אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן יב

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן יב

סימן יא

שאלה מעשה שהיה כך היה בראובן שמעון ולוי תושבי אר"ץ שעשו שותפות עם יאודה תושב עט"י ע"ז האופן והוא שראובן שמעון ולוי נתנו בתורת קרן לשותפות הנז' סך עשרים אלף גרוש ויאודה נתן בתו' קרן לשותפות הנז' סך ט"ו אלף גרוש וחייבו עצמם ראובן שמעון ולוי תושבי אר"ץ לשלוח סחורות ליאודה הנז לעט"י למכור אותם ולקנות מעט"י חליפיהם או לשלוח דמיהם לארץ וחייבו עצמם ראובן שמעון ולוי שמלבד הסך של השותפות הנז' שהוא ל"ה אלפים גרוש אם מצאה ידם סחורות באשראי מאר"ץ לקנות אותם ולשלוח אותם לעט"י והריוח שיעלה מהם ומהסך השותפות הנז' הכל ינתן לאמצע ויתחלק לשני חלקים שוים החלק הא' ליאודה והח' הב' לראובן ושמעון ולוי וכל מה שירויח יאודה הנז' אפי' מציאה בדרך ממש הכ"ל ינתן לאמצע השותפות ויתחלק ביניהם על אופן הנז"ל אבל ראובן שמעון ולוי מלבד השותפות הנז' היה להם שותפות זע"ז וקרן אחר סך עצום ונושאים ונותנים בו במו"מ אחד והריוח שירויחו באותו שותפות הוא להם לבדם ואין ליאודה בו עסק כלל כידוע כ"ז בשער עירם ועל השותפות שבינם ובין יאודה שותפם כתבו שטר ע"ז והעד עדים ובעבור שיאודה הוא יושב בעט"י ומוכרח הוא למכור בהקפה והשותפים הנז' אינם מצויים אצלו ואינם יודעים אם ילוה לבני אדם אמודים או שבורים עשו תנאים על יאודה כדי שלא יבזבז ממונם וממון אחרים שאחריות החובות של עט"י הם עליו לבדו כדי שתמיד יהיו עיניו פתוחות על החובות ובעבור שהם רוצים ללוות לו מאחרים סחורות הרבה מלבד הסך של השותפות הנז' הוצרכו לכתוב עליו נאמנות על כל הסחורות ששולחים לו ועל כל הסחורות ששולח הוא להם כי הוא נאמן עפ"י דיבורו הקל מבלי שום שבועה וכו' וקנו מידו קגו"ש וש"ח ע"כ הנז"ל וגם על הנאמנות מפו' ואחר התחלת השותפות הנז' כמשלש חודשים עברו בין ראובן ושמעון ולוי דברי ריבות ונתפרד ראובן משמעון ולוי מכל הב' עסקים הנז' מהשותפות שהיה לשלשתם ביחד ומהשותפות שבינם ובין יאודה שותפם ונתנו לו הקרן שלו ונסתלק מעליהם ונשארו שמעון ולוי שותפים ביחד כמקדם בשותפות הידועה להם וג"כ נשארו שותפים עם יאודה שותפם כאשר בראשונה כאשר היו עם ראובן ונתרצה יאודה בהם לבדם כאשר היה ראובן עמהם ואחר עבור עוד שנה ג"כ עברו ד"ר בין שמעון ולוי ונתפרד שמעון מעם לוי שותפו ונשאר לוי לבדו מתעסק לעצמו וגם נשארה השותפות של יאודה לו לבדו והיה נושא ונותן לעצמו וגם מתעסק בשותפות שבינו ובין יאודה והיו הוא ויאודה מתעסקים בשותפות הנז' כמקדם וחולקים הוא ויאודה בריוח שיעלה משותפות יאודה כאילו היו עם לוי השני השותפים הראשונים שחצי הריוח שיעלה משותפות יאודה ללוי וחצי האחר ליאודה לעצמו ועשו חשבון ביניהם על ריוח של שותפות יאודה שני פעמים בכל שנה פעם אחת כמנהגם וחלקו הריוח של יאודה שנה בשנה ולא חידשו ביניהם שטר הא' שעשו ביניהם כשהיו ארבעתם ביחד ויהי לתקופת השנה כשהגיע עת לעשות חשבונם זע"ז הלך לוי אצל יאודה שותפו לעט"י כמנהגו מדי שנה בשנה וביררו חשבונותיהם זע"ז כמה נשאר לו לוי אצל יאודה שותפו וכמה עלה לו ריוח באותה שנה ולוי אינו יודע בטוב לכתוב וכתב לו יאודה שותפו בכתב ידו שכו"ך יש לו לוי אצל יאודה שותפו מין הסחורות ששלח לו מאר"ץ וכו"ך עלה לו ריוח סך הכל כו"ך הגיע לידו מיאודה שותפו במעות ופוולי"ץ כו"ך נשאר לו ללוי אצל יאודה מאה ואחד ושבעים אלף וכ"ז כתוב בחשבון מסודר ביריעה שביד לוי מכת"י של יאודה ובאותו זמן שישב לוי אצל יאודה אסף יאודה וגבה מחובותיו סך מה ולקח מערל אחד ידוע אצלם שכשהם רוצים לשלוח יאודה ללוי צורה לאר"ץ הולך אצל הערל הנז' והערל הנז' מלאכתו איש צורף קונה זהב וכסף ומעות ישנות מע"ה ומוסרם ליאודה כדי לשלוח אותם ללוי שותפו שימכור אותם באר"ץ על כיסו של הערל שהתוספת והפחת שלו ולוי משתדל לו באר"ץ במכירתם בלא פאטוריה ובעבור זה החסד שעושים עמו לפעמים מוסר להם צורה שלו אעפ"י שלא יתנו לו מעות כלל תיכף אלא אח"ך יגבו מן השוק ויפרעו לו ולפעמים נותנים לו מקצת ואח"ך פורעים לו השאר ולקחו מהערל הנז' צורה בכסף וזהב ומעות ישנות ומסר אותם יאודה ללוי שותפו וגם נתן לו מה שאסף הוא מן השוק במעות חדשות וכסף וזהב ומעות ישנות וגם מקודם זה ביו"ד ימים כשבא לוי אצל יאודה שותפו שלחו צורה מעט"י לוי ויאודה לאר"ץ בכסף וזהב ומעות ולא הספיק לבא לידם הצאפי שלה כמה עלה דמיה באר"ץ וגם הצאפי הצורה של הערל עדין אינם יודעים כמה עולה וגם שלח עמו שעוה ואינם יודעים בכמה תימכר באר"ץ ובעבור שכל אלו עדין לא נתברר כמה עולה דמיהם בדקדוק לא נכתבו לא בפנקסו של יאודה ולא ביריעה שביד לוי וכתבו אותם בשתי יריעות מספר חתיכות שלהם ומספר המטבעות שלהם אחת נשארה ביד לוי ואחת ביד יאודה ועמד לוי ופנה לדרכו יום ג' בשבת וכמעט שעדין לא הגיע לוי לאר"ץ שאורך הדרך הוא ג' ימים מעט"י לאר"ץ ויאודה שותפו חלה יום ו' בחולי הרוח ב"מ וליל ש"ק נלב"ע וחלי"ש וגם אח"ך בא חולי זה אחר יו"ד ימים לאר"ץ והמתין לוי עד שכלה החולי הזה מעט"י ועמד והלך לעט"י ומאי דביני ביני בעבור שיאודה הנז' הניח יתומים קטנים עמד מע' רב העיר נר"ו והשופט של העיר וחתמו על החנות שלו שבתוכה הסחורות ועל הפנקסאות שלו כנהוג מי שיש עליו חובות או שותף ויש לו יתומים קטנים וכשבא לוי מאר"ץ לעיר שותפו נ"ע עמד מע' רב העיר ונתמנה אפוטרפוס על היתומים אצל השופט כי כן הוא המנהג בדיניהם שמעמידים אפוטרופוס על יתומים קטנים ומע' רב העיר נר"ו מסר ללוי החובות שחייבים ליאודה שותפו ומסר שמותם ביריעה אחת ביד לוי ויריעה אחת העתק אותה יריעה ביד הרב נר"ו אות באות מלה במלה ועמד הרב ג"כ על הסחורות שבאודה ושקל אותם ומסר אותם ביד לוי שותפו של יאודה ועמד לוי והיה נוגש להבע"ח וגובה מהם ושולח לאר"ץ לפרוע החובות שיש עליהם לאחרים ובעבור שצריך לוי להתעכב פה עט"י הוא וביתו וצריך הוצאה מרובה עמד וכתב למע' אביו נר"ו לשלוח לו איזה סחורות כדי שאגב שהוא מתעכב בעט"י בשביל החובות ימכור אותם ויעלה לו ריוח בשביל יציאותיו ומ"א נר"ו מרוב רחמנותו על בנו עמד וקנה לו סחורות ולוי מכר אותם מהם בהקפה ומהם במזומנים ויהי כמו ששה חודשים ולוי יושב בעט"י וגובה חובותיו חדשים גם ישנים באו אנשים ואכלו קורצא בי מלכא אצל מע' הרב נר"ו באמור לו מה עשית בזה הענין שמסרת הכל ביד לוי שותפו של יאודה ובדבר הזה אתה מקעקע ביצתן של יתומים שלוי גבה כל הבע"ח הטובים ונשארו מעט ורעים שלא יבאו לידי גיבוי ורוצה לגבות אלו הבע"ח הרעים ליתומים בקרן שלהם וכמעט שבדבר זה הורדת את היתומים לטמיון ויהי היום כשמוע הרב את הדבר הזה חרה אפו ושלח אחר לוי שיבא לפניו ויבא לוי ויעמוד לפניו ויאמר לו מע' הרב הנז' הראני החשבון כמה נשאר מבע"ח אשר הם נוגעים ליתומים וכמה גבית מהם ובעבור שלוי אינו יודע בטיב החשבון אמר לו לוי להרב המתן לי יום או יומים עד שאשב ואסדר חשבנותי ומע' הרב נר"ו בעבור הלה"ר שסיפרו לו על לוי לא אבה לשמוע לו ומאי דביני ביני יצאה אש המחלוקת ועמד מע' הרב נר"ו והכריח ע"כ הבע"ח חדשים גם ישנים הוא והאלמנה הנז' שלא יפרעו עוד ללוי כלום כי כל מה שעושה הוא עושה חסד עם היתומים כיון שאחריות החובות של היתומים הוא אין לו להיטפל בבע"ח כלל והם משלמים לו רעה תחת טובה ועמד לוי והלך לו לארצו יורינו כיצד הדין האם יכול לגבות לוי מן היתומים כל מה שחייבים לו שהוא סך מאה וע"א אלף ואם יכול לגבות כמה יכול לגבות שאם נאמר עד סך זה יכול מאן פלג לן ונתת דבריך לשיעורין ואם אחריות החובות הם על היתומים דוקא כמו שכתוב בשטר הא' שבידו או הוא על שניהם או על לוי לבדו דוקא ושכמ"ה גם יודיענו שאם מה שמסר מע' הרב נר"ו ביד לוי כל החובות והסחורות הוא כדין או לא:

תשובה הנה לכאורה נראה דהכל הוא בחזקת היתומים והוא ממה שפסק מר"ן בח"מ סי' ס"ב וז"ל וכן אחד מן האחים שנושא ונותן בתוך הבית ושטרות עשויין על שמו וכו' ואם מת והניח יתומים אז צריכין האחים להביא ראיה בעדים עכ"ל ומינה דכ"ש בנדון דידן דהשתא ומה אחים שאינם חלוקים בעיסתן ואפ"ה על האחים להביא ראיה כ"ש בנדון דידן דהם שותפין וחלוקין בשאר דברים וכמ"ש הש"ך בסי' הנז' ס"ק י"ד דעל השותף להביא ראיה אבל כד דייקינן שפיר חזינן דלאו מילתא היא מכמה טעמי חדא דשטרות אלו הכתובין על שם השותף המת הם דמי הסחורות ששלחם לו שותפו וכמו שמתברר כ"ז מתוך פנקסו של שותפו המת והו"ל כדבר הידוע שהוא של אחין דאז על היתומים להביא ראיה וכמ"ש מורם בסי' הנז' וז"ל ודוקא בדבר שאינו ידוע שהוא של אחין אבל בדבר הידוע שהוא של אחין על היתומים להביא ראיה ע"כ ולא יש מי שחולק ע"ז ואפי' בדבר שאינו ידוע משל השותפות כיון דהשטרות הם עכשיו תחת ידו וטוען בריא דמשל השותפות הם בודאי דעל היתומים להביא ראיה דהתם שאני שעל האחים להביא ראיה דאינם טוענים בריא אבל הכא דהשותף טוען בריא דשטרות אלו הם מממון השותפות וגם הם עכשיו תחת ידו ודאי דעל היתומים להביא ראיה וכמ"ש הב"י בא"ה סי' פ"ו משם תשו' הרשב"א וז"ל שאלת ראובן מתה אשתו בלא בנים ויש בידו ש"ח יוצאים על שמה וקרוביה תובעים אותם מהבעל והבעל טוען שמנכסיו נעשו וכו' תשו' כל מה שיש לאשה בחזקת הבעל הוא עד שתביא ראיה לדבריה וכו' ואל תשיבני לכשמתה אין יורשיה צריכים להביא ראיה וטוענים להם וכדאמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחים להביא ראיה וכו' דהתם שאני שאין האחים והיתומים טוענים ברי אבל כאן הבעל טוען ברי וכו' הרי היכא דהשטרות הם תחת ידו והוא טוען ברי על היתומים להביא ראיה ואע"ג דהש"ך ס"ק י"ח כתב היפך זה זהו לפי שיטתו דחלק ע"ד מר"ן בסי' ס"ד אבל לפי דעת מר"ן ז"ל בסי' ס"ד דאפי' בשטרות מהני בהו תפיסה היכא דטוען בריא ויש לו מגו דהחזרתי ודאי דנאמן ועיין בכנה"ג סי' ס"ד הגה"ט אות ט' דאפי' ביתומים קטנים דלאו בני דעת נינהו להחזיר להם נאמן לומר החזרתי יעו"ש ואע"ג דיש חולקים יכול המוחזק לומר קי"ל ואע"ג דחזרו היתומים ותפסו ממונו אין תפיסתן מועלת דתפיסה אינה מועלת אלא דוקא היכא שהתופס טוען בריא וזה פשוט אבל כ"ז שכתבנו אינו מועיל אלא שלא נאמר דהכל הוא בחזקת היתומים אבל עכ"פ בודאי דבר הידוע שהוא משל שותפות הרי הוא בחזקת שניהם בשוה וכמ"ש מר"ן ז"ל בסי' קע"ט דבר הידוע שהוא משל שותפות אין לא' חזקה בו על חבירו וכו' ול"מ במילתא דידוע לתרווייהו שוה בשוה אלא אפי' חזו דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי דזבני בהו עסקא ולא ידיע כמה אייתי האי וכמה אייתי האי ובתר הכי נפיק האי עסקא מידא דחד ואמר תרי תילתא דידי ותילתא לחברי לא מהימן אלא פלגי לה בשוה והוא דלא מצי למיטען להד"מ או החזרתי וכו' ובודאי דלטעם ב' דזכה השותף החי מכח תפיסה וכמ"ש. א"כ אפי' בדבר הידוע לשותפות יכול להחזיק ולומר שלי כיון דיכול לטעון החזרתי אפי' בקטנים וכמ"ש אבל לפי טעם א' עדיין י"ל דהכל הוא בחזקת השות' ופלגי' ליה בשוה והחצי הוא בחזקת היתומים והחצי הוא בחזקת השותף החי הא ליתא דמדברי מר"ן בעצמו יש תברא בזה דע"כ לא כתב מר"ן ז"ל דפלגי' ליה בשוה אלא היכא דלא ידיע כמה אייתי האי וכו' וכו' אבל הכא דאביהם של יתומים ידוע כמה נתן קרן בשו' הנז' והשו' החי היה לוה סחורות מאחרים מלבד הקרן שישנו באמצע השו' הנז' ושולח דאביהם של יתומים בודאי בכגון דא אין להיתומים חזקה בשו' הנז' אלא דוקא הקרן שהניח אביהם והשאר הוא בחזקת השו' החי וכל מה שכתבנו הוא לרווחא דמילתא היכא שלא ביררו חשבונותיהם זע"ז אבל בנ"ד דקודם שנלב"ע אביהם של היתומים בג' ימים בירר חשבונו עם השותף החי על הקרן והריוח וכמה חייב לשותפו מן הסחורות ששלח לו בהא ודאי ל"ל שיהא הכל בחזקת היתומים ואין בחזקתן אלא מה שהניח אביהם בשו' הנז' והשאר הוא בחזקת השו' החי ודנים בזה עפ"י הכ"י של אביהם של היתומים שעשה חשבונו עם שותפו ומסר לידו פתקא כמה נשאר חייב לו מהשו' הנז' וכמ"ש מר"ן ז"ל בח"מ סי' ס"ט ס"א וז"ל לפי הפתקאות שמוציאין השותפים זע"ז הואיל והוא כת"י אפי' אין בו חתי' כלל גובין בו מב"ח ואין יכול לומר להד"מ ע"כ וכתב דזה אינו אלא דוקא לגבות מהשותף כשהוא חי דאינו יכול לומר להד"מ אבל עכ"פ לא עדיפא האי מכת"י שיש בו חתימה דאינו גובה בו מהיורשים אפי' אם הם גדולים כ"ש בנ"ד דהם יתומים קטנים להא נמי י"ל כיון דהפתקא שביד השותף היא נעתקת מן הפנקס של השותפות ופנקס פסק מר"ן ז"ל בסי' צ"א ס"ה וז"ל יש לדון עפ"י פנקסו של אדם שרגיל לכתוב בו כל עניניו ואפי' להוציא בו מיתומים קטנים היכא שיש רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת עכ"ל וא"כ ודאי דגובין מיתומים עפ"י הפנקס אפי' שהם קטנים ואע"ג דבסי' ק"ז סעיף י"ב פסק מר"ן ז"ל וז"ל ראובן שמת ונמצא בפנקסו כתוב בכת"י שהוא חייב לשמעון מנה היורשין פטורים דמלוה ע"פ אפי' בעדים אינו גובה מהיורשים אלא א"כ תוך זמנה וא"כ מר"ן ז"ל סתר דידיה אדידיה כבר הקשה הסמ"ע ז"ל קושיא זו ותי' דשאני התם דמיירי שיש רגלים לדבר שמ"ש הוא אמת עכ"ל ובאמת הש"ך ז"ל שדא ביה נרגא בתי' הסמ"ע דאע"ג דאיכא רגלים לדבר שהוא אמת מ"מ איכא למיחש שמא פרע ותי' הוא ז"ל דבסי' צ"א מיירי בענין דליכא למיחש שמא פרע כגון תוך זמנו ע"ש נמצא לפי דברי הש"ך דאפי' עפ"י פנקסו אין גובה בו מהיורשים אלא א"כ הוא תוך זמנו וא"כ בנדון דידן נמי כיון דאינו מפורש בפנקס שהוא תוך זמנו אין גובין בו מהיורשים אפי' הם גדולים ומ"מ בהא אמינא לה דהרב ב"י ז"ל לא ס"ל כתי' של הש"ך ז"ל שכתב בסי' ס"ט בספר בדק הבית ז"ל כתב הרשב"א ז"ל וכו' או נמצא כתוב בפנקסו שהוא חייב לו וכו' נראה שכתוב בפנקסו הוי כחייב מודה או כמת בנדויו שגובין בו מן היורשים אפי' לאח"ז משא"כ בכת"י שהוא חייב לו דדוקא תו"ז גובה ונראה דטעמא דכשהוא חייב בכת"י שביד המלוה ופרע לו אין בידו לקרוע או למחוק הכת"י שביד המלוה ואינו חושש כיון דנאמן לומר פרעתי אבל במה שכתוב תחת ידו בפנקסו אם הוא אמת שכבר פרע היה מוחק או מעביר עליו הקולמוס או כותב כנגדו שפרע וכיון שלא עשה כן מוכחא מילתא שלא פרע וגובין בו מן היורשים אעפ"י שהוא אח"ז עכ"ל וכן הביא הכנה"ג בסי' ע"ח בהגה"ט אות כ"ד וז"ל נמצא כתוב בפנקסו שהוא חייב לו וכו' ואם מת אח"ז הקבוע לפריעת המלוה דעת רבינו ב"י בספר בד"ה בסי' ס"ט והרדב"ז חלק א' סי' קמ"ח והמבי"ט בחלק א' סי' ע"ד דגובין מן היורשים אפי' שהוא לאח"ז וכו' עכ"ל הרי דדעת מר"ן ז"ל הפך דעת הש"ך ז"ל ואנן בתריה דמר"ן גרירי וכן הוא המנהג פשוט פה אר"ץ דגובין עפ"י הפנקס אפי' מיתומים קטנים ועיקר קושית הכנה"ג בסי' ס"ט אות מ"ד בהגהת ב"י שהקשה על מר"ן ז"ל והרדב"ז והמבי"ט ז"ל שכתבו וז"ל ואחר המחילה מכבוד רבנותם אין זה מחוור בעיני שיהיה פנקסו של אדם יותר טוב משטר חתום בעדים דבשטר בעדים צריך שבועה ופנקס יגבה שלא בשבועה מדהשוה אותו לתו"ז או הודה בחוליו או נדוהו ומת בנדויו אפי' תימא דגם בפנקס יגבה בשבועה קשה מאד בעיני הדבר ומה גם במ"ש הרדב"ז ז"ל דבשטר אינו גובה מיתומים קטנים ופנקס גובה מיתומים קטנים וכו' עכ"ל לכאורה נראה שהיא קושיא אלימתא ומה גם דמר"ן ז"ל בדבריו בבד"ה לא אשכח פתריה להעדיף הפנקס אלא מכת"י אבל לא משטר בעדים שכ' וז"ל נראה שכתוב בפנקסו הוי כחייב מודה וכו' משא"כ בכת"י וכו' ונראה דטעמא הוי דכשהוא חייב בכת"י שביד המלוה ופרע אין בידו לקרוע או למחוק כת"י ואיננו חושש כיון דנאמן לומר פרעתי אבל מ"ש בפנקסו שתחת ידו אם היה אמת שפרעו היה מוחק או מעביר עליו הקולמוס או כותב כנגדו וכיון שלא עשה כן מוכחא מילתא שלא פרע וכו' ע"כ הרי שלא שייך דברים הללו אלא לגבי הכת"י אבל לא לגבי שטר החתום בעדים דלגבי שטר בעדים לא שייך לומר ואינו חושש כיון דנאמן לומר פרעתי דבשטר אינו נאמן לומר פרעתי ונראה לתרץ בפשיטות דטעמא דעדיף הפנקס יותר מהשטר דבשטר אין גובין בו מיתומים קטנים ובפנקס גובין הוא משום דבשטר אע"ג דליכא למיחש לפרעון משום דאי פרעיה שטרא בידיה מאי בעי מ"מ איכא למיחש שמא התפיסו צררי כדי להיות בטוח במעותיו ובענין זה אין דרך ליקח השטר מידו עד שיפרענו וא"כ אעפ"י שהשטר יוצא מתחת יד המלוה אין גובה בו מיתומים קטנים וכדמשמע טעם זה דאין גובין מיתומים קטנים מטעם צררי מהש"ס והפוסקים ז"ל עיין עליהם אבל בפנקסו של אדם אם איתא דהתפיסו צררי היה כותב אותם בפנקסו דזה הוא הדרך שכותב בו כל עניניו ומדלא כתב בו שו"ד ודאי דלא התפיסו מידי ועיין בכנה"ג סי' ע"ח הגב"י אות י"ו שכתב היכא דליכא למיחש לצררי גובין מיתומים קטנים אפי' לדעת התוס' והר' יינה דס"ל דתו"ז אינו גובה מיתומים קטנים יע"ש ועוד אפי' לדעת הש"ך והכנה"ג דס"ל דבפנקס אמרינן שמא פרע בעסקא מודה שאם מטלטלין של העסקא הם בעין נוטלם אפי' מיתומים קטנים ול"ד הם אלא אפי' דמיהם דכן פסק מר"ן בסי' ק"י וז"ל קטנים שהודו מורישם בכת"י על המטלטלים שבידו שהם מעסק שיש לו מפלוני מוציאין מהם ובסי' ק"ח סעיף ה' ביאר יותר ואם יש עדים שהוא מאותו עסק או חליפיו נוטל בלא שבועה הרי דבעסקא אם היא בעין או חליפיה נוטלה בלא שבועה וכתב הכנה"ג בסי' ק"ח הגה"ט אות נ"ג ל"ד מאותו עסק אלא כל שהוא מחמת אותו העסק נוטל בלא שבועה רבינו ב"י בספרו הקצר ורבינו הטור ביו"ד סי' קע"ז ומוהר"א ששון סי' מ"ח משפט צדק חלק א' סי' נ"ג ב"ח ועיין עוד בב"ח מדינים אלו עכ"ל וכתב עוד באות נ"ד אם הוא אומדנא דמוכח לפני הדיינים שמעות אלו הם מחמת אותו העסק נוטל בלא שבועה מבי"ט ח"א סי' קי"ט ועיין בכנה"ג סי' ק"ח הגהות ב"י אות י"ח שכתב וז"ל הא דחיישינן שמא פרע היינו דוקא במלוה שניתנה ליפרע אבל בשותפות לא טענינן שמא הרשד"ם ח"מ סי' ל"ז ודוקא כשידוע שממון זה משותף ביניהם וכו' ועיין ג"כ באות י"ט ועיין באה"ט סי' ק"ח ס"ק ג' ועיין בסי' צ"א בכנה"ג הגהת ב"י אות ט' באורך ועוד בנדון דידן לכ"ע לא חיישינן לפרעון כיון שעד שלא הגיע שותפו לאר"ץ חלה בחולי הרוח ומת באותו יום והשותף היה בעט"י ומלבד שגבה לעיני כל הבע"ח שהיה להם אצלם ולקח הכל עמו כמ"ש ביריעה שבידו מה שלקח עמו כשהלך לארצו מכת"י של המת ולא יספיק לו כ"ז אלא שלוה שותפו מאחרים מעות עד שנתנם לו ועדיין לא פרע אותם א"כ בודאי הגמור שלא הספיק לגבות שו"ד ושלחו לשותפו חדא דאין דרך לשלוח לו אלא כשיגיע לעירו ועדיין לא הגיע והוא מת ועוד עדיין לא פרע מה שלוה מאחרים עד שישלח היתרון לשותפו ועוד לא נמצא בפנקסו שהספיק לגבות דבר מן השוק עד שנאמר ששלחו לשותפו ועוד שבעת הליכת שותפו השותף החי הוצרך להוצאה ולא לוה מאחרים אפי' דבר מועט כמו שידוע כל זה א"כ בודאי כל הני חששות לא חיישינן ועוד בר מין דין ביתומים קטנים טעמא דאין נזקקין להם הוא משום חששת צררי ובנדון דידן לא שייך התפסת צררי חדא דכיון דמת פתאום לכ"ע לא חיישינן לצררי וכמ"ש הכנה"ג בסי' ע"ח הגהב"י אות י"א וז"ל דהיכא דמת פתאום דכ"ע לא חיישינן לצררי וגובין אפי' מיתומים קטנים מ"ץ ח"ב סי' ל' ועוד ג"כ כתב הב"י בסי' ע"ח וז"ל בענין תו"ז אבל הרא"ש העלה דאפי' מיתומים קטנים גבי בלא שביוה דלצררי ליכא למיחש שאין דרך לתת משכון אלא כשהמלוה נוגשו ומרויח לו זמן ע"מ שיתן לו משכון כדי שיהיה בטוח במעותיו וכו' ע"ש והכא נמי כיון דאינו יכול לנוגשו חדא שהיא שותפות ואינה הלואה ועוד דאפי' אם ירצה להפרד ממנו אין לו עליו תביעה אלא אחר ד' חדשים והו"ל כתו"ז ולא שייך בה התפסת צררי ועוד הרי גבה מה שגבה וכיון דגבה אפי' בעדים אין מוציאין ממנו וכמ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"ק ה' דהיכא דתפס מעות אפי' בעדים מה שגבה גבה שכתב וז"ל מיהו אם תפס מעות כתב ר"י דאפי' תפס בעדים אם יש לו שטר אין מוציאין ממנו אלא משביעין ונראה דגם הטור מודה לזה דכיון דתפס הו"ל כנפרע כבר ולא אמרינן אלא אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים עד שיפרע אבל זה שנפרע כבר אפי' בעדים לא מפקינן מיניה וכו' ואפי' חזרו היתומים אח"ך ועכבו מעות שלו או גבו אותם לא מהני מידי כיון דאינם טוענין בריא כמש"ל ועוד בר מן דין כיון שיש נאמנות בשטר ועדיין השטר קיים ונראה דאין לשון הנאמנות דוקא על דבר שידוע לשלשת השותפין ביד אלא לכל א' וא' בעצמו נאמינו בדבר הברי לא בדבר דמהני הנאמנות לסניף בעלמא עכ"פ שישבע ויטול זהו הנלע"ד:

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה