אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן ה

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן ה

סימן ד

שאלה מי שנתחייב לחבירו שבועת התורה בב"ד בנקיטת חפץ וקפץ ואחז תפילין ונשבע בהם אם חייב לחזור ולישבע פעם שנית כדינו בס"ת או נימא כיון שכבר נשבע בנקיטת חפץ א"צ לחזור ולישבע פ"ב:

תשובה הנה מרן ז"ל בח"מ סי' פ"ז סט"ו פסק וז"ל חפץ זה צריך שיהא ס"ת וכו' ואם לא אחז בידו אלא תפילין א"צ לחזור ולהשביעו גם מורם ז"ל כתב וז"ל די"א דס"ת ל"ד אלא ה"ה שאר ספרים שיש בהם שמות וא"כ היה נראה לכאורה שאין מקום לשאלה זו כלל דזיל קרי בי רב הוא מיהו מה שנפל בזה בית הספק הוא כיון שקפץ הוא ונשבע מעצמו דאיכא למימר דאין דברי מרן ז"ל אמורים אלא כשהדיין הוא בעצמו נתן לו תפילין והשביעו בהם שכן הוא ל' הטור בסימן זה ס' כ"ד וז"ל ומיהו אם לא נתן בידו אלא תפילין והשביעו בהם א"צ להשביעו וכן הוא לשון הש"ס שממנו דין זה האי דיינא דאשבע בתפילין וכו' אבל אם הבע"ד בעצמו נטל תפילין ונשבע בהם אימא לך דלא מהנייא שבועתו והיא ממ"ש השה"ג בפ' שבועת הדיינים וז"ל נשבע לו חוץ לב"ד או שקפץ ונשבע בב"ד בין שקרן ונשבע הוא בין שקפץ והשביעו חבירו שלא עפ"י ב"ד לא נפטר בשבועה זו עד שישבע בפני ב"ד ועפ"י ב"ד כמבואר בקונטריס הראיות ע"כ ומסתמיות דבריו נשמע דאפי' נשבע באנקוטי חפצא בס"ת כדינו עכ"ז צריך לחזור ולהשבע וכן כ' בתשובת מהר"מ סי' תשי"ב וז"ל פסק ריב"א אדם התובע לחבירו בב"ד ונתחייב לו שבועה וקפץ ונשבע מעצמו אפי' בפני ב"ד או אם השביעוהו אחרים שאינם דיינים שאינו מועיל וצריך להשבע שנית ע"פ הדיינים אם שקבל עליו התובע ול"ד להא דאמר בפ' השולח וכו' ומודה רב בקופצת אלמא דלא ע"ד ב"ד נשבעה ופטרה י"ל התם לא היו צריכים להשביעה כלל אבל בדוכתא אחריתי במקום שאדם חייב שבועה וקפץ ונשבע צריך לישבע פ"ב עכ"ל וכן נמי נראה לכאו' מדברי המ"ך שהביא הב"י בסי' פ"ז מחודש כ"ח וז"ל מ"כ כשטוען שמעון שקפץ ונשבע קודם שנתחייב אילו היה חייב שבועה לא היה נפטר בכך שצריך להשבע לאחר מעשה ב"ד ע"כ וכ"כ ב"י ג"כ משם ר"י אחר שהביא המצאתי כתוב וז"ל וכ"כ רבי"א בשם ר"ת בהגוזל קמא שהמחו' שבועה שקפץ ונשבע יחזור וישבע ע"ד ב"ד ועיין בהר"ן ומרדכי פ' השולח גבי הא דאמר רב הונא מודה רב בקופצת ע"כ וכ' הכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ג וז"ל אמר המאסף נראה אפילו אם נשבע שבועה כשבועה זו שאנו מצריכים אותו עתה לישבע ואפי' שבשעה שנשבע שבועה הא' כבר עבר על שבועתו חוזר ונשבע והטעם משום שצריך לישבע אחר מעשה ב"ד כמו שנת' לעיל בסמוך ולפ"ז תשובת הרשב"א שהביא הב"י מחודש כ"ג חולק ע"ז דהתם לא חייבו הרשב"א אלא מפני שאין השבועות שוות ונמצאת שבשבועה הא' לא יצא דבר שקר מפיו משא"כ בשבועה ב' וכו' וכ"ש להרא"ש שחולק על הרשב"א אפילו בשעה שנשבע לא יצא דבר שקר מפיו ועי' בס' בנימין זאב סי' רע"ה ואולי יש חילוק בין קפץ ונשבע לנשבע מדעת ב"ד או מדעת חבירו ע"כ הרי דאפילו שנשבע שבועה שהוא חייב בה הואיל וקפץ ונשבע לא מהנייא שבועתו וכדכתיבנא לעיל. איברא מצאתי להרב ד"מ סק"ז שכ' וז"ל ובמרדכי שם ד' תר"י ע"א דה"ה אם קפץ ונשבע בלא נקיטת חפץ צריך לחזור ולהשבע אבל רשב"ם חולק בזו יעו"ש ותשובת הרשב"א סי' תתקפ"ד מש' קפיצה לא מהנייא עכ"ל מדבריו אלו נראה דקפיצה שקפץ התובע ונשבע עדיפא ממה שהשביעוהו ב"ד וטעו דאילו השביעוהו בלא נקיטת חפץ היה צריך לחזור ולהשבע ב"פ וכדאפסיקא הלכתא בש"ס דהאי דיינא דאשבע בה' אלוד"י וכו' בלא נטילת חפץ נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר וליכא בה שום פלוגתא ובקפץ איכא פלוגתא דלמר מהנייא אפילו היה צריך בנקיטת חפץ ונשבע בלא נקיטת ופן ולמר לא מהנייא קפיצה ונראה לי הטעם משים דבמעשה שעשה הדיין עצמו איכא למיחש שמא יאמרו הרואין מעשה רב ויקבעו הלכה לדורות ומשו"ה חוזר הדין לא כן אם קפץ הבע"ד מעצמו ונשבע ליכא למיחש כולי האי וכן מצאתי למרדכי בפ' השולח שכ' וז"ל מודה רב בקופצת ול"ד להאי דאמר רבא האי דיינא דאשבע בה' אלוד"י וכו' נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר דילמא שאני התם כיון שבא לב"ד יש לעשות מדאורייתא ע"כ וטעם החולקין דס"ל דאפילו כשקפץ ונשבע שבועה שהיה חייב לישבע בה דאפילו הכי לא מהנייא שבועתו הוא משום דבעינן לישבע ע"ד ב"ד וזה כשקפץ ונשבע לא נשבע ע"ד ב"ד ומ"ש הד"מ ז"ל דהרשב"א בסי' תתקפ"ד משמע דס"ל דקפיצה לא מהנייא לכאורה ק' דהרב הכנה"ג דיליף מאותה תשובה עצמה שהביא הב"י מחודש כ"ג דס"ל דקפיצה מהנייא ולפי ענ"ד נראה דמאותה תשובה ליכא למילף מינה מידי דהמעיין באותה תשובה יראה דהרשב"א זכה לתובע מב' טעמים חדא דהאי דאמרינן מודה רב בקופצת פי' רבינו חננאל שמשביעין אותה פעם אחרת ועוד דאפילו לס' רש"י דס"ל דכיון דכבר נשבעה נשבעה ומגבין אותה וכן מקצת רבותי' אפ"ה בכאן הדין עם התובע דהתם השבועות שוות אבל הכא אין הב' שבועות שוות דשבועה א' שנשבע בה עדיין לא יצא דבר שקר מפיו ושבועה אחרונה שצריך לישבע שפרע ולא פרע הרי היא שבועת שקר וחמירא טפי טובא ומהתימא מהרב הכנה"ג שלא עיין באותה תשובה עצמה גם מ"ש הכנה"ג לחלק בין קפץ ונשבע לנשבע מדעת חבירו לפי ענ"ד ליתא דמאן דאית ליה דקפץ לא מהנייא שבועתו אפי' נשבע ע"ד חבירו לא מהנייא וכמש"ל משם השה"ג בפ' שבועת הדיינים וכמ"ש לקמן בעז"ה והוא דכל חיליה דמאן דאית ליה קפץ לא מהנייא שבועתי מהא דמשני תלמודא בפ' הגוזל בד' ק"ו עליה דרב דמותיב ליה מהא דתנן היכן פקדוני א"ל וכו' משביעך אני ואמר אמן וכו' ומוקי לה בקפץ הרי דאפילו בהשביעו חבירו מוקי לה בקפץ והשביעו חבירו ולא מהני כיון שלא ע"י ב"ד השביעו ועיין שם בתו' בד"ה קפץ לא מצית אמרת וכו' יעו"ש ודוק א"כ לכאורה נראה דדבר זה הוא במחלוקת שנוי אם אחר שחייבוהו ב"ד קפץ ונשבע מעצמו אפילו בנקיטת חפץ כדינו דהרש"ג בע' שבועת הדיינים ולריב"א שהובאו דבריו בשו"ת מהר"ם סי' תשי"ב לא מהנייא שבועתו וכן נמי להמצאתי כ' שהביא הב"י ולר"י שהביא הב"י משם ר"ת כפי מה שפי' דבריו הרב הכנה"ג אמנם לפי דברי המרדכי שהביא הד"מ שכ' לעיל דוקא בקפץ ונשבע בלא נקיטת חפץ אזי חוזר ונשבע בנקיטת חפץ ולרשב"ם שהביא הד"מ שאפילו שחייב שבועה בנקיטת חפץ וקפץ ונשבע בלא נקיטת חפץ דא"צ לחזור ולהשבע וכן לפי דברי המרדכי בפ' השולח שכ' לעיל שכ' דל"ד להא דאמר רבא האי דיינא וכו' שנת' לעיל אמנם אחד העיון נראה דע"כ לא פליגי הפוסקים וס"ל דקפץ לא מהנייא שבועה דידיה אפי' נשבע באנקוטי חפצא כדינו אלא כשקפץ ונשבע קודם שחייבוהו ב"ד שבועה אבל אם אחר שחייבוהו ב"ד קפץ ונשבע אם נשבע בנקיעת חפץ כדינו ליכא פלוגתא כלל ולכ"ע מהנייא שבועתו אבל כשקפץ אחר שחייבוהו ב"ד בנק"ח וקפץ הוא ונשבע בלי נק"ח בהא איכא פלוגתא דלמר מהנייא שבועתו ועדיף מאילו השביעוהו הדיינים בלי נק"ח דקי"ל דחוזר ונשבע בנק"ח בקפץ הוא עצמו א"צ לחזור ולומר לא עדיף קפץ מאילו השביעוהו הדיינים דקי"ל דהוי טועה בדבר משנה וחוזר הכא נמי חוזר ונשבע בנק"ח והרי דעיקרן של דברים אלו הובאו בחידושי הרמב"ן ז"ל על גיטין ד' ל"ה וז"ל הא דאמרן מודה רב בקופצת פי' רש"י הואיל וקפצה ונשבעה נשבעה וגובה וכן מ"ש בירושלמי דגרסינן עברה ונשבעה רב הונא אמר הואיל ונשבעה נשבעה אבל ר"ח ז"ל כ' מודה בקופצת מעצמה ונשבעה שכיון שעברה ונשבעה משביעין אותה שבועה כתקנה ע"ד ב"ד ומגבין אותה כתובתה ובפ' הגוזל קמא גרסינן כאן בקפץ כאן בשלא קפץ דהיכא דקפץ ונשבע ובאו עדים משלם אבל לא קפץ אינו משלם וכ' ר"ח ז"ל ש"מ מאן דקפץ ונשבע אינה שבועה והא דגרסינן בגיטין מודה רב בקופצת לאו שנחשבת כשבועה אלא רב דלא הוה מגבי כתובה לאו מילתא בקופצת מידה דמשביעה ומגבי' לה כתיבתה אלי דברי הרב ז"ל ומיהו מינה ראיה דהא אעפ"י ששבועתו בקפיצה שבועה ופטור ביה משבועת הפקדון מיהו לא קרינן ביה ולקח עליו ולא ישלם שהרי לא קבלו בעלים שביעה אלא הוא מעצמו היה שקפץ ובירושלמי בפ' ד' שומרין מצאתי הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור בב"ד מה אנן קיימין אם בהא דקאים וחייב לחבריה שבועה אפי' נשבע חוץ לב"ד אלא דאנן קיימין בהא דחזי לן אזלין בעון משבעיניה והוא קפץ ונשבע ודברים הללו נוטים לדברי ר"ח שכל זמן שלא חייבוהו עדיין ב"ד לישבע וקפץ ונשבע אינו מיפטר משבועת הפקדון וחוזר ונשבע אבל כשחייבוהו ב"ד לישבע כשנשבע ע"ד ב"ד הוא נשבע ואינו חוזר ונשבע פעם אחרת עכ"ל הרי להדיא דאפילו לר"ח ז"ל דפליג על רש"י ז"ל וס"ל דקפיצה שקפץ הנתבע ונשבע דלא מהנייא היינו דוקא כשקפץ ונשבע קודם שחייבוהו ב"ד לישבע אבל אחר שחייבוהו ב"ד לישבע קפץ ונשבע אפילו ר"ח ז"ל מידה דמהניא שבועתו לש"ס דילן דוקא נשבע בב"ד ולהירושלמי שהביא הרמב"ן אפי' שנשבע חוץ לב"ד כיון כבר חייבוהו ב"ד הוי כמי שנשבע בב"ד וכ"ן מלשון רש"י ז"ל שכתב בד"ה כאן בשקפץ רישא דקתני משלם כשקפץ זה והשביעו קודם שחייבוהו ב"ד וכו' עכ"ל אמנם יש לדקדק בדברי הרמב"ן ז"ל דמאי מייתי ראיה מהא דירושלמי טפי מש"ס דילן דמגמרא דילן נמי מוכח דקפץ לא מהניא שבועה דידיה לחייבו כפל דקתני מתיב רבא וכו' והכא חוץ לב"ד וקפץ לא מצית אמרת כפל קתני וכו' משום דאיכא למידחי דדוקא לענין לחייבו כפל הוא דלא הויא שבועה אבל לפוטרו משבועת הפקדון אעפ"י שקפץ פטור א"כ השתא נמי בההיא דירושלמי נימא הכי דדוקא לחייבו כפל בטוען טענת גנב לא מהניא שבועה בקפיצה קודם שחייבוהו ב"ד אבל לפוטרו משבועת הפקדון אימא לך דאפי' קפץ ונשבע פטור משבועת הפקדון וכן מוכרח לומר בדעת רש"י דפי' מודה רב בקופצת הואיל וכבר קפצה ונשבעה נשבעה וגובה וס"ל דכפל לא איתיה אלא בשבועת הדיינים דיש לחלק בין לפוטרו משבועה שחייב בה ובין לחייבו כפל וראיתי להרב מרכבת המשנה שהביא תמיהת רב המגיד שתמה על הרמב"ם דלמה השמיט דין קפץ ונשבע ותירץ הוא ז"ל וז"ל ואני אומר דכיון דרבינו לא פסק כרב כמבואר וכו' א"כ אין צריך לחלק בין קפץ אי לא והרי קי"ל בפ"י מה' שבועות ה"א וה"ה דאפילו קפץ ונשבע חוץ לב"ד חייב עכ"ל ואני אומר דבמחילה מעצמותיו הקדושים דלא דק דודאי לענין להתחייב קרבן משים שבועת הפקדון חייב אפילו נשבע חוץ לב"ד דמשנה ערוכה היא בפרק שבועת הפקדון השביע עליו אפילו ד' וה' פעמים בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת וכו' וכן דאפי' קפץ ונשבע חוץ לב"ד ג"כ בריתא מתנייא בפרק שבועת העדות דף ל"ב וז"ל תניא כוותיה דשמואל ראוהו שבא אחריהם אמרו לו מה אתה רץ אחרינו שבועה שאין אנו יודעים לך עדות פטורין ואם בפקדון חייבין לא כן לגבי כפל דלא מחייב אלא בב"ד כדמוקי הש"ס כד משני אליבא דרב בשנשבע חוץ לב"ד ואי ס"ד חוץ לב"ד כפל מי איכא ואי כסברת המרכבת ז"ל דאפילו לענין כפל לא שני לן בין קפץ ובין נשבע חוץ לב"ד דעכ"ז חייב כמו שחייב להדיא קרבן שביעה לענין שביעת הפקדון א"כ מאי קשה לה אליבא דרב ואדרבה אליבא דרב הוה אתי יותר בפשיטות מ"ש הרב המרכבת הנז' בדעת הרמב"ם אילו היה הדין כן דאפילו חוץ לב"ד וקפץ איכא כפל והא דקא קשיא ליה להמקשה הוא מעלמא קא קשיא ליה אליבא דרב דמוקי לה חוץ ב"ד דבחוץ לב"ד ליכא כפל ואע"ג דחייב אשם משום שבועת הפקדון וכמ"ש רש"י ז"ל בפרק הגוזל דק"ז ע"א בד"ה או דילמא שבועה המחייבתו כפל וכי דלענין חומש ואשם לא שני לן בין שבועת עצמו לשבועת הדיינים ובלבד שיכפור ממון ע"כ ולא ידענא מאי קאמר הרב דתלי דין זה בסברת רב ואדרבה אי הוי הדין כמו שכתב הרב בדעת הרמב"ם הוה אתי יותר בפשיטות לדעת רב וצ"ע גם ראיתי להרב המחבר ס' פני משה ומראה הפנים על הירושלמי שכתב בפרק ד' שומרים כמו שכתב הרב המרכבת ז"ל ודבריו צל"ע. נחזור למ"ש למעלה דאם נשבע בפני ב"ד לא מיקרי קפץ ונשבע אלא קודם שחייבוהו ב"ד שבועה אבל אחר שחייבוהו ב"ד שבועה לא מיקרי קפץ ונשבע וכמ"ש רש"י והרמב"ן ז"ל וכן כתוב ג"כ בשי' מקובצת בפ' הנז' דק"ו בשם הרמ"ה וז"ל והרמ"ה כתב בפרטיו קפץ ונשבע מעצמו וכו' וש"מ דמאן דמיתבע ליה לחבריה וכו' א"נ בב"ד ואישתבע ליה מקמי דלחייבוהו ב"ד שבועה לא מיפטר בההיא שבועה אלא מחוייב לאשתבועי ליה זימנא אחריתי אפומא דבי דינא וכן הלכה עכ"ל הרי נראה להדיא דדוקא דאישתבע בב"ד מקמי דלחייבוהו שבועה הוא דצריך לחזור וישבע משום דשבועה הא' שלא עפ"י ב"ד היתה דין לא חייבוהו וזהו שכתב אפומא דבי דינא וכן מ"ש השה"ג בפרק שבועת הדיינים שכתב לעיל מיירי בהכי שכתב בלשונו שלא עפ"י ב"ד וכו' ועד שישבע בפני ב"ד ועל פי ב"ד דהיינו שיחייבוהו ב"ד כמ"ש הרמ"ה ז"ל וכן נמי המצאתי כתוב שהבי' הב"י שכתב לעיל הכי דייק לישניה שכתב שקפץ ונשבע קודם שנתחייב וכו' שצריך לישבע אחר מעשה ב"ד וכן כתב טעמו הרב כנסת הגדולה וז"ל וטעמא משום שצריך לישבע אתר מעשה ב"ד לא נשאר עומד לנגדינו כי אם מ"ש בתשובת מהר"ם בסי' תשי"ב וז"ל ונתחייב לו שבועה וקפץ ונשבע מעצמו וכו' שאינו מועיל וצריך לחזור לישבע שנית ע"פ ב"ד דמש' מלשונו דאפילו אם נשבע אחר שנתחייב עכ"ז צריך לחזור ולישבע נראה לעניות דעתי לישבו דמ"ש וקפץ ונשבע פירושו שכבר קפץ ונשבע קודם שיחייבוהו ב"ד וזהו מה שכתב שצריך לחזור ולישבע שנית עפ"י ב"ד דהיינו כמ"ש הרמ"ה דהיינו אחר שחייבוהו ב"ד שבועה וזה נשבע קודם שחייבוהו גם מה שהביא הב"י בשם רבינו ירוחם דהב"י מיירי שקודם שחייבוהו ב"ד שבועה קפץ ונשבע מאיליו שכן כתוב בר"י תיבת מאיליו ומוכרח דבר זה מן הירושלמי שכתב בהדיא דאם חייבוהו ב"ד לישבע אפילו קפץ ונשבע חוץ לב"ד מהנייא שבועתו לחייבו כפל די לנו שנאמר דפליג' תלמודא דידן עליה בנשבע חוץ לב"ד דלא מהניא שבועתו לחייבו כפל דקתני בהדיא בתלמודא דידן דאי ס"ד חוץ לב"ד מי איכא כפל אבל בנשבע בב"ד אחר שחייבוהו ב"ד אפי' שקפץ ונשבע מאיליו דלא מצינו בתלמודא דידן דלא מהנייא שבועתו ובש"ס דירושלמי מצינו בהדייא דמהנייא מנ"ל לומר דלא מהנייא היפך הש"ס דירושלמי ודוקא קפץ ונשבע בפני ב"ד קודם שחייבוהו ב"ד לישבע בהא איכא פלוגתא בין רש"י ז"ל לר' חננאל כמש"ל בשם הרמב"ן ז"ל בשיטה על מס' גיטין ותלמודא דירושלמי דייקא כרש"י כמ"ש הרמב"ן ז"ל גם הר"ן בפ' השולח הביא מחלוקת זה בשם רש"י ור"ח ולדעת רש"י דמהנייא קפיצה אפילו אם היתה חייבת שבועה בנק"ח וקפצה ונשבעה בלא נק"ח מהנייא שבועתה וכמש"ל בשם המרדכי בפ' השולח והרשב"א בחידושיו על מס' גיטין בפ' השולח הכריע כס' ר"ח גם הרמ"ה הובאו דבריו בשי' מקובצת קמא פסק כר' חננאל גם כל הפוסקים שהבאנו למעלה הכריעו כר' חננאל וכן הלכה וכ"ש היכא דקפץ ונשבע קודם שבא לב"ד דלא מהנייא שבועתו אליבא דכ"ע ודו"ק:

נמצינו למדין מכל האמור דאם אחר שחייבוהו ב"ד קפץ ונשבע לפניהם כדינו בנק"ח אפילו בתפילין דבר פשוט הוא ומוסכם אליבא דכ"ע שא"צ לחזור ולישבע עוד וכבר נפטר מיד הבעלים בשבועתו ואפילו להתחייב בכפל אם טען טענת נב בפקדון ונמצא שקרן דיש מקום לומר דאפילו נשבע בלא נק"ח הדין כן ואינו חוזר ונשבע ולא אמרו דחוזר ונשבע אלא דוקא בקפץ קידם שחייבוהו ב"ד ונשבע בלא אנקוטי חפצא דדברי הד"מ שהביא משם המרדכי שכתבנו לעיל מיירי בקפץ קודם שחייבוהו ב"ד גם דברי הרשב"א בחידושיו לגיטין ד' ל"ה שהסכים לדברי ר"ח וכ' שחוזרת ונשבעת בנק"ח כתקנה ג"כ מיירי בהכי וצ"ע דין זה דאם אחר שחייבוהו ב"ד להשבע נשבע חוץ לב"ד כדינו באנקוטי חפצא לפי' הירושלמי דכתבתי לעיל בפ' ד' שומרין נראה דס"ל דהוי כמי שנשבע בב"ד אפילו לחייבו כפל ולפשט ש"ס דידן על פי' רש"י בהגוזל ד' ק"ו נראה דאינה שבועה לחייבו כפל אבל לפוטרו מן הבעלים נראה דלכל הפוסקים פטור הוא בשבועה זו דלא כתבו דחוץ לב"ד מהנייא שבועתו אלא דוקא היכא דקודם שחייבוהו ב"ד נשבע אבל אם אחר שחייבוהו נשבע מהנייא ואעפ"י שלא השביעוהו ב"ד לדעתם ל"ל בה דהא דבעינן על דעת ב"ד הוא משום קנייא דרבא כדמוכח בשבועות ד' כ"ט ונדרים ד' כ"ה דקנייא דרבא לא שכיחא ולכתחילה חיישינן לה אבל בדיעבד אם לא נשבע על דעת ב"ד ל"ל בה ועוד שמצינו לרבא אפילו לכתחילה אשבעיה לההוא גברא ולא א"ל ע"ד ב"ד משביעו דאי א"ל בפירוש דע"ד ב"ד הוא משביעו א"כ מאי אהנייא רמאותיה דאייתי קנייא ויהיב זוזי בגויה ואפי' לפי התו' בשבועות דכתבו דההוא עובדא דרבא בקפץ ונשבע איירי בלבד שאין הפשט כך מט' לא מצינו שא"ל רבא דשבועתו לא מהנייא מאחר שלא נשבע ע"ד ב"ד קמיה דרגז עליה ותברה להאי קנייא ומאחר דלא א"ל רבא ולא מידי משמע דדוקא לכתחילה הוא דבעינן ע"ד ב"ד אבל בדיעבד אם לא א"ל כן אינו חוזר ונשבע ואעפ"י שמצאתי להמרדכי בפ' י"א דכתובות שנראה שחולק ע"ז מ"מ מסתמות כל הפוסקים נראה שחלוקים ע"ז ודלא כהרב מרדכי שכ' הגהותיו על ס' הנקרא ערך לחם בסי' פ"ז ס' כ"ג בסתם קפץ ונשבע אבל לא נשבע ע"ד ב"ד חוזר התובע ומשביעו ע"כ דליתא כמ"ש ואעפ"י שכ' הרשב"א בתשובה הביאה הב"י בסי' פ"ז מחודש כ"ה וז"ל מי שנתחייב וכו' אם נשבע כתקנו וע"ד ב"ד מסתברא דנפטר דלא תידוק מינה דאם לא נשבע ע"ד ב"ד אינו נפטר אלא אם לא נשבע כתקנו דהיינו אם שבועתו באנקוטי חפצא נשבע כדינו בנק"ח כ"נ מדבריו על חידושיו במס' גיטין כשדחה דברי רש"י והסכים לס' ר' חננאל שכ' חוזרת ונשבעת מטעם שנשבעה בלא נק"ח ולא מטעם שלא נשבעה ע"ד ב"ד יעו"ש ודוק גם מתשובת הרשב"א סי' תתקמ"ד נראה דאם קפץ ונשבע אחר שחייבוהו ב"ד דמהנייא שבועתו והב"ד ב"י בסי' צ"ד יעי"ש וא"כ אם אנחנו מחייבין אותו לחזור ולישבע פעם שנית הוייא שבועה שא"צ ויש בה איסור לא תשא הנלע"ד כתבתי:

הצעיר שאול עזרא דוויך הכהן ס"ט

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה