אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן ו

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן ו

סימן ה

שאלה כותל שבין ראובן ושמעון שראובן סומך עליו תקראות ומעזיבות של ביתו וגם המדרגות של גג ביתו נעוצים בכותל ההוא וגם יש לו חלונות בכותל ההוא מבפנים לצד חצירו ושמעון אין לו בכותל ההוא שום תשמיש ולא חלונות והתקרה של ביתו שהיא אחורי הכותל ההוא נתונה לרוח אחרת גם מדריגות שעולים בהם לאותו גג אינם נעוצים בכותל ההוא ועשוי להם כיפה ונתונים עליה שקורין אותה בלשון ערבי עץ דאיכיה ולא יש לו באותו כותל כי אם אחר הכותל ההוא נעוץ שתי קורות לרוחב התקרה שלו אחר שעשו התקרה ונתקלקלה עשו לה סמוכות אותם קורות ונעצו ראשם האחד בכותל ההוא ועתה מחדש רוצה שמעון לבנות עליה על ביתו ולהכביד על הכותל ההוא וראובן מעכב עליו באומרו שהכותל הוא שלו ואין לו להשתמש בו בשום דבר ולהכביד עליו ושמעון משיב שגם הוא יש לו חזקה בכותל יען שנעוץ לו באותו כותל השתי קורות אשר הם תחת התקרה שלו וראובן השיב שהוא אינו יודע באותם קורות עד עכשיו ועוד למאי דמחל ושתק מחל ולמאי דלא מחל לא מחל:

תשובה מה שטוען ראובן על שמעון שכותל זה הוא שלו ואין לשמעון להשתמש באותו כותל שום תשמיש נראה דהדין עמו והוא ממה שפסק מרן ז"ל בש"ע סי' קנ"ז סעיף ז' וז"ל אם אין בו ד"ח ולא נתרצה הוא לחלוק אלא ע"מ שיעשה חבירו כל הכותל אין לו תקנה אלא בשטר או שיבנה הא' עליו תקרה ומעזיבה או שיש בו חלונות מצדו וניכר שנעשו משעת הבנין וכו' עכ"ל הרי נראה דתקרה ומעזיבה לחודם או חלונות לחודם הוי סימן להחזיק בכותל למי שעשאם בכותל שיהיה שלו וכ"ש הכא דאיכא שניהם מצד ראובן דבודאי הכותל ההוא שלו ולא של שמעון וכיון דנתברר דכותל זה הוא שלו בודאי אין יכול לשמעון להשתמש בו וכיון שפסק מרן ז"ל בס"ס קנ"ג סעיף ט"ו וז"ל היה הכותל של ראובן לבדו אין שמעון יכול להשתמש בו עכ"ל וכ"ש הכא בנ"ד שמצד של שמעון נזדמן להם תשמיש באותו כותל ולא נגעה בו יד וכמ"ש בשאלה וא"כ בודאי אין הכותל לשמעון:

אמנם מה שבא בשאלה ששמעון משיב שגם הוא יש לו חזקה באותו כותל יען שנעוץ מצדו שתי קורות בכותל ההוא לא נתברר בשאלה טענתו יפה של שמעון בנעיצת קורות הללו שאם כונתו שהוא נעץ אותם ושתק לו ראובן ולא מיחה בו א"כ בודאי מחל לו על תשמיש בכותל ההוא או ריצה אותו ברצי כספי' עד שהניחו ליתן אותם קורות באותו כותל או נתן לו מתנה נתינת אותם קורות בכותל ההוא שאם בא מטעם שתיקה ומחילה שמחל לו על נעיצת קירות האלו הנה כבר פסק מרן ז"ל בסי' קנ"ג סעיף י"ח מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת אינו יכול להחזיק בקורה שניה שהרי לא מחל לו אלא על אחת וכו' ואם כונתו שבא בטענת מכירה או מתנה הי"ל לברר דבריו בפירוש אם המכירה והמתנה היתה על כל חצי הכותל בפירוש או על נתינת קורות אלו סתם ומן הנראה ששמעון זה קנה אותה חצר וראה שאותם קורות הם נעיצות בכותל ובא טעון דהוי לוקח ואנן טענינן ללוקח כל מאי דמצו למיטען בעלים הראשונים

וא"כ ניחזי אנן בכותל ההוא שהוא. ידוע לראובן ושמעון טען שקנה ממנו נעיצת קורות בכותל זה מה דינו:

הנה איתא בבב"ת ד"ו אמר רב נחמן איחזיק להורדי איחזיק לכשורי וכו' ופירש רשב"ם וז"ל כל חזקות הללו דשמעינן אינן חזקות שלש שנים דלא שייך ג' שנים אלא גבי חזקת קרקע וכו' ובשעה אחת משתמש בפניו ושותק הויא חזקה וכו' והנ"מ דהויא חזקה כגון שטוען הוא מכר לו או נתן לו במתנה וכו' ע"כ והרמב"ן בחי' המיוחסות להרשב"א הקשה על פי' זה מהא דאמרינן בפרק הבית והעליה עליון שבא לשנות בגויל וכו' אין שומעין לו ותירץ דהכי פירושה שאם החזיק לעשרה הורדי יכול ליתן שם חמשה כשורי ובלבד שלא יוסיף על כובד הא' גם הר"ן ז"ל הקשה ותירץ תירוצו של הרמב"ן גם הביא תירוץ אחר משם הראב"ד דהתם איירי במקום שמקפידים והכא איירי במקום שאין מקפידין יעו"ש ולכאורה לא קשה כלל דנימא הכא דקא טעין בפירוש שמכר לו זכות בכותל זה לכשורי וקמ"ל דאע"ג דאינו מחזיק אלא בהורדי מהניא ליה אותה חזקה אף לכשורי כיון שהוא מוחזק בכותל ולכאורה נראה דס"ל דאע"ג דקא טעין בפירוש שמכר לו ליתן לשם כשורי כיון דלא החזיק לכשורי לא מהניא ליה חזקת הורדי לאכשורי ומשום הכי הוצרכו לומר שלא יוסיף על כובד הא':

אבל הרא"ש ז"ל תירץ וז"ל לפיכך שהקונה מחבירו ליתן לו רשות לבנות בכותל לא שייך שיקנה לחצאין ולפי שעה לא הוצרך אלא להורדי וכו' ונאמן לטעון שלקחו כדי לבנות עליו ויכול לטעון כשלקחתיו מתחילה הייתי יכול לסמוך עלי כשורי ולא הפסדתי דיני לפי שלא הייתי צריך לאותה שעה אלא להורידו ונראה שחזקה זו לא מועילה אף לאבני החומה אם נפלו דמסתמא כשקנו ממנו רשות לסמוך על כותלו קנה ממנו כל הכותל להיות חצי שלו ולא אמרינן שהקנה לו רשות תשמיש בעלמא בלא בנין הכותל אבל אין לו בקרקע של מקום הכותל דאותו לא אמרינן שהקנה לו כל זמן שלא פירש עכ"ל גם הרמב"ן ז"ל מסיים וז"ל והוי יוד שלא נאמרו דברים לפי' זה אלא לומר שכל זמן שהכותל קיים לא יסלק ניעוצו אבל נפל אין לו במקום כלום אלא א"כ החזיק בכך שלש שנים ובא מחמת טענה ויש אומרים אפילו בחזקת שלשה שנים ומחמת טענה שאין סמיכת קורות חזקה למקום הכותל מאחר שהוא ידוע לאחר וכו' וכיון דנפל אזדא ליה וכן כתב הרי"ב בשם גאון ואני מיתחזר בדינם שאין לך אכילת פירות גדולה מזו אלא מעתה כותל במקומו במה יקנה עכ"ל יעו"ש באורך אבל זה אינו דהא הרמב"ן ז"ל מסיים ואזיל דחזקת הורדי מהנייא גם לגבי המקום אם טען בפירוש וכן להרא"ש שהבאנו לשונו לקמן בסיעתא דשמיא וא"כ כ"ש דמהנייא לכשורי והנראה לתרץ דס"ל דאי בדטעין בפירוש לכשורי מאי רבותא הא אי טעין מכרת לי המקום עצמו מהניא טענתו דאפילו להסוברים דחזקת הורדו לא מהניא לענין מקומן משמע להו דהחזיק להורדי החזיק לכשורי היינו דקא טעין מעין חזקה שהחזיק בו גם הרשב"א הביאו נמוקי יוסף בפרק הבית והעליה כתב תירוץ אחר וז"ל וכתב הרשב"א דודאי אמת הוא ובמקום שנהגו אין ממחין מיהו ההיא דאיחזיק להורדי בכ"מ הוא דההיא בשהחור רחב לקבל כשורי היא וכו' איחזיק דכל מילי דממקבל החור הא להרחיב חור קטן של הורדי ע"ד שיקבל כשורי לא:

דא"כ כיון דכל הני רבוואתא הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דאין לו להוסיף על כובד הראשון בודאי דהכי נקטינן אבל הרא"ש וכו' עכ"ל ונראה דגם להרא"ש ז"ל דוקא מהורדי לכשורי יכול לשנות דמסתמא משקנה ממנו רשות ליתן קורות לא קנה לחצאין דוקא קורות דקות ולא כשורי שהם רחבות אבל להוסיף עליהם אינו יכול דאפושי פלוגתא כולי האי נגד כל הני רבוואתא לא מפישינן אבל ממה שנתבאר ונראה שחזקה זו מועילה אפילו לאבני החומה וכו' קנה ממנו כל הכותל להיות חצי שלו משמע דקנה ממנו חצי כל הכותל שתחת התקרה ההיא ואפילו האבנים וא"כ בודאי יכול לסמוך תחת התקרה ההיא כל קורות שירצה כיון שקנה כל חצי בנין הכותל ואיני יודע מנא ליה הא ודין הבית והעליה של שנים שנפלו מכחיש לדין זה דהתם כל אבני הבית הם של בעל הבית אפע"ם שבעל העליה סיכך בקורות על כותל ביתו לא קנה חצי האבנים של כותלי הבית ואעפ"י שיש לו זכות בכותלים אחר שנפלו דיש ליישב בדוחק דהכא כיון שמגין עליו הכותל שנעשה לו אחד מכותלי ביתו משום הכי אמרינן דודאי כיון שקנה מראובן נתינת קורות אלו בודאי קנה ממנו גם חצי הכותל שתחת הקורות ההם ש הוא יושב באהלו ועשו לו בית אבל גבי הבית והעליה שבעל העליה אינו קונה מהכותל ההוא כי אם נתינת אותם קורות ההם בודאי לא אמרינן שקנה ממנו חצי הכותל של הבית וגם חצי האבנים להיות שלו ובלא דברי הרא"ש מוכרחים לומר כן דהגם דהבית והעליה שתקרה ומעזיבה ובתקרה ומעזיבה כתב הר"י בפירוש שזכה בחצי האבנים כמ"ש הטור חצי הכותל של הבית וגם חצי האבנים להיות שלו והראיה לזה שהרא"ש עצמו בפרק הבית והעליה לא כתב מזה כלום וגם דברי הר"י לא הביאם לשם והביא תירוץ הראב"ד שתירץ דההיא דהחזיק להורדי החזיק לכשורי הוא במקום שנהגו ולא מדינא כנראה שהסכים לתי' הראב"ד ז"ל דמדינא אינו יכול להכביד יותר וכסבר הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל:

ומה מאד נפלאתי על הריב"ש ז"ל בסי' רי"א ומהרשד"ם בסי' רצ"א שדימו לדין הבית והעליה להאי דאיחזיק להורדי דשמעתין לענין להחזיק הכותל ולא מצינו לשום אחד מן הראשונים שכתב כן ומתוך דוחקו של מוהרשד"ם נדחק לומר דשמעתין דקתני החזיק להורדי איחזיק בחצי לכשורי היינו לומר אליבא דהרא"ש והר"י דוקא במחזיק עצמו אבל לא ללוקח הבא מכחו ולא ליורש ודבריו תמוהים בדין זה דהרא"ש והרי לא מכח טענתו זיכו אותו בכשורי אלא סתמא דמילתא אמרינן הכי ואעפ"י שכתב בדבריו יכול לטעון אינה כשאר טענות דעלמא שחבירו מכחישו אלא טענתו לעצמו הייתי יכול לסמוך עליו וא"כ בודאי לא שני לן בין מחזיק עצמו ובין הבא מכחו דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא ובהבית והעליה אעג"ב דקא טעין בפירוש המחזיק קניתי חצי הכותל לא צייתינן ליה ואין לו בחצי האבנים של הבית כלום ולא שום חזקה ואבני הבית כולם בחזקת חבירו כסתמא דמתניתין בפרק הבית והעליה דקתני שניהם חולקין בעצים ובאבנים ולא אשתמיט שום אמורא ושום פוסק להשמיענו דיכול בעל העליה לטעון על חצי אבני הבית כלום וצ"ע ועוד כיון דדין זה דאם החזיק התקרה על הכותל שיכול לטעון שחצי הכותל והמקום שלו הוא חידוש מהרמב"ן ז"ל די ואינו מכח ראיה ולהר"י ברצלוני משם גאון סבירא ליה דאינו יכול לטעון אפילו החזיק בתקרה ומעזיבה והר' יונה שכתב דאם החזיק בתקרה ומעזיבה יכיל לטעון כתב להדיא דנעשה לו הכותל כאחד מכותלי ביתו משמע דוקא כהאי גוונא הוא דהחזיק בכותל משום דנעשה לו כאחד מכותלי ביתו א"כ בודאי כה"ג הבו דלא לוסיף עלה לומר דאפילו בהבית והעליה בעל העליה החזיק בכותלי הבית הא ודאי לא וכן משמע בהרשב"א סימן תתקל"א יעו"ש ודו"ק:

נמצינו למדין לדעת הני רבוואתא בכותל הידוע שהוא לראובן לבדו ונעץ שמעין בו הורדי שהם קורות דקים וטוען טענת מכר או מחילה ולא החזיק בנתינת קורות אלו ג"ש כדי שתועיל טענת מכר על גוף הקרקע מהנייא ליה חזקת קורות אלו והראב"ד שהביא הר"ן ז"ל ולהרמב"ן דוקא על כובד קורות אלו שאם נעץ עשרה הורדי יכול ליתן חמשה כשורי ובלבד שלא יוסיף על כובד הראשון ואם נפל אותו כותל אזד ליה חזקתו ואין לו במקום כלום אלא כל זמן שהכותל קיים לא יסלק ניעוצו ומכ"ש שלא יכול לנעוץ במקום אחר לא ברוחב הכותל ולא למעלה ולא למטה באותם קורות דלאותו מקום קורות מהניא ליה חזקתו והרא"ש ז"ל דבעי חזקת שלש שנים אפילו בחזקת תשמישים כל שלא החזיק שלש שנים לא מהנייא ליה חזקתו אפילו לאותם קורות שנעץ דאם החזיק ג' שנים ובא בטענת מכר או מתנה להרמב"ן ולהראב"ד כל שלא טען בפירוש טענת מכר על הכותל לא מהנייא ליה חזקת שנעץ אלא לאותם קירות ואינו יכיל להוסיף על כובד הראשון אבל להרא"ש ז"ל אפי' שלא טען טענת מכר על מקום הכותל מהנייא ליה חזקת אותם קורות להחזיק בחצי הכותל שתחת איתם קורות ויכול להכביד על מקום אותם קורות וליתן כשורי שזכה בחצי הכותל כולו שמתחת אותם קורות ולמטה ואם נפל חצי האבנים והעפר שלי אבל לא המקום שתחת אותם קורות כל זמן שלא פירש שקנה ממנו אף המקום ואם פירש בפירוש שקנה ממנו גם חצי המקום שתחת הקורות ההם בזה דעת הרמב"ן והרא"ש שוים דמהנייא ליה חזקת אותם קורות אפי' לחצי הכותל ומקומו שתחת הקורות ההם דסמיכת קורות על הכותל ההוא ומקומו אין לך אכילת פירות גדולה מזו אבל להלן ברוחב מאותם קורות ולמעלה מהם לא מהנייא ליה חזקת אותם קורות דלא נהנה שום הנאה מאותו מקום ולא נשתמש בו שום שמוש כדי שיהא אותו שמוש במקום אכילת פירות וכן כתב הריב"ש בסי' רי"א וז"ל והרמב"ן ז"ל כתב שאם החזיק ג' שנים ובא בטענה הוי חזקה אפי' לגוף של כותל ומקומו שאם אי אתה אומר כן גופו של כותל ומקומו במה יקנה ובמה יחזיק ואין לך אכילת פירות גדולה מנעיצת קורות ולדבריו וכו' כיון שהחזיק בכותל ונעיצת קורות של ג' שנים ובא בטענה אין לך חזקה גדולה מזו ומועלת לכל הכותל ומקומו כנגד התקרה ההיא עכ"ל ודברים של טעם הן ופשוטים דאם החזיק ג' שנים באמה אחת היאך יעלה על הדעת שתועיל לו אותה חזקה לאלף אמות ולדעת הר"י ברצלוני בשם גאון שהביא הרמב"ן והביאו הטור בסי' קנ"ג אפילו החזיק ג' שנים בנעיצת קורות אלו לא מהנייא ליה אותה חזקה למקומו של כותל ואפילו בטוען בפירוש ודעת הר"י הביאו הר"ן והטור ז"ל נעיצת קורות לחודייהו לא מהני אלא לאותו תשמיש דוקא אבל אם נתן על אותם קורות תקרה ומעזיבה ובא בטענת מכירה החזיק אפילו בגוף הכותל וז"ל הטור והר' יונה כתבו שאם נתן על הקורה תקרה ומעזיבה ונעשה לו הכותל כאחד מכותלי ביתו הרי זה החזיק בכל הכותל לנעוץ בו באיזה מקום שירצה ואפילו לא הוי חזקה אלא לחלוק באבני הכותל ולא במקומן אבל אם לא נתן עליו תקרה אפי' לאבנים אין לו חזקה ואין לו בהם כלום אם יפול וכן לנעוץ במקומן אחרים או להרחיב אינו רשאי אעפ"י שאינו מכביד עכ"ל ומ"ש הרי זה החזיק בכל הכותל לנעוץ בו באיזה מקום שירצה היינו בכותל שהיא מכותלי ביתו שעליו התקרה והמעזיבה אבל חוץ לתקרה ולמעזיבה לא החזיק כלל ומ"ש אבל אם לא נתן עליו תקרה וכו' או להרחיב אינו רשאי אעפ"י שאינו מכביד ע"כ לא תימא דאם נתן עליו תקרה ומעזיבה רשאי להרחיב אלא רבותא קמ"ל דלא מבעיא בנתן עליו תקרה דאינו רשאי להרחיב כיון דקונה בגוף הכותל מה שתחת התקרה אלא אפילו דלא נתן תקרה דאינו קונה בגוף הכותל כלום כי אם לתשמיש אותם קורות והו"א כיון דאינו מכביד יותר רשאי להרחיב קמ"ל דלא ודוק:

נמצא לפי זה דכותל הידוע לראובן ובא שמעון ונעץ בו קורות וידע בהם ראובן ושתק דאם לא יש עדים שידע בהם ראובן ושתק מצי למימר לשמעון שנעץ אותם בשעה שלא היה בבית ולא הרגיש בדבר וכדכתב הר"ן ז"ל משם הר' יונה בד"ה וכן בגיגה וכו' יעו"ש ואם החזיק בנעיצת קורות אלו ג' שנים וידע בהם ראובן ושתק להרא"ש ולהרמ"בן ז"ל מהנייא אותה חזקה אפילו למקומו של כותל אם יטעון שקנה ממנו הכותל ומקומו שתחת אותם קורות ולהר"י ברצלוני ולהר' יונה לא מהני חזקת נעיצת הקורות אלא לתשמיש שלה אבל אם נתן עליהם קורות ומעזיבה שהיה ראובן בעיר בשעה שנתן התקרה והמעזיבה מהני חזקת התקרה והמעזיבה אם יטעון לגופו של כותל ולא בעינן עדים שיעידו שראה התקרה והמעזיבה כמו בנעיצת הקורות וכדכתב ר' יונה ז"ל במקום הנז"ל דמסתמא כיון שהיה בעיר ידע בזה:

וא"כ זכינו לידון בנ"ד מאחר דהר"י ברצלוני בשם גאון אית ליה דנעיצת קורות לא מהני להחזיק בגוף הכותל ומקומו כי אם לתשמיש אותם קורות בלבד אין ראובן יכול להשתמש באותו כותל בתשמיש אחר ואפילו אם יטעון בפירוש על חצי הכותל ומקומו לס' הר' יונה שהכריע הריב"ש בסי' רי"א כוותיה שאם נתן תקרה ומעזיבה על הכותל יכול לטעון על גוף הכותל והכא איכא תקרה ומעזיבה על אותם קורות דבר פשוט כיון דאותם קורות נתן אותם אחר שנתן תקרה ומעזיבה על אותם כותלים ואותם קורות אינם כי אם לסמך בלבד עם אותם כותלים לא דיינין להו דין תקרה ומעזיבה עליהם דיכול בעל הכותל לו' קי"ל כפלוני הגאון אפילו שכל חכמי ישראל חלוקים עליו וכ"ש לפי מה שפירש דאפילו לסברת הרמב"ן והרא"ש דוקא כנגד הקורות ולמטה מהם הוא שיכול לטעון טענת מכר אבל לא למעלה מהם ולא להלן מהם דין כי אם דוקא תחת אותם קורות בלבד דודאי אינו יכול להשתמש במקום אחר וכ"ש אם יטעון ראובן שלא ידע ולא הרגיש באותם קורות כשנעצם שמעון:

ומה שכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות שכנים וז"ל אבל אם טען שכותל זה אני שותף בה הואיל ונשתמש בקורה אחת נאמן ומשתמש בכולו אחר שישבע שבועת היסת שהוא שותף בכל הכותל עכ"ל דע שלשון של הרמב"ם ז"ל נתקשו בו כל המפרשים ראשונה הרב המגיד כתב וז"ל וראיתי המפרשים ז"ל חולקים בדין חזקת קורה אם מועילה לכל הכותל ואין בהם מי שסובר שתועיל נעיצת הקורה אלא אם כן החזיק בכך ג"ש ובא בטענת מכר או מתנה ואפילו בזה נחלקו ז"ל ויראה לי שאין דברי המחבר אלא בשטוען לעולם היינו שותפים וכו' ואין כאן עדים הכותל של מי והדין אמת אלא שאני תמיה למה צריך נעיצה כל זמן שאין לאחר ראיה כלל עכ"ל גם הריב"ש בסי' רי"א כתב כדברי הרב המגיד והניח דברי הרמב"ם בצ"ע ובסימן רנ"ח הביא דברי הרמב"ם אלו והקשה קושיא זו וכתב וז"ל ויש לישב דבריו דמיירי בכותל הידוע לאחר כמו שנראה מראש הבבא מי שהחזיק בכותל זה דמשמע דקאי על כותל שבין ראובן ושמעון והוא של ראובן לבדו וכו' אבל אם טוען שפרע לו חלקו המגיעו וכו' נאמן כיון שנשתמש בקורה אחת דהשתא ליתיה לטעמא דמי יימר דמחייבי ליה רבנן וכו' עכ"ל ודבריו צריכים ביאור דבתחילה כתב דמיירי בכותל הידוע לאחר וכו' והוא של ראובן לבדו וכו' אבל אם טוען שפרע לו חלקו המגיעו וכו' דאם הוא של ראובן לבדו הוא ומקומו א"כ מאי שייך גבי שמעון שיפרע לו חלקו הוא אינו חייב לפרוע וחבירו אינו חייב לקבל כיון שהכותל הוא של ראובן וטענת מכר שייך ביה שיטעון שחבירו מכר לו חציו ולא טענת פרעון והדרא קושיא דה"ה לדוכתה דבעינן חזקת שלש שנים בטענת מכר או מתנה כמ"ש הוא עצמו בסי' רי"א ואם כונתו במ"ש בכותל הידוע לאחר וכו' והוא שראובן לבדו דהיינו שידוע שבנאו אחד מהם א"כ היינו מתניתין דכותל חצר שנפל וכו' דמיירי דשנודע שהאחד בנאו מתחילה וקתני בה עד ארבע אמות בחזקת שנתן והדרא קושיא לדוכתה למה לי נעיצת קורה בלא נעיצת קורה נאמן שפרע לו חלקו דאי איירי למעלה מארבע אמות א"כ כל כהאי גוונא הוה להו להריב"ש ולהרמב"ם לפרש ולחלק בין למטה מארבע אמות ובין למעלה מארבע אמות:

והנראה לישב דברי הרמב"ם עפ"י מה שראיתי להרמ"ה בספר יד רמה דף א' ע"ד שכתב וז"ל והני מילי דלא איתברר מאן מנייהו בנייה אבל היכא דאיתברר דבנייה חד מינייהו מיהו לא איתברר אי באמצע בנייה ואי כונס לתוך שלו הוה חזינן וכו' ואי לית בכוליה ד"ח ולא איתברר דפליג בסתמא כיון דאיתברר דחד מינייהו בנייה מעיקרא מוקמינן ליה לכותל ולמקום בחזקתיה דההוא דבנייה וכו' ולא דמי לכותל חצר שנפל דאע"ג דאיתברר דבנייה חד מינייהו בתר דנפל לא מוקמינן ליה בחזקתיה ושאני התם בכותל קמא לא איתבר מאן בנייה וכו' עכ"ל יעו"ש וא"כ בלא נעיצת קורה הכותל בחזקת ראובן זה שבנאו אבל היכא דנעץ שמעון קורה בכותל אזדא ליה אותה חזקה ומצי שמעון למטען שותף אני עמך בכותל זה ופרעתי לך חצי ההוצאה:

א"נ מיירי דראובן קורותיו נעוצות בתוך הכותל וכמ"ש בהלכה שאחרי זו וס"ל להרמב"ם ז"ל כסברת רבו מהר"י הלוי ז"ל דנעיצת קורות ותקרה ומעזיבה הוי סימן למי שהכותל שלו כמ"ש הטור בשמו בסי' קנ"ז והיינו דוקא היכא שאין לחבירו שום תשמיש בכותל אבל היכא שיש לחבירו שום תשמיש בכותל אפילו נעיצת קורה אזדא ליה חזקתו ומצי למטען חבירו שותף אני עמך בכותל זה א"נ יש לפרש דברי הרמב"ם דשותף אני בה דקאמר היינו שקניתי ממך חציה ומה שהקשה הרב המגיד שאין מן המפרשים שסובר שחזקת קורה מועילה לכל הכותל אלא א"כ החזיק בכך ג' שני נ"ל דלא קשה מידי כלל דהא דמצריכים המפרשים חזקת ג' שנים היינו דוקא היכא שהכותל ומקומו ידוע הוא לראובן בעדים והרמב"ם מיירי דאין הכותל ידוע לראובן אלא עפ"י הודאתו של שמעון וכדמשמע מלשונו שכתב בד"א כשהודה שאין הכותל זה שלו וכיון דאין ידוע שהכותל של ראובן אלא עפ"י הודאתו של שמעון לא בעינן חזקת שלש שנים וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות טוען פרק י"א הלכה א' והטור והש"ע בסי' ק"מ יע"ש אבל אי קשיא לפי זה הא קשיא דאפילו בחזקת ג"ש לא מהנייא החזקה אלא למה שהחזיק דהיינו לקורה זו ומה שתחתיה ומקומה לא לכל הכותל וכמ"ש למעלה לדעת המפרשים אבל אי טוען שותף אני עמך בכל הכותל הואיל והניחו לנעוץ קורה זו ניחא דהשותף אינו למחצית הכותל אלא או כל המקום של שניהם או כולו משל חבירו דכנס לתוך שלו ובנה אותו וכיון דהניחו לנעוץ קורה זו א"כ מכח שותפות בודאי דשותפים הם בכל הכותל וכתב ניהמניה בטענת מכר שמכר לו חצי כל הכותל במגו דאי בעי אמר שותף אני בכל הכותל הא לא קשה כלל דהני מיגו להוציא ומגו להוציא לא אמרינן דכיון שהודה לו שהוא שלו הו"ל הכותל בחזקת ראובן ועוד דטענת שותף גריעא מטענת לקוח דטענת לקוח ליכא מאן דמכחיש ליה אבל טענת שותף יביא עדים שכנס לתוך שלו ובנה ומש"ה לא הויא מגו דלא אמרינן מגו אלא היכא שהטענות שוים ודוק והרב ט"ז כתב וז"ל ודברי הרמ"א קשיא עלי וכו' ע"כ וכמדומה שלא ראה דברי הר' המגיד ז"ל ובמ"ש א"ש הכל על נכון ודוק:

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה