אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן טז

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן טז

סימן טו

יורו המורים לאר"ץ ולדרים על ענין המתנות שקורים כולי"ע ששולח אבי הכלה לחתן בזמן השדוכין עפ"י התנאים שהתנו ביניהם בשטר השדוכין שישלח אבי הכלה לחתן כולי"ע בסך מה ויוציא נדוניא לבתו בסך מה והמנהג פה אר"ץ שאין שמין הכול"ע הנז' בכתובה עם שאר חפצי הנדוניא ודינם חלוק מדין נכסי נדוניתה לכל דברים השייכים בנדוניא וחשיבי כנכסי הבעל לגמרי הן לענין מורדת או זינתה תחתיו או ליטול אותם בלא שבועה אם נתאלמנה או למוכרם הבעל שלא מדעתה או לגבות הבע"ח מהם או אם מתה בלי זש"ק שאין חולקים אותם עם שאר נכסי נדוניתה יען שתקנת חצי ההשבון לא היתה כי אם בנדוניא דוקא כמפורש בפוסקים דמנהג דמסקו לא היה כ"א בנדוניא דוקא ולשאול הגיעו אם המצא תמצא בעת ששמו חפצי הנדוניא שמו גם כן הכולי"ע הנז' עם שאר חפצי הנדוניא וכללו אותם בכתובה עם סך של הנדוניא אם ישתנה דינם לכל הני מילי דכתיבנא ויחשבו כנכסי נדוניתה אעפ"י שכבר שלחו אותם לחתן בזמן השידוכין כמו שהתנו ביניהם בשטר השידוכין:

תשובה נראה כיון דפה אר"ץ נהגו כסברת הגאון הרא"ם סי' ט"ו והביאו מוהרשד"ם בתשובה א"ה סי' קכ"ו וז"ל וששאלתם על דבר המתנות שנותנים אבי הכלה ואמה לחתן וכו' אבל מתנות דליכא מנהגא ידועה לכולי בני מתא וכו' וכיון דלא התנו בפי' בשעת מתנה זכה בהם החתן במתנה מוחלטת ואינו מחזיר כלום ליורשי האשה והאריך הרבה והוכיח שאפי' נמצאו דיינים שהחזירו המתנות וכו' אין מחזיר החתן כלום מן המתנות וכו' סוף דבר כי המפקפק בזה ראוי לנזיפה וכו' כי לא ראינו ולא שמענו מעולם מקום שיהיו נוהגים להחזיר המתנות ליורשי הכלה ואם נהגו קצת או אפי' רוב המדינה וכו' החתן מוחזק ויכול לומר אני מן המיעוט כיון שאינו מנהג ידוע ופשוט לכל בני מתא עכ"ל וכיון דפה אר"ץ המנהג ידוע ופשוט לכל בני מתא שאלו המתנות דינם חלוק מדין הנדוניא לכל הני מילי דכתיבנא לעיל ובפרט שבשטרי השידוכין עצמם חולקים אותם מן הנדוניא בפי' שהכול"ע ישלח אותם לחתנו והנדוניא יוציא אותה לבתו כמש"ל וכל הנישא אשה סתם על דעת אנשי מקומו הוא נושא כדכתב הרמב"ם בפרק כ"ג מאישות הביאו הטור סי' ס"ו א"כ מאין הרגלים לומר שבשביל ששמו אותם עם הנדוניא ישתנה דינם ויהיו כדין הנדוניא עצמה דלא כמנהג אנשי מקומו ודלא כמו שהתנה בשטר שידוכין והוא שלא על דעת כן נשאה ואע"ג דכתב מור"ם ז"ל בסי' ס"ו ס' י"א וז"ל מיהו אם רוצה להתנות ולפחות לאשתו מן המנהג הרשות בידו וכו' הא כבר סיים וכתב ונראה לי דוקא שהתנו כן בשעה שעשו השידוכין אבל אם עשו השידוכין סתם ושעבדו עצמם בקנסות צריך לכתוב כפי המנהג ולא יוכל לשנות וכו' ע"כ כ"ש הכא שעשו תנאי מפורש בשעת השידוכין שישלח כולי"ע. לחתנו ויוציא נדוניא לבתו דהיינו שהכולי"ע הם מתנה לחתנו והנדוניא היא לבתו ואעיקרא דדינא מה שכותבים הכולי"ע של החתן ע"פ סכי הנדוניא הוא חוץ משורת הדין. והמנהג שנהגו פה אר"ץ שמעולם אין שמים כולי"ע של החתן עם סכי הנדוניא או מטעם שהם מתנה לחתן או מטעם שגם החתן שולח כולי"ע דהיינו מתנות לכלה תמורתם ושמין אותם עם נכסי הנדוניא ואינו מן הדין שילקה בכפלים א"כ דיינו לומר למי שיצא חוץ משורת הדין והמנהג ושם הכולי"ע של החתן עם סך הנדוניא הוא דוקא להוסיף על סך כתובתה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא שכונתו לחזור בו ממתנתו שנתן לחתן מתנה גמורה כמו שהתנה עליו בשטר של השידוכין והקים את דברו ושלח אותם לחתן ונעשו ברשותו וזכה בהם זכייה גמורה מה שלא יוכל לעשות כן עפ"י הדין ושארית ישראל לא יעשו עולה וצריך החתן לחזור ולהקנותם לה כיון שכבר קנאם בדרכי הקניה וכן משמע מדברי הגאון הרא"ם ז"ל שכתב שצריך להתנות בשעת המתנה בפי' ולא סגי שיתנה אח"ך ולא תשיבני מן הגויא'ש דהיינו המוקדם והוא שקורים אותו נק"ד וכן הסבלונות דהיינו המתנות ששולח החתן לכלתו שכתבו הפוסקים דאם נכללו עם סכי הנדוניא שלה בכתובה דינם ככתובה וחולקים אותם יורשי האשה עם הבעל ואם לא נכללו עם סכי הנדוניא כולם לבעל דאדרבא משם ראיה דאין עליה תשובה דמדחילקו במתנות ששולח החתן לכלתו בין נכתבו עם סך חפצי הנדוניא בכתובה בין לא נכתבו דאם נכתבו חולקים אותם ואם לא נכתבו כולם לבעל ובמתנות ששולח אבי הכלה לחתן לא מצינו לשום פוסק שחילק בכך משמע דס"ל דבמתנות ששולחים לחתן לא שייך לחלק בכך וכמ"ש גם הרב מהריק"ש בספרו הנקרא ערך לחם בא"ה סי' צ"א עשה וסידר סדר חלוקת ההשבון למ"ש והירושה כמנהג דמשק ובמתנות ששולחים לחתן פסיק ותני שהם של חתן ולא חילק בין כותבין אותם בכתובה לאין כותבין ובג'ויאש ובסבלונות ששולח החתן חילק בין כותבין אותם בכתובה לאין כותבין ואדרבא הרב מוהרשד"ם העיד בתורת עדות שמעולם לא ראינו ולא שמענו מקום שיהיו נוהגים להחזיר המתנות ליורשי הכלה והבאנו לשונו לעיל. ואם ישאל השואל מה טעם יש לחלק ביניהם ואדרבא למדין זה מזה במה מצינו. התשובה לזה דבמתנות ששולח החתן לכלתו אם נהגו לכתוב אותם עם שאר חפצי הנדוניא ליכא בהא חזרו אהא אדרבא מחזק מתנתו שנתן לה אותם ומקבלם עליו כשאר חפצי הנדוניא ועושה אותם נכסי צאן ברזל כשאר חפצי הנדוניא וא"כ הוו נכסי הנדוניא ממש כיון שהם שלה והם ברשותה עומדת ומכנסת אותם עמה בשעת הנשואין עם שאר חפצי הנדוניא וקבלם עליו בשומא עם שאר חפצי הנדוניא משא"כ במתנות שנותנים לחתן דהם שלו והם ברשותו בשעת השומא וכבר זכה בהם זכייה גמורה א"כ מאין הרגלים לומר שבשביל שכתב דמיהם עם דמי חפצי הנדוניא שלא כדין תזכה בהם הכלה וזה דבר פשוט וברור לכל מי שרוצה לעמוד על האמת. ועוד שכתב הרב מהר"י בי רב בתשובה סי' מ"א משם הרא"ש והריב"ש ז"ל שבעניני התקנות אין ראוי ללמוד מהם אלא מה שהוא מפורסם ומבואר ומה שאינו מפורסם ישאר לדין תורה וכו':

ועוד שאפי' במוקדם והסבלונות דהיינו המתנות ששולח החתן לכלתו לא מצא ידיו ורגליו הרב מהריק"ש בסי' צ"א לומר שאם נכללו בכתובה עם שאר סכי הנדוניא שדינם כנדוניא אלא משום שכותבין בכתובה והירושה כמנהג דמשק ובדמשק כך הוא מנהגם כמ"ש מהר"י בי רב בתשובה הנז' וי"א ח"ב יע"ש אבל בלא"ה לא מצינן אנן לומר מדעתינו דבר זה כיון שאין הבעל מבין דקדוק זה כמ"ש הרב מהריק"ש עצמו אלא כיין שמנהג זה הוא פשוט בדמשק קרי חייב עצמו כמנהג דמשק אעפ"י שלא ידע מה הוא:

ועוד כתב הרדב"ז סי' שי"ו וז"ל אבל אם כתוב כמנהג דמשק אין חולקין יורשי האשה עם הבעל עד שיבררו מנהג דמשק מה הוא:

וראיתי להרב פרי הארץ ח"ב בתשו' לאה"ע סי' ה' שרצה לומר בתחילת התשובה שהמוקדם והסבלונות ששולח החתן לכלה אעפ"י שלא נכתבו בכתובה חולקים בהם יורשי האשה עם הבעל וכתב וז"ל ומדברי מהריק"ש בסי' צ"א יש סעד לזה בהעתק הכתב אשר שלח למצרים ולנא אמון יע"א להודיע איך יתנהגו בירושה וכו' הרי שכתב שחולקים גם ויאש שהם התכשיטין שעושה החתן לכלתו קודם הנשואין וכו' עכ"ל. ואנכי הרואה שאגב שיטפיה לא דק בדברי הרב ז"ל שהכתב אשר שלח הוא ממצרים מקום מושבו לנא אמון והודיעם שבמצרים כך נוהגים ומשם אין ראיה יען שבמצרים כותבין בפירוש בכתובה כל פרטי הג'ויאש ששולח החתן לכלתו וגם כל פרטי הנדוניא שמכנסת הכלה וגם כותבין בפי' והירושה וכו' יחלוקו יורשיה עם החתן הנז' כל מה שישאר מפרטי הג'ויאש והנדוניא הנז"ל וכו' ובמקום שכותבין סתם והירושה כמנהג דמשק ביאר דינו הרב לקמן עד סוף ד' ס"ו ע"ב בפרטי פרטות וגם דין המוקדם שקורין ג'ויאש וכו' יעש"ב. כ"ז נראה ברור ופשוט והאריכות בזה אך למותר יען שכתבו הפוסקים ז"ל דכל ספק שיפול בתקנה יד בעל התקנה על התחתונה ויד בעל היורש מן התורה על העליונה וכ"ש כשהוא עצמו מוחזק בנכסים. והוצרכנו לכל זה היכא שמבררים יורשי האשה עפ"י השמאים או עפ"י עדים אחרים ששמו מתנות אלו בסכום של הכתובה אבל אי ליכא עדים אלא עפ"י הרו"ל אין צורך לכל מ"ש שהרו"ל ליכא סהדי דחתימי עליה וכמ"ש בתשו' מר"ן ז"ל אה"ע סי' ג' ובנדון דידן שנשאנו עליו ליכא מידי לא עדים ולא רו"ל ולא טענת בריא:

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה