אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן יג
על טענה שטוען הר' נסים הי"ו שהשט"ח שהוציא עליו חר"ש הי"ו בסך מה שנעשה על תנאי שיראה לה חשבון העפאיים מכתב יד של הסוחרים עצמם והוציא שטר חתום בשני עדים עד האחד הוא עד המעיד על שטר חוב שהוציא עליו חר"ש הנז' ועד השני אינו מעדי הש"ח אלא הוא עד אחר אכן לא נתקיימה חתימתו לזה נאמר דלגבי עד האחד החתום בשני המקומות הא תליא בפלוגתא שהביא הרב ב"י חו"מ סי' כ"ט משם הר"ן וז"ל וכתב הר"ן והא דתנאי היו דברינו וכו' נחלקו בו אבות העולם שרבינו האי וכת א' של ראשונים פירשוה אפי' כשכת"י יוצא ממקום אחר וכת מן האחרונים פירשוה בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר דוקא והרמב"ן הכריע כדברי האחרונים וכו' והרמב"ם בפ"ה דעדות כתב כדברי האחרונים ע"כ ומר"ן ז"ל בשולחנו הטהור בסי' כ"ט סעיף א' פסק דאינו יכול להוסיף בעדותו תנאי גם בסי' מ"ו סעיף ל"ז כתב דבשאין כת"י יוצא וכו' נאמנים לומר תנאי הי"ד ולא ראינו שנתקיים התנאי וכו' ואם כת"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים בשום דבר שיאמרו לבטל השטר חוץ מלומר בפנינו מסר מודעה ע"כ הרי דבשני המקומות הללו פסק מרן ז"ל דאם כת"י יוצא ממקום אחר אינם נאמנים לומר תנאי היו דברינו דהו"ל חוזרים ומגידים וא"כ לגבי העד האחד שחתום בשני המקומות ודאי דאינו נאמן לומר דהיה שם תנאי דהו"ל חוזר ומגיד וא"כ כיון דנדחה דברי עד האחד החתום בשטר הו"ל עד הב' חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ואעפ"י שיש לחלק ולומר דהא דאמרינן העדים שאמרו תנאי היו דברינו אינם נאמנים דוקא כשאמרו לפני הב"ד תנאי היו דברינו בע"פ משום דכיון דהעידו בסתם בשטר הו"ל כמי שנחקרה עדותם בב"ד בלא תנאי וכי אמרי עכשיו תנאי היו דברינו הוו להו חוזרים ומגידים משא"כ בנ"ד דשני העדיות הם בשטר ובהאי גוונא לא אמרינן דאינם נאמנים וכמ"ש הרב מוהרש"ך בח"ב בנוספות סי' א' והביאו הרב המש"ל בה"ע פ"ג. אי מהא לא איריא מכמה טעמי דאפי' הרב ז"ל כתב שם להדיא דדוקא היכא שהשטר השני נכתב ונעשה מרצון שמעון הקונה אך אמנם אם השטר וכו' לא נעשה מרצון שמעון הלוקח בכה"ג לא חשיב שטר דלא הוי אלא כפנקס בעלמא כל שאינו כתוב שנעשה ברצון הלוקח וחשוב כאילו הם מעידים ע"פ וסותרים עדותם הכתוב בשטר המכירה ולאו כל כמיניהו דכיון שהגיד שוב אינו חוזר עכ"ל יע"ש ובנדון דידן ליכא האי מידי כלל אלא אדרבא כתבו השטר בלתי ידיעתו והדברים מוכיחים כן דכשרצו לכתוב המחילה והתנאי שהיה בתוכה מדעת שניהם כתבו אותו וחתמו הם עצמם בו וזה השטר שמעידים בי לא חתמו בו הם עצמם ואינו כתוב בו שנעשה מדעת שניהם ובר מן דין ע"כ לא קאמר מוהרש"ך אלא דוקא כששני השטרות זמנם שוה אבל אם השטר של החיוב והמחילה זמנו קודם והשטר שמעידין בו שנעשה על תנאי הוא מאוחר אעפ"י שכתוב בו שנעשה התנאי בשעת המחילה והחיוב כיון שחתמו הם עצמם בשטר החיוב קודם שחתמו בשטר התנאי הו"ל כמי שנחקרה עדותם בב"ד משעה שחתמו ואפי' יחתמו אח"כ בשטר ויעשו שטר שנעשה דבר זה על תנאי אינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכן פי' דברי מהרש"ך ז"ל שהביאו הרב משנה למלך. ודין זה הוא מוכרח מהש"ס בפ' חזקת הבתים דמ"ט דמק' על עובדא דחתם רבה בר בר חנה אמודעה ואאשקלתא ואמר רב הונא עלה מאן דחתים אמודעה שפיר חתים ומאן דחתים אאשקלתא שפיר חתים מהא דאמר ר"ן העדים שאמרו מודעה היו דברינו אין נאמנים ומשני ה"מ ע"פ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל בשטרא אתי שטרא ומרע לשטרא ופי' רשב"ם וז"ל אבל בשטרא שנכתב המודעה בשטר וחתמי עלה עדים כי הך דרבב"ח שקדמה לאשקלתא אתי שטרא דמודעה דקדים ומרע לשטרא דאשקלתא דבתריה הרי מוכח להדיא דאם לא כתבו שטר המודעה קודם אלא כתבו שטר המכירה קודם ואח"כ כתבו שטר המודעה אעפ"י שכתבו זמנו שנעשית המודעה מקודם זמן המכירה שכן צריך להיות דהאונס היא קודם זמן המכירה אפ"ה כיון דנכתב אח"כ הו"ל חוזרים ומגידים וכקושית הרב המש"ל על הרב מהרש"ך לפי מה שהבין אותו ששטר שמעידין בו שנעשה על תנאי היה אחר כתיבת שטר המכירה ואפי' קאמר הרב מהרש"ך דמהני בשביל שנכתב עדותם בשטר מה לי שטר מה לי ע"פ כיון שכתוב קודם שטר המכירה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכ"כ הרמ"ה בפ' חזקת בחי' יד רמ"ה והרשב"א בחי' שם וזה ברור אך מה שקשה לי על הרב משנה למלך הוא זה דמנ"ל להבין בדברי מהרש"ך כן ולהקשות עליו מי הגיד לו שנדון מהרש"ך אין זמנם שוה אדרבא מסתמות דבריו משמע שזמנם שוה ועוד כיון שהוא עצמו הביא תשו' הריטב"א שהביאה הב"י סי' מ"ו כדי להוכיח ממנה דכשאין זמנם שוה אין חילוק בין בשטר בין בע"פ אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד למה לא סיים אותה תשובה עצמה שכתב שם הריטב"א להדיא דכשזמנם שוה ואין מוכיח איזה מהם נחתם תחי' לא אמרינן בזה כיון שהגיד ויפרש דברי מהרש"ך כן ומה מאד יגדל התימא עליו שאחר שהרוב מחכמי הישיבה פי' דברי מהרש"ך כן כתב עליו שצ"ע לדינא והרי מתשו' הריטב"א הנז' ומן הסוגיא דפ' חזקת מוכח דהדין ברור וישר דכשזמנם שוה לא שייך בזה אינו חוזר ומגיד וכדברי הרוב מחכמי הישיבה במוהרש"ך ז"ל וצ"ע
חזרנו לנ"ד ששט"ח זמנו בשני לניסן ושטר של התנא בששה לניסן לכ"ע הו"ל חוזרים ומגידים הן אמת דמר"ן ז"ל בסי' פ"ב סעיף י"ב פסק דהעדים עצמם נאמנים לומר תנאי היו דברינו אפי' בשכת"י יוצא ממקום אחר וזה לכאורה סותר למ"ש הוא בסי' מ"ו ובסי' כ"ט וכבר עמדו על זה הסמ"ע והש"ך ז"ל וסהדי במרומים שכתבתי ישובו בפשיטות קודם שראיתיו בספרים והוא פשוט לכל מעיין והוא דבסי' מ"ו מיירי שאומרים תנאי היו דברינו ולא ראינו שנתקיים התנאי הוא שהתנאי על המלוה לעשותו וכל זמן שלא עשאו לא נתחייב הלוה א"כ שטר זה שנכתב בסתם הוי כמו שטר אמנה ועוקרים אותו והו"ל חוזרים ומגידים וההיא דסי' פ"ב מיירי דעל הלוה אם יעשה דבר זה יפטר דתנאי זה הוי כמו פרעון ובפרעון השטר אפי' העדים עצמם נאמנים לומר שפרעו כיון שאינם עוקרים גוף שהשטר נכתב כהוגן ונתחייב לו בהחלט ואם אח"כ יעשה תנאי פלוני יפטר והוי כמו פרעון וכן כתב הטור להדיא בסי' פ"ב יע"ש א"כ בנדון דידן דהתנאי לפי דברי העדים הוא על המלוה וכ"ז שלא נתקיים לא נתחייב כלל וא"כ כיון שכתוב בשטר חוב סתם אזי ודאי דהוי כמו אמנה היה השטר דודאי בזה אין נאמנים שוב ראיתי פי' זה בהרב בני משה סי' ה' שפי' כן ושמחתי שכיונתי לדעת גדולים והוא ברור ומפורש בדברי מר"ן ז"ל בשני המקומות ודו"ק שוב מצאתי שגם הרב אורים ותומים פי' כן בדברי מר"ן ז"ל:
ובר מן דין בנ"ד שכתוב בשטר המחילה מבלי שום תנאי ומבלי שום שיור כלל וחתום הבע"ד עצמו בשט"ח ובשטר המחילה אפי' לדעת החולקים דס"ל דתנאי היו דברינו נאמנים ואפי' אם לא היה כתב ידם יוצא ממקום אחר אלא הם עצמם מקיימין השטר ואומרים בתוך כדי דיבור תנאי היו דברינו לכ"ע אין נאמני כיון שהבע"ד בעצמו הודה שלא נשאר לו שום תנאי ולא שום שבועה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ונאמן על עצמו יותר ממאה עדים וזה ברור ופשוט שאפי' אם לא היה חתום הבע"ד אלא הם עצמם כתבו בלא שום תנאי אינם נאמנים אפי' אם אין כת"י יוצא ממקום אחר ואפי' לדעת החולקים וס"ל דתנאי היו דברינו נאמנים אם כתוב בשטר בלא שום תנאי אינם נאמנים כ"ש דהבע"ד בעצמו חתום על דבר זה דודאי נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים הנלע"ד כתבתי:
הצעיר שאול עזרא דוויך הכהן ס"ט