אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן יא
נשאלנו על ראובן שהיה שותפו של שמעון וכל אחד מהם בעיר אחת ונלב"ע שמעון בעירו והניח אחריו יתומים קטנים ובעבור שכמעט רוב ממון השותפות היה תחת ידו של שמעון וחייבים סך רב לאחרים בעבור זה הוצרך ראובן ללכת לעירו של שמעון כדי למכור הסחורות ולגבות החובות שיש להם עם אחרים כדי לפרוע החובות שעליהם וליקח כל אחד מהם הקרן שלו שהניח לאמצע השותפות הנז' וכשבא ראובן לעירו של שמעון עמדה אלמנתו של שמעון ודיין העיר ונתנו לראובן המפתח של האוצר של שמעון ונכנס ראובן במקומו ומסרו לידו כל הסחורות הנמצאים בחנותו של שמעון וגם כל המטלטלין שנמצאו שם וכל השערי חובות שיש להם אצל אחרים כדי להביא הענין לידי גמר שלא יאבדו החובות שיש להם על אחרים וליקח כל אחד מהם מה שיעלה לו עפ"י החשבון עפ"י הפנקס של אבי היתומים הנז' וכתבו כל החובות והסחורות והמטלטלין שמסרו ליד ראובן השותף הנז' במזכרת כל אחד בשמו ועמד ראובן הנז' והביא הדבר לידי גמר ועמדו מתווכי השלום ופישרו ביניהם כיצד יתנהג ראובן בשותפות הנז' עם היתומים הנז' ומסר ליד האלמנה כל המטלטלין הנמצאים בחנות אשר הם של בעלה הר"ש הנז' ומכלל המטלטלין אשר היה בחנות שמעון היו קנה מאזנים עם הכפות של המשקלות שלו וטוען ראובן שהם שלו לו לבדו שנתן אותם לשמעון שותפו בתורת שאלה כדי להתעסק בהם כ"ז השותפות הנז' ויש לו עדים בדבר זה ואינו מחזירו להם עד שיעמדו בדין וכתורה יעשו ועל דבר זה לא דיברו הפשרנים כלל ולא נכנס בכלל הפשר שעשו ביניהם והאפוטרופוס של היתומים טוען חדא דאין נזקקים לנכסי יתומים ועוד אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי:
תשובה לכאורה נראה דהדין עם האפוטרופוס אבל כד דייקת שפיר נראה דהדין עם ראובן השותף ולא מיבעיא עתה שהמאזנים בידו דדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שאין להוציא ממנו אלא אפי' אם היה בידם של היתומים מוציאין אותו מידם ונותנים אותו לראובן הנז' כיון שיש עדים שהוא שלו ובתורת שאלה בא לידו של שמעון אביהם והוא ממה שפסק מרן ז"ל בש"ע בח"מ ס' ק"י ס"ז וז"ל קטנים שהודה מורישם בכת"י על המטלטלין שבידו וכו' או שהוא פקדון משל פלוני מוציאין מהם עכ"ל וכתב הסמ"ע ס"ק ח"י וז"ל כבר נתבאר דכל עסק הפקדון ברשותייהו דמרייהו קיימי וכאילו היה בידם ואין טוענים עליו שמא לקחם אביהם והכת"י מקיימין להרמב"ם והמחבר אפי' אחר מותו וכו' וכמ"ש המחבר בס"ס ט' וכו' עכ"ל:
ועיין שכתב דלרבותא נקט מרן ז"ל הכת"י דאפי' בכה"ג מוציאין מן היתומים אעפ"י שהם קטנים ומכ"ש היכא דאיכא עדים והיינו טעמא דס"ל להרמב"ם והמחבר ז"ל דלא אמרו בש"ס דאין נזקקים לנכסי קטנים ואין מקבלין עדות עליהם אלא בדבר שהוא בחזקתם ואנו באים להוציא אותו מידם אבל בדבר שלפי האמת אינו של אביהם אלא שהוא תחת ידו בגזל או בפקדון או בשאלה דכל היכא דאיתיה ברשותא דמריה איתיה בכה"ג נזקקים ומקבלין עדות על הקטנים ומוציאין מידם ועיין בסי' הנז' ס"ה בדברי המחבר והסמ"ע ס"ק י"ב ובסי' ק"ח ס"ד בדברי המחבר ז"ל שכתב וז"ל ואם יש מהעסק בעין ויש עדים שהוא שלו מאותו עסק וכו' נוטל בלא שבועה וכו' ע"כ. ואעפ"י שהרב כהנא סיים וכתב וכבר נתבאר בסמוך שאין מקבלין העדות לפני יתומים קטנים אם לא נתקבל העדות בחיי אביהם מרן ז"ל והרמב"ם ז"ל ס"ל דבעסקא ופקדון דהם בחזקת הבעלים וכל היכא דאיתנהו ברשותא דמרייהו קיימי מקבלין בהם עדות אפי' על הקטן דמה שאמרו אין מקבלין עדות על הקטן הוא דוקא להוציא וכמ"ש הש"ע בסי' ר"ו אבל להחזיק ביד המחזיק מקבלים אפי' על הקטן והנה אפי' להוציא מיד הקטן חשיב כמו להחזיק דכל היכא דאיתיה ברשות הבעלים איתיה וכמ"ש וזה דבר פשוט וכ"ש בנ"ד שהבעלים מוחזקים ועומדים שאין להוציא מידם מטעם שטען האפוטרפוס דאין נזקקים ואין מקבלים עדות על הקטן דליתא ואפי' דליכא עדים שהוא שלו אעפ"י שיש עדים כשמסרוהו לידו האפוטרפוס והאלמנה הנז' כיון דליכא עדי ראיה נאמן בשבועת היסת לומר שהוא שלו ואינו צריך נק"ח כיון דבא להחזיק בגוף החפץ לומר שהוא שלו לא מיקרי נשבע ונוטל כמ"ש בסי' ע"ב ס"ק י"ז יעש"ב כ"ש הכא דאיכא עדים ודבר זה פשוט הוא: