אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן ד

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן ד

סימן ג

שאלה מעשה שהיה כך היה בעיר אנטוכיא יע"א היה להם ת"ח אחד שוחט ומנהיג את הק"ק בכל הנהגות הצריכות לישוב העיר וגם מלמד את בניהם דברי רז"ל וכתבו לו שטר חיוב עליהם שלא ימרו את פיו בשום דבר שעפ"י יחנו ועל פיו יסעו וכו' והשטר היה לזמן וע"י סיבה שנתקוטט עם א' בחור והתריס כנגדו והח' חבשו בבית האסורים כדי ליסרו וכל העם ישמעו ויראו וכשראו קצת מהמון העם שיש להם שנאה קדומה עם הח' הנז' מצא ב"ח וכו' אז ניצבו כמו נד שאין רצונם עוד בשירותו ונתוועדו יחד י"ב אנשים וכתבו הסכמה וזה נוסחה מהודעין אנחנו אלה פה צעירי הצאן קהל עדת אנטוכיא שאיך הסכמנו בהסכמה חמורה בכל תוקף וחוזק בצירוף קובה"ו ואסרנו על עצמינו שלא לאכול משחיטתו בגזרת נח"ש ובכל אלות הברית ונשבענו כולנו החו"מ בשבו"ה בפה מלא ובביטוי שפתיים ע"ד המב"ה וע"ד כהנ"ב ועל דעת רבים וכל א' ע"ד חבירו שאין לו הפרה והתרה עולמית והאיש אשר יעשה בזדון לעבור על ההסכמה הזאת הרי הוא עובר על שבועת האלקי'ים ונח"ש כרוך על עקבו וחטאו ישא האיש ההוא וכו' והאיש הירא את דבר ה' עליו תב"ט ע"כ נוסח ההסכמה וחתמו בה תיכף ומיד י"ב אנשים ואח"כ החזירוה ע"י שליח בשווקים וברחובות ויש מהם שחתמו מחמת פחד יען שהשונאים לח' הם תקיפי אנטוכיא וגביריה ויש מהם שלא חתמו ויש מהם שמיחו בדבר שאפי' שיגיע להם נזק לא יחתמו בשום אופן כי איך ישלמו רעה תחת טיבה שכמעט רוב אנשי העיר למדו תורה אצל הח' הנז' הם ובניהם אבל עכ"פ מה שחתמו בהסכמה בין מה שחתמו מחמת שנאה בין שחתמו מחמת פחד בין שחתמו מחמת בושה היו רוב העיר אבל לא היו במעמד א' לבד כ"א י"ב אנשים ואחר עבור זמן מה נתחרטו רוב החותמים בהסכמה ורצונם להתיר ההסכמה יען שראו שהמיעוט שלא חתמו קיבלו לח' הנז' עליהם ומלמד לבניהם תורה ככל הצורך יען שיש לו אימה יתירה וכת השונאים נשארו בניהם בטלים מת"ת. וע"י האיסור שאסרו על עצמם שחיטת הח' הוכרחו להביא שוחט אחר ומרוב המחלוקת שביניהם נחלקו לשתי כתות וגם בתפי' ביום שב"ק נחלקה כל כת לעצמה ונתרבה המחלוקת מזה ורצונם לחזיר כבראשונה שהיו באחדות אחד ואם ישארו איזה שונאים יהיו בטלים במיעוטם ועוד בה שהכריזו עליהם ב"ד שבאר"ץ יע"א שלא לשחוט ולבדוק כ"א אם לא שיהיו שנים א' שוחט וא' בודק כאשר נהגו פה אר"ץ יע"א משנים רבים ואם ישארו לשתי כיתות צריכים לכל כת שוחט ובודק ואין יכולת בידם ליתן שכירות שני שוחטים ושני בודקים שצריך לזה בכל שבוע לפחות שלוש מאות גרוש לכן שואין התרה על הסכמתם ושבועתם ושלחו כתב לאר"ץ יע"א וחתומים בו רוב הק"ק שחזרו בהם וגם אומרי' שמעולם לא הוציאו שבועה מפיהם אלא דוקא קראו ההסכמה וחתמו ויש מהם שקרי חדא ופארי תלת ויחתום באופן שלא יש שום א' מהם שהוציא שבועה מפיו כלל ועיקר ועתה לשאול הגיעו אם יש היתר להסכמתם הנז' שהיא נעשית כשבו"ח ע"ד רבים וע"ד המב"ה שלא יהיה להם התרה יורינו המורה ושכמ"ה:

תשובה הנה בתחילה רציתי לדון להאי די להתיר שבועה זו מטעם דהוי לדבר מצוה שאין לך דבר מצוה גדולה מזו מהשבתת המחלוקת ועוד בה מטעם שצריכים עוד להיות להם שני שוחטים ושני בודקים לכל כת מהם שו"ב כנז"ל בשאלה וזה דבר דלא אפשר להו והשכל ישכיל שא"א להם ליתן הוצאה רבה כזו בכל שבוע והדבר ברור דלא יש לך מצוה כזו. ובמקום דאיכא דבר מצוה יכולים להתיר אפי' בנודר עד"ר. ואח"כ משכתי את ידי להתיר מטעם זה שיתכן מי שרוצה להתעקש אומר שאין זה לדבר מצוה ולזה לא נכנסתי בטעם זה כי למה לי ליכנס במקום צר אם יש דרך רחבה וסלולה

והוא שראיתי להרא"ם ז"ל ח"א סי' ע"ב שאחר דשקיל וטרי בדברי הפוס' כתב וז"ל ועוד אפי' אם היה שמעון מגזים והיה זה השטר כשאר שערות דעלמא אכתי א"ל מאחר שהשטרות של המדינה הזאת קצתן וכמעט רובן אינם נעשים בפועל מה שהם כתובים בשטר שנשבע או שקבל גזירת נח"ש אלא שחותם בו הוא והעדים וחושבים שדי בזה כאילו עשו בפועל כל הכתוב בו וקצתם עושים בפועל מ"ש בו וכיון שיש מהם ויש מהם אין שום ראיה מעתה מחתי' שום שטר אם נעשה בפועל מ"ש בו או לא נעשה בפועל וכיון שכן יכול החותם לטעון חתמתי אבל לא קיימתי וכו' עכ"ל וא"כ בנ"ד נמי יוכלו החתומים בהסכמה לו' חתמנו אבל לא נשבענו ובמכ"ש משאר שערות שהרי בהסכמה דרך הוא מתחי' לסדר הדברים בכתיבה ואח"כ מביאים הקהל לחתום על מה שכתוב בשטר ההסכמה משא"כ בשאר שטרות דמקודם עושים ומקנים מה שירצו להקנות ואח"כ כותבים שטר ואפ"ה קאמר הרב ז"ל שיש כותבים שבועה ואין נשבעים בפועל וכ"כ הרב מהריב"ל ז"ל ח"א סי' מ"א וז"ל מילתא דפשיטא ואינה צריכה לפנים דמשום שחתם ראובן באיתי שטר ההודאה מנזירות אין בחתימתו כלום שהרי לא הוציא שום נזירות בפיו ולא עוד אלא אפי' כתב בכת"י הריני מקבל נזירות שמשון וכו' וחתם שמו ע"ז אין בכתיבתו וחתימתו ממש וכו' ועל מה ששאל השואל אם אותם החתומים בשטר ההודאה מנזירות אם נאמנים על אלו לומר שהוציאו הנזירות בפיהם או דילמא נוגעים בעדות הוו לכאו' יראה לע"ד דודאי הוו נוגעים בעדות וכמו שנראה מתשו' הרשב"א ז"ל בתשו' שאלה כשהסכימו ב' או ג' על ענין א' ונשבעו איש אל אחיו נעשה כ"א כאילו עושה טובה לחבירו ואין מתירין אלא מדעת כולם וכו' ע"כ וכיון דכן הוא דחשיב טובת הנאה מה שא' מתקשר עם חבירו במה שעושים נח"ר זל"ז להיות לאגודה א' ע"ז הענין שהם חפצים א"כ כשא' יוצא מן הכלל ואו' שלא נשבע עמהם והאחרים מעידין עליו פשיטא דהוו נוגעים בעדות וכו' וכ"ש בענין כזה שקיבלו עליהם נז"ש וכו' שאם פ' הח' יכנס להרביץ תו' בקהל או לראש ישיבה שהם לא יתפללו באותו הקהל וכו' ופשיטא דהוו נוגעים בעדות:

ובר מן דין כפי מה שנזכר בשאלה אלו העדים שניהם כא' היו שונאים מלפנים את הח' מרביץ תורה ביניהם ובפומבי ובפרהסייא נתקוטטו עמו וכו' ומזה היו נוגעים בעדות במה שמעידים על ראובן וקרוביו שקיבלו עליהם מ"ש שהם יודעים נאמנה שאלו הם גדולי וחשובי הק"ק ואם אלו לא יביאו להתפלל בקהל שעכ"פ יגרשו את הח' הנז' והם רוצים למלאת רצון יצרם להנקם מהח' הנז' וכמ"ש הרב בעל תה"ד וכו' ובודאי שאין לאדם דבר יותר קשה מלקבל עליו לאדון ולדיין ולמנהיג לאדם שהוא שונאי או שאין לו חפץ בו וכו' עכ"ל הרי זכינו לדין מתורתו של מהריב"ל ז"ל שנאמן אדם על עצמי לי' שלא נשבע במבטא אפי' חתם בחת"י וגם שאין הכת שכנגדו נאמנים להכחישו דהוו נוגעים בעדותם וכדכתב הרב מהריב"ל ז"ל וא"כ בנ"ד אפי' אם השונאים להח' אומרים שנשבעו בביטוי שפתים כמ"ש בנוסח ההסכמה אינם נאמנים על כת שכנגדם להכחישם. וגם הרב מהרש"ח ז"ל סי' י"א כ' וז"ל אם באנו לכתוב הדין בקיצור היה די להראות את יופי דברי הרבנים הקדושים אשר בארץ המה זלה"ה אשר הפליאו עצה הגדילו תושיה ועלתה הסכמתם להתיר כאשר ראינו בדברי הרב הרא"ם ז"ל סי' ע"ב ואחריו קם כמוהו מורה להתיר הרב הגדול מהריב"ל ז"ל ח"א כלל ו' סי' מ"א ואע"ג שהרב מרן זקני מהרשד"ם בתשו' דשייכי לטיו"ד סי' פ' כתב להחמיר מ"מ כבר כתב שם סי' קי"א וז"ל ועכ"ז רבו עלי חברי ועשו מעשה וגם מורי הנז' הסכים על ההיתר והתירו לאותם שאמרו שחתמו ולא הוציאו בפיהם כיון שנותנים אמתלא טובא כמו שנותן ראובן ע"כ גם בנ"ד נתנו אמתלא גדולה שלא חתמו אלא מחמת פחד גדול מהגביר הידוע ומעט אנשים אשר עמו שהם תקיפי ארעא והגביר הנז' ידוע הוא שמחרף ומגדף ומטעם זה חתמו מרוב פחדם שאיך אפשר לאסור עליהם שחיטתו והוא יש לו כמה שנים שהוא דר באנטוכיא לדבר ומנהיג וכמעט רוב הק"ק הם תלמידיו והוא עומד בפרץ לפניהם עם אוה"ע לא ינוח ולא ישקוט אם אחד יהיה נחבש בבית האסורים אם על דבר ממון או מחמת איזה עלילה עד שיוציאהו מבית האסורים כפי עדות רוב הק"ק ע"ז ואיך אפשר שיוציאו בפיהם שבועה עליו אלא דוקא כ"א חתם מבלתי הוציא מפיו שום דיבור ורובם אומרים שאינם יודעים מ"ש בה א"כ הדבר ברור דליכא שום חשש שבועה ואפי' החתימה אומרים בפה מלא שהיתה מחמת פחד כידוע ומפורסם:

והשתא דאתינן להכי שאומרים מחמת פחד חתמו ואנוסים הם בחתימתם א"כ אפי' נימא שהוציאו שבועה מפיהם אפ"ה פטורים הם מן השבועה וכדכתב מרן ז"ל בפי' משם הרשב"א ז"ל ולא עוד אלא אפי' לא הכרנו באונסו כלל אלא שהוא אומר עכשיו שהוא אנוס באותה שעה אונס גמור נאמן ומוחלין לו ולא שצריך להיתר ח' מן הדין דא"צ להכיר באונסו אלא במכר אבל לא בגיטא ומתנתא וכ"ש באיסורין שכ"א נאמן על עצמו שאל"כ לא נפתח לאדם אלא בפתחים שיש להם עדים ושאנו מכירין בהם שהוא כן כמו שהוא אומר וכו' אבל אם הוא אינו מודה מה שכתבו העדים שהם ידעו והכירו שמרצון נדר דברים בטלים כתבו דאין אדם יודע מה שבלבו של חבירו עכ"ל הרי שאפי' עדים אחרים שאינם נוגעים בעדות ובדבר אם העידו על החותמים שחתמו מרצון נפשם אין בעדותם ממש שאין אדם יודע מה שבלבו של חבירו א"כ מכ"ש אם העדים הם נוגעים בדבר שהם שונאים לח' כידוע וכל חפצם ורצונם לקיים השבועה וההסכמה שאינם נאמנים על כת שכנגדם ועוד נ"ל שאפי' נימא שנשבעו בביטוי שפתים על ההסכמה הנז' מבלי שום אונס כלל אפ"ה אין באותה שבועה ממש ואפי' התרה א"צ להם והטעם כפי מה שבא בשאלה שלא היו כל החתומים במעמד א' אלא מקצת מהם ומקצתם חזרו השלוחים עליהם והחתימום כל א' במקומו וא"כ אפי' דהוו רוב העיר חותמים אינה הסכמה וכדכתב הרב תורת חסד ז"ל סי' ל"א וז"ל עוד שאל השואל על ענין הסכמות בחומרו' נח"ש שעשו בני העיר וחתמו עליה טובי העיר אך לא היתה במעמד כולם כל א' איש איש בביתו הלך השמש עם הכתב וחתמו עליה ולא במעמד כולם כ"א ב' או ג' אנשים אשר סידרו אותה וכו' ועתה טוענים שכיון שלא חתמו כולם במעמד א' שההסכמה בטלה. נראה גם בזה אני אומר שהדין עמהם כמבואר בתשו' הרב החסיד מהרלב"ח ז"ל דרע"ח שאם לא נמצאו כולם במעמד א' היה נראה לו' שאפי' נשאו ונתנו בדבר ביניהם על אותו דבר על ידי כתי' והסכימו כולם על אותו דבר שאין בזה ממש ו אע"ג שאח"כ כתב בדרצ"ח שאם נשאו ונתנו בדבר ע"י כתב והסכימו על דעת א' שהיא קיימת הנה בנד"ז שלא נשאו ונתנו בדבר לא בע"פ ולא בכתב הדבר ברור שאין בה ממש עכ"ל:

הרי שכתב להדייא שאם לא היו במעמד א' כולם לא הוי הסכמה כלל וא"כ בנ"ד שלא היו במעמד א' כל העיר אלא מעט מזער שהיו מקובצים ושאר הק"ק שהם הרוב מהם חתמו כל אחד במקומו ומהם לא חתמו כלל הדבר ברור שאין הסכמתם הסכמה והרי היא כחרס הנשבר. וגדולה מזאת ראיתי לתשו' הרשב"א ז"ל הביאה הב"י בסי' רכ"ח וז"ל ובתשו' אחרת ח"ג סי' ש"ד כ' בנדון שלפנינו אני או' כי מדעתי יש להתיר כדרך שנהגו להתיר נדרים ושבועות שנדרו ע"ד רבים לבד לפי שדעת רוב הקהילות הרחוקות שהוסיף ש"ץ בחרם לא היו מדעת הברורים והציבור לא קיבלו ושתקו אלא מתוך שגגה שחשבו שכך הסכימו הברורים ומקצת הברורים שהיו שם ושתקו שתיקתם זו לא מעלה ולא מוריד לפי שאפי' הסכימו בכך לא היה מועיל כלום שאין ההסכמה הולכת אלא אחר מה שהסכימו כולם לא מה שיסכימו מקצתם ואפי' היתה הולכת אחר הרוב אין הסכמת הרוב אלא כשהיתה במעמד כולם כענין דינין דעלמא עכ"ל הרי שאפי' היו הרוב כולם במעמד א' לא הוי רוב אלא עד שיהיה רוב מתוך כל אז הוי הסכמה וא"כ הגם דנימא בנ"ד שהיו במעמד א' כל מה שחתמו בהסכמה אפ"ה לא הוי הסכמה דרוב מתוך כל בעינן א"כ כ"ש הכא שאפי' מה שחתמו בהסכמה לא היו כולם במעמד א' א"כ הדבר ברור שההסכמה מעיקרא ליתא בטילה היא ומבוטלת ואפי' מהרשד"ם ז"ל ח"ד סי' קי"א כתב שאם ההסכמה ההיא היתה אפי' ברוב העיר אם לא הכריזו אותה בבכהנ"ס לפני הכל לא הויא הסכמה יע"ש:

וליכא למימר שאע"ג שהסכמה זו בטילה אפ"ה חייבים לקבלה מטעם שבועה כדקי"ל בדין בדבר שלב"ל ומידי דהוי אסמכתא דקי"ל דאינו נקנה בקנין ואפ"ה אם נשבע עליו חייב לקיים שבועתו דזה אינו שכבר עמדו על פרט זה הרבה מן הא' והקשו מזה על מאי דאמרינן בכמה מקומות קנין אין כאן שבועה אין כאן וא' מהם מהרי"ט ז"ל חיו"ד סי' כ"א שכתב וז"ל וכל זה אני אומר לפי הדרך שדרכתי זה כמה שנים בישוב שתי תשו' מהרשב"א והרא"ש ז"ל ושוב ראיתי לה' המו' כמהר"י ן' לב ז"ל בח"א מתשובותיו ס"ו כלל י"ב שמחלק בין כשהפיטור ידוע לכשאינו ידוע שאעפ"י שכ' הרא"ש והריב"ש ז"ל דאע"ג דמן הדין לא מתחייב מטעם אסמכתא או דבר שלב"ל חייב לקיים מכח שבועתו התם משום שהם ברורים וידועים לכל דודאי כשמתחייב היינו לחייב עצמו מחמת השבועה אבל באותו נדון דדבר שא"ל קצבה אפש"ל שטעה בדין זה והשתא דאיגלאי מילתא גם השבועה היתה בטעות ולדבריו ז"ל בנ"ד שהדין נעלם יותר דאפי' צורבא מרבנן עביד דטעי בהכי וכו' וכיון שהופקעה ההקנאה הופקעה גם הנזירות עכ"ל וא"כ לפי דברי הרבנים ז"ל בנ"ד יוצא במכ"ש שהמון העם אינם יודעים בטיב ההסכמות כיצד קיומם הדבר ברור דלכ"ע הסכמה אין כאן שביעה אין כאן:

ועוד נ"ל שבנ"ד עדיפא מכולהו מנדון מהריב"ל ז"ל ודעימיה והוא דהכא השונאים לח' הנז' נתיעצו לעשות הסכמה שלא לאכול משחיטתו ב' שנים ומיראתם שמא לאחר זמן מה יתחרטו הרוב מן הקהל ויתירו ההסכמה כפי הדין שיכולים להתיר ההסכמה עפ"י הרוב אזי נתייעצו לעשותה בשבועה עד"ר ולבלתי היות לה התרה עולמית וכתבו נוסח ההסכמה להחתים בה לפי דעתם לכל הקהל וגם יתכן שיכריזו אותה בקהל ולעשותה בכל חיזוקי ההסכמות ואח"כ לא עלתה בידם להשלים ההסכמה הנז' ולהביא אותה לידי גמר אם מפני שיש מן הקהל שלא קיבלו בזה ואדרבא לאידך גיסא שנאספו ועשו לו הספקה הם לבדם לשחוט להם וללמד את בניהם תורה וקצבו לו שכר ע"ז ואם מפני שאף מה שחתמו בהסכמה הנז' כמה מהם שנתחרטו על מה שחתמו וא"כ לפי"ז כיון שעיקר השבועה היא להחזיק ההסכמה הנז' ולפי דעתם להשלים ולגמור ההסכמה כדין ההסכמות ואחר זה עשו תקנה שלא יוכלו להתחרט ולהתיר ההסכמה עפ"י הרוב כדינה והחזיקו אותה בשביעה עד"ר:

וא"כ כיון שלא באה ההסכמה לידי גמר מסיבות הנז"ל א"כ מהיכן השבועה יש לה מקום לחול כיון שהשבועה היא לקיים ולחזק ההסכמה וההסכמה גופה לא באה לידי גמר וחלילה לשום פוסק ראשון או אחרון שיאמר שיש לה לשבועה על מה לחול וא"כ הדבר ברור שאין שום חשש שבועה על א' מן הקהל לא על מה שחתמו ולא על מה שלא חתמו ואפי' התרה לפו"ד אינם צריכים ומכ"ש אם על צד היותר טוב התירו להם שהתרת התרה וליכלו וליחדו ולית דין צריך בושש הכ"ד הצעיר שאול עזרא דוויך הכהן ס"ט

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה