אור ברסלב
אמרי שפר (לנדא) יורה דעה › שאלה ח

אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב

יורה דעה · שאלה ח

שאלה ז

הב"ח פסק ביו"ד סי' ת"ב במי שמת לו מת באחד בשבת דיום ז' בשבת אסור כל היום דברים שבצנעה ואסור לעלות לתורה במנחה דבכל יום מז' ימים צריך שיעשה מעשה הניכר משום אבילות כמ"ש הרמב"ן בשמע שמועה רחוקה כגון ששמע ביום שלושי' בשבת דלמוצאי שבת נעשה רחוקה דנוהג דברים שבצנעה כל היום ואפ"ה אין עולה לו עד שיעשה מעשה אבילות הניכר במוצאי שבת וכ"ש באבילות שבעה דחמירא וצריך לנהוג אבילות במוצאי שבת בחל ז' שלו בשבת כו' ע"ש והש"ך השיג עליו שם ולפעד"נ להוכיח כדעת הב"ח מכח קושיא של הריטב"א במ"ק דף י"ט ע"ב שם בגמרא שלשים יום מנלן יליף פרע פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים יום אף כאן שלשים יום ופירש"י מנלן דשלשים יום אסור בגלוח דכתיב ראשיכם אל תפרעו הא שאר אבלים חייבים משמע. וכתב הריטב"א וז"ל יש מקשים מנ"ל דאסור תספורת שלשים יום והלא מבני אהרן למדנו והי' אבלותם יום שמיני למילואים שהוא שמיני להקמת המשכן והוא שמיני בניסן והם ז' ימים קודם הפסח וקיי"ל דבכה"ג הרגל מבטל גזירת שלשים ומותר לגלח ערב הרגל וכיון שכן אפי' אם תרצה ללמוד פרע פרע מנזיר שהוא שלשים יום דכיון דאיסור תספורת נפקא לן מכלל המקרא הזה הא קיי"ל דדבר היוצא מן הכלל אין דנין אותו בגז"ש לסתור הדין היוצא מן הכלל וי"ל דאפי' למ"ד איסור תספורת מד"ת הני מילי ז' ימים אבל שלשים מדרבנן אסמכתא בעלמא למילף פרע מנזיר עכ"ל ותירוצו דחוק מאוד ולדעת הב"ח הנ"ל נ"ל מיושב היטב קושית הריטב"א הנ"ל דאף דהלכה כאבא שאול דס"ל (דף י"ט ע"ב) מקצת יום ז' ככולו לפני הרגל לענין דיום ז' עולה לכאן ולכאן דחשיב נמי שמיני לבטל ממנו גזירת שלשים היינו דוקא בחול אבל בשבת לדעת הב"ח אסור כל היום וצריך בליל מוצאי שבת להשלים במעשה אבילות הניכר כנ"ל וא"כ כיון דשמיני בניסן היה חל אז ביום א' דהא ר"ח היה ביום ראשון דעשר עטרות נטל אותו יום שהוקם המשכן כו' ולפ"ז הי' אבילות יום ז' על נדב ואביהוא בע"פ שחל להיות בשבת דהי' אבילות דידהו כל היום והוה כפגע הרגל תוך שבעה שאין מבטל שלשים ואסור בגילוח כל שלשים. ומכח זה מוכח ג"כ דלא כרמ"א בסי' שצ"ט סעיף ג' שפסק ביום ז' של אבילות בע"פ מותר לגלח מיד אחר חצות בזמן עשיית הפסח דהוה כמו יום טוב והשיג עליו הש"ך שם ולפמ"ש מוכח ג"כ כדעת הש"ך ז"ל דאי ס"ד דאחר חצות הוה כמו יו"ט נחשב כמו יום שמיני מחצות ואילך לענין שיבטל הרגל גזירת שלשים והק"ל קושית הריטב"א. מיהו י"ל דהוה שם רגל אחד לתא דחג הפסח מאחר חצות ואילך והוה פגע רגל תוך שבעה כיון דהוה אסור מדינא כל היום אי לאו לי ודו"ק:

אכתי למ"ד יום שמיני היה בר"ח

וא"ת ניסן וכפירש"י בחומש קושיא של הריטב"א הנ"ל קיימת ובאמת צריך טעם למה נדחק הריטב"א להקשות אליבא דאבא שאול לבד ולא לכ"ע למ"ד ר"ח ניסן היה מיתת נדב ואביהוא דמותרים היו בודאי לגלח יום י"ג ע"ש גם לחכמים דאבא שאול דמודים בחל שמיני שלו להיות בשבת בערב הרגל שמותר לגלח בערב שבת ע"ש. ונלע"ד טעם נכון דעיקר ראיות הש"ס באיסור גילוח מראשיכם לא תפרעו דוקא למ"ד שהי' בשמונה בניסן דהמזרחי מתמיה דמנ"ל מדיוקא דלא תפרעו דכ"ע אסירי בגילוח דילמא לכ"ע שריא ואינהו באזהרה ונדחק מדכתיב ולא תמותו ש"מ דכולי עלמא אסירי ויטעו דהם שריא אבל לא' באזהרה משו"ה כפל אזהרה לא תמותו תה דוחק לפרש הלאו בלשון א"צ דלא משכחת' בכל התורה כי אם לא יבדיל בחטאת העוף לכן נ"ל ליישב ע"פ דאיתא במדרש רבה פ' נשא דגילוח של הלוים הי' בז' בניסן במקום הזייה וגורס הלוית חן פ' נשא ביום ח' דהא יום ז' היה אז בשבת ולפ"ז מוכח שפיר דלכו"ע אסור גילוח דאל"כ היה האזהרה אך למותר כיון שכל הלוים היו צריכים גילוח באותו יום ונכללו הם ג"כ א"ו שלא יטער' דהם אסירי משום אבילות הי' הכרח להזהיר אותם אבל למ"ד מיתת נדב ואביהו הי' בר"ח ניסן בטל הוכחת הש"ס הנ"ל מעיקרא מה"ט גרס הריטב"א ח' בניסן דוקא. כנלע"ד ודו"ק היטב:

אמנם אחר העיון בטל התירוץ דידי הנ"ל על קושית הריטב"א דהא גמרא ערוכה (דף י"ז ע"ב) במ"ק תנא האבל מגלח כו' ומוקמינן לא צריכא שחל שבוע שלו בשבת ערב הרגל תנא ברא ס"ל כאבא שאול דאמר מקצת היום ככולו ויום ז' עולה לכאן ולכאן דכיון דשבת הוה אנוס הוא כו' אלמא גם בשבת שהוא יום ז' של אבילות ס"ל לאבא שאול דיום ז' עולה לכאן ולכאן. והא דלא השיגו הפוסקים מהכא על הב"ח הנ"ל י"ל בטוב טעם דעיקר הטעם של הב"ח דס"ל דאסור כל היום ז' בדברים שבצנעה בשבת כיון שחל עליו להשלים במוצאי שבת במעשה הניכר משום אבלות וכמ"ש הרמב"ן הביאו הטו"ז והש"ך בשמע ביום ל' שחל בשבת משו"ה אסור כל היום דלא אמרינן בזה מקצתו ככולו כיון שיש עליו חוב ליום שאחריו שעה אחת האיך נאמר שיפסיק אבילות ויחזור לו ע"ש ולפ"ז כשחל יום ז' בשבת ערב הרגל כיון שהרגל מבטל ז' ושוב א"צ להשלים כלל לכ"ע מכח זה אמרינן מקצת יום ככולו כמו בחול וזה ברור וא"כ קושית הריטב"א קיימת ובטל הוכחת דין הב"ח שכתבתי לעיל ודו"ק.

לכן נ"ל ליישב עפ"י מ"ש הט"ז בסי' שצ"ט ס"ק ו' שם בשעה אחת לפני הרגל כו' אין שמיני עצרת מבטל שלשים והקשה הטו"ז כיון דש"ע רגל בפני עצמו לבטל שלשים כיון דכבר נתבטל שבעה קודם החג ומתרץ בשם הרא"ש שלא נהג דין שלשים כלל ואע"ג דנהג גיהוץ ותספורת מ"מ הרי בלאו אבילות נמי אסור באלו מחמת הרגל וכתב שם אפי' להרמב"ן דאיכא תוס' באבילות על איסור הרגל כדלעיל סעיף א' כו' מ"מ אין היכר אלא בתוספת ודי בזה שיהי' עולה למנין שלשים אבל לא לענין דלהוי כנהג מקצת שלשים ממש לענין שיבא ש"ע ויבטל לגמרי שאר השלשים עכ"ל ולפ"ד כ"ש כשחל יום ז' בשבת ערב הרגל דלא שייך תוספת האיסור כגון נוטל צפרניו במספרים והבא ממדינת הים דמגלח דהא בשבת אסור מאיסור שבת וכ"ש שלא יבטל הרגל שלשים והוה מיושב קושיות הריטב"א הנ"ל. אך תומה איך נעלם הגמרא הנ"ל מן הרא"ש ומן הט"ז דבדף י"ז ע"ב מוקמינן ל"צ שחל ז' בשבת ערב הרגל לאבא שאול מקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן וכיון דשבת הוה אנוס הוא ומגלח במועד הא לסברת הרא"ש והט"ז כיון דמקצת היום דשבת הוה כלא נהג שלשים לענין שיבטל הרגל גזירת שלשים. כמו ש"ע שאין מבטל שלשים שהתחיל ברגל מה"ט ואמאי יגלח, במועד, והוי קשיא דרבינא אדרבינא דבדף כ"ד ע"ב אמר רבינא יום א' לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כ"א אלמא אין מבטל ש"ע שלשים ובדף י"ז ע"ב מתרץ שם ל"צ גם לרבינא דמקשה שם הא אמרי רבינא וכו' מיהו התם רבינא בר' שילא דלאו רבינא סתם, ונ"ל דשני סוגיות, פליגי אהדדי. אבל אכתי קשה, מה יעשה רבינא בקושית הש"ס על הברייתא האבל מגלח ה"ד כו' דהא לרבינא נסתר תירוץ לאב שחל ז' בשבת כו' וצע"ג ודו"ק.

ונ"ל לישב דכוונת הט"ז תרתי לא אמרינן שיועיל הרגל שיעלה לחשבון שלשי' וגם הרגל שאחריו יפסיקו אבל חדא מינייהו אמרינן והיינו זיקה הראשונה מועיל כגון שעה אחת לפני הרגל דכל החג עולה לשלשים. שנב און ש"ע אח"כ מפסיק השלשים אבל בשבת של יום ז' לאבילות של קודם הרגל דאף דאמרינן מקצת יום ככולו ועולה לכאן ולכאן. מ"מ לא אמרינן שיהי' נחשב יום ז' לשני ימים לענין שלשים יום כדמסקי תוס' בדף י"ט ע"ב בד"ה אתיא כו' משו"ה מיד הרגל הסמוך לו מפסיק השלשים. וא"ת להח"ר י"ט שהביאו תוס' שם דיום ז' עולה לשני ימים ויכול לגלח ביום כ"ט קשה כנ"ל. ונ"ל דס"ל להררי"ט כסברת התוס' בדף כ"ד ע"ב ד"ה דר"א כו' דתרתי הפסקות בהדי הדדי בחדא אבילות לא עבדינן כיון דלא הוה ז' ימי אבלות כאורחייהו ובין בר"ה ויוה"כ הסמוכים ובין בחג וש"ע לא אמרינן ב' הפסקות וכ"כ הראב"ד הביאו הכ"מ בה"א פ"י, והא דלא מתרץ הט"ז הכי דהש"ע לא ס"ל להלכה סברא זו ופסק גם בר"ה ויוה"כ מפסיקין זא"ז והוה כ"ש חג וש"ע אי לאו טעמי' דטו"ז דלא ניכר האבילות שלו ברגל ולכל התירוצים קושית הריטב"א קיימת ודו"ק:

ודע דההרי"ט הנ"ל ע"כ ס"ל סברת הב"ח הנ"ל דאל"כ קשה הא איכא גז"ש פרע פרע מנזיר ובנזיר איכא ל' יום ובאבל סגי כ"ט יום אלא ודאי לפעמים בעינן שלשים יום כשחל יום ז' בשבת דלא אמרי' מקצת היום ככולו אבל אין לומר דמשכחת לר' יחיאל כשחל יום א' בשבת שאין עולה למנין ז' דהא אכתי לשלשים עולה כמו רגלים ודו"ק:

תוכן העניינים

אמרי שפר (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה