אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן ח

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן ח

סימן ז

שאלה יעקב שהיה לו בית ומערה תחתיו ונכנסים מר"ה להבית והמערה הנז' דרך פתח שהיה לו להבית הנז' מר"ה ומהבית הנז' יורדים למערה שתחתיו ומת יעקב וירשו נחלתו ראובן ושמעון ולוי בניו וראובן בנו קנה חצר סמוך להבית הנז' שהניח להם אביהם ועמד וסתם את הבית הנז' וסתם את הפתח שהיה לו דרך ר"ה והכניסו לתוך חצירו ובנה אותו והוסיף בו דיורים ועשה את פתחו מהחצר שקנה אותה וגם עשה לו פתחים וחלונות על חצירו וגם סתם את הפתח שהיה מן הבית להמערה הנז' ועשה לו פתח מחצירו ועשאה בית תבשיל לחצירו ואחר זה בשנת הרעש לתפ"ץ נחרבה חצירו ונחרב הבית הנז' ועמד ובנאם כבתחילה וגם בית מחצר אחרת הסמוכה לו וסתם את פתחו והכניסו לתוך הבית שירש אותו מאביו ועשהו כמו קוביה לפנים מן הבית והיה ראובן דר בחצירו ובבית הנז' ומשכירו לאחרים קרוב למ' שנה ואחר זה מת ראובן וחלי"ש וירשו בניו אחוזתו ועמד בן הגדול ומכר את חלקו לאחיו חתנו של שמעון וכל זה שמעון לא תבע את חלקו לא מאחיו ראובן ולא מבניו ויהי היום עמדו האחים בני ראובן וטענו זה על זה טענת גוד או איגוד וקם החצר הנז' ובתים שבתוכו לאחד מהם ובא שמעון אחיו של ראובן וטען שרוצה חלקו מהבית והמערה הנז' שהכניסם ראובן אחיו לתוך חצירו ואעפ"י שדר אחיו ראובן בבית הנז' ומשכירם לאחרים קרוב למ' שנה לא מפני זה הפסיד נחלתו ונחלת אבותיו יען שהשותפים אין להם חזקה זה על זה אפילו החזיקו כמה שנים:

תשובה לכאורה נראה שהדין עם שמעון יען שכבר מר"ן ז"ל פסק בחושן משפט סי' קמ"ט סעיף ב' וז"ל שדה של שני שותפים שאין בו דין חלוקה אף על פי שאכל אחד מהם בחזקתו כמה שנים הרי היא בחזקת שניהם וכו' עכ"ל ודין זה הוא פשוט ומוסכם לכל הפוסקים ובנ"ד נמי מסתמא לית ביה הבית הנז' דין חלוקה דרוב הבתים לית בהו דין חלוקה אבל מה שיש להסתפק בנ"ד הוא מה שבא בשאלה שסתר את הבית ובנאו והוסיף בו דיורים והכניס לתוכו דיורים מחצר אחרת וגם סתם את מוצאיו ומובאיו שהיו לו מקודם דרך ר"ה והכניסו הוא ומערה שתחתיו לתוך חצירו דכל כי האי גוונא מעכבי שותפים אהדדי דכיון ששתקו השותפים הנז' ולא מיחו מסתמא שמכר לו הבית והמערה הנז' דאי לא לא הוו שתקי ואפ' דכל כי האי גוונא אפילו שותפים מחזקי אהדדי בחזקת ג' שנים ואפשר עוד דכי האי גוונא אפי' לאלתר הוי חזקה והנה לענין סתירה והבנין כבר כתב הריב"ש בסי' רנ"ב וז"ל ועוד דהתם בעושי היזק אבל בנדון זה לא עשה היזק אדרבה היתה חורבה ובנאה ואם לצורך הבנין סתר על מנת לבנות אין זה מקלקל אלא מתקן ואדרבה מה שהוציא בבנין גורם לו שאין אכילת הפירות ראיה לחזקה כיון שלא עלה שכירות הבתים ליותר מהוצאת הבנין דקי"ל אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה עכ"ל הרי נראה להדיא מדבריו דאין הסתירה והבנין ראיה וחזקה לשותפים ומלבד דלא הוי חזקה לשותפים אלא גם לאיניש דעלמא אינם עולים ימי הבנין לתשלום שלש שנים של החזקה לסברת הרמב"ן הביאו הטור בחושן משפט סי' קמ"א ופסקו מרן ז"ל בסי' הנז' סעיף ח' וז"ל אם בנה אדם חורבתו של חבירו ג' שנים או שנה אחת משלש שנים לא עלתה לו חזקה עכ"ל יעו"ש כן כתב הרדב"ז בסי' קי"א בחדשות וז"ל תשובה הדין עם שמעון דמצי למימר להכי לא מחיתי לפי שראיתי אותך בונה ומתקן את ביתי ואמרתי טוב לי שאשתוק ואוציאנה בנויה ומתוקנת והא ראיה מדאמרינן בגמרא מימר אמר כל שיבא ושיבא דכרבא ליעול בה וכתב עלה הר"ן ז"ל וז"ל מיהו שמעינן שהבונה חורבתו של חבירו אין שני בנין עולים לחזקה וכו' עכ"ל יעו"ש:

אבל מה שנראה מדברי הריב"ש ז"ל דגם לאחר ימי הבנין אם דר בה שלש שנים לא עלתה לו חזקה כיון שלא עלה שכירות הבתים ליותר מהוצאת הבנין דהוה ליה אפיק כורא ועייל כורא בזה לא נראו דבריו דהוא היפך סברת הרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל שהביאו הרדב"ז דמשמע מינה דדוקא ימי הבנין אינם עולים לחזקה אבל אכלה ג' שנים לאחר ימי הבנין אעפ"י שהוציא עליה כמה הוצאות ולא עלתה השכירות של ג"ש להוצאת הבנין הוי חזקה עיין לקמן ומה שהביא ראיה ממה דאמרינן בגמרא אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה לאו ראיה היא דכבר כתב הרשב"א בתשובה הביאה הב"י בסי' קמ"א וז"ל כתב הרשב"א בתשובה מסתברא לי שאם הוציא הקרקע כוחו אעפ"י שהוציא זה מצד אחר הוצאות עליו אין זה מנשמות הארץ ואם אי אתה אומר כן בטלת בזמן הזה כל החזקות עכ"ל יעו"ש והנראה לישב דברי הריב"ש דכוונתו לומר דההוצאה בבנין הוא מגרע כח חזקת ג"ש דטעמא דלא מיחה משום דיש לו להמחזיק עליו הוצאות ודמיא זאת לאפיק כורא ועייל כורא ונהי דבאיניש דעלמא שאינו שותף אינו מועיל האי טעמא לבטל חזקתי מ"מ בשותף דלא מהניא ליה חזקת ג"ש לחודה הבנין אינו גורם שתהיה חזקת ג"ש עם הבנין מועילה לו דאדרבה הבנין הוא מגרע החזקה ואינו מיפה אותה ודוק. אבל מטעמא אחרינא שהובא בשאלה יש לזכות ליורשי ראובן והוא מה שהובא בשאלה שראובן קנה בית מחצר אחרת וסתם את הפתח שהיה לו מאותו חצר ועשאו חדר לפנים מן הבית שירש אותו מאביו דכל כה"ג שותפי מעכבי אהדדי וכמ"ש מר"ן ז"ל בסי' קנ"ד וז"ל אחד מהשותפים בחצר שלקח בית בחצר אחרת אם יכיל לפתוח פתח לחצר השותפים שלו וכו' עכ"ל יע"ש וכיון שאפילו לחצר השותפים אינו יכול להכניס בית מחצר אחרת כ"ש לבית השותפים וכיון ששתקו ולא מיחו בודאי שמכרו לו אותי הבית הנז' עד שעשה לו כחפצו ורצונו דבכל מידי דקפדי שותפי אהדדי יש להם חזקה זה על זה וכדמוכח בתוס' דב"ב ד"ב בד"ה לפיכך אם נפל הכותל וכו' יע"ש איברא ראיתי למוהראד"ב בסי' קט"ו שנשאל על דין כיוצא בזה וז"ל שאלה ראובן ושמעון אחים שירשו בתים מיעקב אביהם וכו' גם ראובן הוציא הוצאות הרבה בחלקו וקנה קרקע מחצר אחר סמוך לחצירו וחיברו עם הבתים שירש מאביו והוסיף דיורים ובנה בתים עליו וכו' והשיב וז"ל גם מה שטוען שבנה בתים והוסיף דיורים גם זו אינה טענה וכו' ולפי ההוא טעמא בנ"ד ג"כ אין חזקה לראובן דהוא הוסיף דיורים ולא עשה היזק אלא תועלת הרבה שהוסיף דיורים בחלקו ואע"ג דאיכא בנ"ד טעמא טפי שקנה קרקע אחר וחיברו עם אלו הבתים שירש מאביו ואפשר לומר דאם לא חלקו הבתים כל כי האי לא הוה שתיק השותף והיה מוחה מ"מ אין זה מספיק להעמיד חזקתו עכ"ל יע"ש הרי דכתב היפך מ"ש דאע"ג דהוסיף דיורים בחלקו וקנה קרקע וחיברו עם אלו הבתים שירש מאביו ועכ"ז כתב דאין זה מספיק להעמיד חזקתו וכ"ז נראה לכאורה דהוא היפך מ"ש אבל אחר מעט עיון נר' דאין שום סתירה מדבריו לדברינו דנדון מוהראד"ב הקרקע שקנה מחצר אחרת וחיברו עם אלו הבתים לא עשה בו שום בנין דיורים אלא הניחו קרקע כמות שהוא ובהאי גוונא שותפי לא מצו מעכבי אהדדי כיון שאין בה דיורים ומה שהוסיף דיורים ובנה בתים הוא בחלקו שירש מאביו ולא הכניסם ממקום אחר לבתים שירש מאביו וזה פשוט למדקדק בלשונו היטב ודוק. ואפי' אם תמצא לומר שהקרקע שקנה מחצר אחרת היה בי בתים או בנה בה בתים מ"מ גם מטעמא אחרינא יש לזכות ליורשי ראובן והוא מה שבא בשאלה שראובן סתר את מוצאי הבית והמערה הנז' ואת מובאיהם סתמם והכניסם לתוך שלו דכל שעשה כה"ג לא שתקי השותפים מלמחות ולולי שמכרו אותם לו וכן כתב מהרי"ט בחלק ח"מ סי' ס"ג וז"ל אע"ג דאמרינן בפרק חזקת גדר לא הוי חזקה דמימר אמר כל מידי דכרכא ליעול בה כלומר מאחר שמתקן ואינו אוכל מה איכפת וכתב הנ"י מהא שמעינן שהבונה חורבתו של חבירו אין שני בנין עולים לחזקה דמימר אמר הלואי כל מעותיו יוציא בבנין דהתם אותו הבנין שבונה בחורבה ראוי לבעל החורבה ויאמר הלואי כל מעותיו יוציא לצורכי אבל זה שבונה את החדר בתוך ביתו מידע ידיע שהוא מכניסה לתוך שלו והו"ל למחויי וכו' עכ"ל יע"ש והוא ממש כנ"ד:

גם מטעמא אחרינא יש לזכות ליורשי ראובן והוא מה שבא בשאלה שראובן הנז' היה משכירה לאחרים ולוקח השכר לעצמו והאחים הנז' טענו ותבעו הב"ד השכירות ביניהם דאעפ"י שהחצר אין בה דין חלוקה מעות השכירות רשאים הם לחלק וכיון שלקחם ראובן לעצמו קנה והויא חזקה וכן כתב מוהרי"ט בח"מ סי' כ"ו וז"ל אבל ממה שהיו פורעים השכירות לראובן ולא לשמעון בהא ודאי מוכחא מילתא ששלו היתה ועלתה לו חזקה דלא עביד איניש שיקח חבירו כל השכירות ושותק ואע"ג דאחר ששמע שמעון טעם זה חזר וטען שכ"ז שאמם קיימת היה משכירו לאחרים ולוקח השכר ואחרי מות אמם דר הוא בו ולא היה משכירו לאחרים אלא הוא עצמו ראובן דר בו מלבד כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועורכי הדיינים למדוהו לחזור ולטעון כן אלא אפילו מקודם אמר לפני הב"ד דבר זה לא צייתינן ליה כיון שיש עדים שראובן הוא משכירו לאחרים בשמו ולוקח השכירות אינו נאמן שמעון לומר מחמת שהיה חייב לו לראובן היה מניחו ליקח השכירות לבדו דא"כ כל חזקות שבעולם בטלות בהכי והבונה חורבתו של חבירו והוציא עליה כמה הוצאות ואחר שבנאה דר בה או השכירה לאחרים ג"ש למה עלתה לו חזקה והלא יכול לומר המערער דהיינו טעמא שלא מחיתי בו תוך ג"ש מחמת שאני חייב לו הוצאות הבנין שהוציא עליה אלא ודאי דטעמא זו לאו כלום היא וכמ"ש מוהראד"ב בסי' קל"ה וז"ל וכתב אין עדות הבא בשאלה מספיק לעדי חזקה דאין עדים מעידים וכו' והשכירו מקצתם ומי יודע אם היו פורעים שכר לאחיהם וכו' זה ודאי אינו כלום דא"כ לעולם לא תמצא עידי חזקה וכו' אלא ודאי דכיון דיש עדים על הדירה די בזה ועל התובע להביא ראיה שהיה פורע לו שכר וכן מבואר בדברי הרמב"ם בפרק י"א מטוען וז"ל מפני שאומר לשמעון אם אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה הוא זה משתמש בקרקעך ואין לך עליו לא שער שכירות ולא שטר משכונא ולא מחיתי בו ע"כ ומ"ש דעליו להביא ראיה או שטר שכירות דבעדים שדר בו בלי שום ערעור מהני עכ"ל ואע"ג דהיה חייב שמעון לראובן ממקום אחר בשטר או מצד הוצאה בעדים שהוציא על הבתים היה לו למחות או לכתוב עליו שטר שכירות או שטר משכונא וכדכתב הרמב"ם ז"ל ודוק. ואינו יכול המערער לומר לפירות הורדתיו מפני ההוצאה שהוציא על הבתים וכדכתב הטור והש"ע בסי' קמ"ב וז"ל והני מילי בתוך שלשה אבל אם יטעון לאחר שלשה לפירות הורדתיו אין שומעין לו והיא גמרא ערוכה בפרק חזקת דל"ה משום דהוה ליה למחויי וכן כתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות טוען ה"ב וז"ל אבל אם הביא עדים שאכל פירות קרקע שלש שנים וכו' מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר שכונא ולא מחית בו עכ"ל וכמו שנכתוב בס"ד משם מוהראד"ב סי' קל"ה:

גם מטעמא אחרינא יש לזכות ליורשי ראובן והוא מה שבא בשאלה דכשמת ראובן באו מעלת הב"ד ושמו כל נכסיו כדי להוציא מהם עישור נכסי לבתו ומכללם שמו החצר ובתים שבתוכה כולם הם והבית הנז' והמערה הנז' שהיא עשויה ב"ה להחצר הנז' ואילו לא היו הב"ד יודעים שהבית הנז' והמערה הנז' הם לראובן לא היו שמים אותם בכלל נכסיו יען שהב"ד יודעים שמעיקרא הבית הנז' הם ליעקב אבי ראובן ומנא אמינא לה מהא דאיתא בב"ב בפרק א"ה אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאים על שמו וכו' אמר רב עליו להביא ראיה וכו' ראיה במאי רבא אמר ראיה בעדים רב ששת אמר ראיה בקיום השטר ע"כ וכתב רש"י וז"ל בקיום השטר שכתבו לו ב"ד הנפק על שטר זה וכיון דקיימוהו ב"ד בדקו השטר וחקרו העדים ועמדו על אמתת הדבר ואע"ג דלא קיימא לן כרב שעת אלא כרבא דאמר ראיה בעדים היינו משום דדייני הקיום אין צריכים לידע מה כתיב בשטר אבל הכא ששמים את נכסיו בנים כדי ליתן מהם עישור נכסי לבת אילו לא ידעו שהם נכסיו לא היו שמים אותם. ועוד דכל מעשה ב"ד קלא אית ליה והוי כמי שמכרו אותו הבית והמערה לבנים בפרהסיא ומלבד זה כיון ששמעון ולוי הם אחי אביהם והם תדיר מפקחים זה על זה לגבי דידהו הוי פרהסיא ואילו לא מכרו אותה לראובן אחיחם לא הוו שתקי ולאלתר הוי חזקה כמו שנכתוב לקמן משם הרשב"א ז"ל:

עוד נראה לי טעמא אחרינא לזכות ליורשי ראובן והוא מה שבא בשאלה שיהודה חתנו של שמעון קנה חלק זבולון אחיו בחצר והבתים הנז' ואילו לא מכר שמעון לראובן אחיו אביו של יהודה היאך היה מניחו לחתנו לקנות דבר שיש עליו ערעור ועוד היאך היה רואה שמוכרים את שלו והוא שותק וראיה לזה ממ"ש הרשב"א הביאו הב"י בסי' קמ"ו מחודשים ו' על אלמנה שהיו לה שני בנים וכו' אלא שיש לומר דכל שהיה שמעון במקום שידע שמכרה האם לראובן אחיו וכו' זו ראיה ופסקו מורם סי' הנז' סעיף יו"ד וכתב עליו הסמ"ע ס"ק כ"ג וז"ל מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח מלשון הנז' זו וסדרה וטעמו מש' אפילו לא החזיק בה הלוקח שלש שנים מחזיקנן בידו עכ"ל ואפילו לסברת החולקים על הרשב"א היינו מטעמא דיכול לומר הראשון נוח והשני קשה הימינו ולגבי חתנו ובני אחיו לא שייך האי טעמא ועוד דחתנו הרי הוא כבנו ולא היה מניחו לקנות ולירד עמו אח"כ בדינא ודיינא:

עוד נראה לי טעמא אחרינא לזכות ליורשי ראובן והוא כיון שהחזיק ראובן ובניו בבתים הנז' קרוב לחמשים שנה והוציא עליהם כמה הוצאות ונהרסו בשנת הרעש וחזר ובנאם עד שכמעט בדור הזה נשתכח שם הדבר מעל הבית הנז' שהוא של יעקב ואחד מעיר ושנים ממשפחה מי שיודע דבר זה ובכ"ז הנז' לא נשמע מפיהם שום מחאה ולא באו חשבון על ההוצאות לא עם ראובן ולא עם בניו בודאי הגמור שמכרו את חלקם לראובן אחיהם וכדאי הוא בעל העיטור ז"ל לסמוך עליו בנדון כזה שהביאו הטור בסי' קמ"ט וז"ל האחים אינם כשותפים ומחזיקים זה על זה עכ"ל ואעפ"י שכל הפוסקים כתבו שהיא סברא יחידאה ואין לנו לסמוך עליו מ"מ מצינו ראינו להרב מוהרשד"ם ז"ל בחתימתו למוהראד"ב סי' קל"ה דימה אותו סעיף לנ"ד וא"כ בנדון דידן דהסברא מכרעת ונותנת מדשתקי האחים כולי האי בודאי שמכרו את חלקם כדאי הוא בעל העיטור והטור שהביאו מבלי שום חולק לסמוך עליו בנדון כזה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות:

הצעיר שאול עזרא דויך הכהן ס"ט

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה