אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
יורה דעה · שאלה ז
שאלה המשלח האם והבנים אם קיים מצות שלוח הקן מי נימא קרא דוקא כתיב דצריך ליקח הבנים או רשות ואם הי' משלח שניהם גם כן קיים מצות שלוח.
תשובה דבר זה הביא הגאון ח"צ בשו"ת סי' פ"ג שחכמי לובלין נסתפקו בדבר ולפעד"נ הוכחה עצומה דהוא רשות בהקדים גמרא דחולין דף קמ"א מתני' שלחה וחזרה אפי' מאה פעמים חייב שנא' שלח תשלח כו' אמר לי' ההוא מרבנן לרבא אימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זימני אמר לי' שלח אפי' מאה פעמים תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מניין כגון לטהר מצורע ת"ל תשלח מ"מ כו' אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי ה"א לדבר מצוה לא עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשה בס' בית יהודה שמא סד"א לטהר מצורע דמשולחת וא"כ מקיים שניהם שלוח הקן ושלוח דמצורע ולהכי איצטרך תשלח דאפ"ה אסור והוכיח מזה מדלא משני הש"ס הכי ש"מ דבכה"ג הוה שלוח, ולפ"ז אם נימא דהבנים תקח לך הוא חובה אם לקח הבנים לטהר מצורע דמשולחת לא קיים המצוה דזה לא הוה קיחה כיון שנטלה ע"מ לשלוח השדה בשביל מצורע אע"ג דהי' לו הנאה אעפ"כ לא הוה קיחה ולפ"ז נתעורר קושיא עצומה דאיתא בחולין שם דף ק"מ עוף טהור' רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח בשלמא עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור בעינן ציפור וליכא אלא עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא הא ציפור הוא ומשני כדאמר ר' כהנא תקח לך ולא לכלבך ה"נ תקח לך ולא לכלבך וקשה מנא לי' לר' כהנא לדרוש ולא לכלבך דלמא התורה רוצה להראות דין של בית יהודה הנ"ל דבעינן שיהא הלקיחה לעצמו אבל אם נטלה לטהרת מצורע דמשולחת אעפ"י שנטל מתחלה בני' להנאתו ולטובתו אפ"ה לא הוי לקיחה כיון שנטל הבנים על מנת לשלוח ולהכי כתיב תקח לך לחלוטין א"ו דתקח לך רשות ומותר לשלוח שניהם וא"כ ע"כ תקח לך אתא לך ולא לכלבך דאם הבנים או הבצים טמאים פטור מלשלח. אמנם לאחר העיון בתוס' במס' חולין דף ס"ד ע"א ד"ה שאם ריקמה כו' יש להשיב על הוכחה זו דאיתא שם מניין לביצת עוף טמא שהיא אסורה מדאוריתא שנא' ובת היענה וכי בת יש לה יענה אלא זו ביצה טמאה והקשו התוס' שם דל"ל קרא הא קיי"ל כל היוצא מן הטמא טמא ותירצו דה"א כיון דביצת עוף טהור שרי' אע"ג דליכא מידי דאתי מחי ושרי' רחמנא והך ביצה כאמ"ה ושרי' רחמנא וה"א ה"ה ביצת עוף טמא שרי'. ולפ"ז נסתר הוכחה הנ"ל דהא זה גופי' לא ידעינן דביצת עוף טהור דשרי אלא מדכתיב לך ולא לכלבך וכמ"ש התוס' שם וא"כ אי ס"ד דתקח לך אתא כמש"ל למעט שילוח דמצורע א"כ אין הוכחה כלל דביצת עוף טהור שרי' ואסור מסברא חיצונה משום אמ"ה וא"כ ל"ל בת היענה דמה"ת יהי' ביצת עוף טמא שריא א"ו דלך אתי למעוטי ולא לכלבך ולעולם י"ל דתקח לך חיוב הוא.
איברא למסקנא דתוס' שם דלכך איצטרך בת היענה דה"א כיון דמשכבת זרע קאתי ומהאי טעמא איתא בבכורות דמותר אפרוח ביצת טריפה דפירשא בעלמא הוא גם שרינן חלא דחומרתא לפי שהוא זרע הואיל ונקרש ה"ה ביצת עוף טמא ה"א דמותר לכך איצטרך בת היענה וא"כ לתירוצם השני הוכחה הנ"ל נצבה כמו נד. ואפילו לתירוץ ראשון של תוס' י"ל דבת היענה איצטרך לדיוקא דביצת עוף טהור שריא וכמ"ש התוס' שם דמשמע בפ' גיד הנשה דלא איצטרך קרא דבת היענה לגופי' אלא למידק מיני' דביצת עוף טהור שריא אלא דלא ניחא להו לפרש הכי דאין לשון הש"ס משמע כן מדקאמר מניין לביצת טמאה שהיא אסורה כו' ולכך מפרשים דביצת טהור ידעינן מדכתיב תקח לך וכו' וה"א דגם ביצת טמאה שריא וזה אליבא דאמת אבל אכתי קשה מנ"ל לרב כהנא לדרוש לך ולא לכלביך להערה זו דשניהם חובה דלמא לך אתי כמש"ל שיקח לחלוטין ובת היענה איצטרך לדיוקא א"ו דתקח לך רשות כנ"ל. וא"ל דאף אם לך אתי שיקח לחלוטין ממילא אימעט אפרוחים ובצים טמאים דהקיחה הוא למכור ז"א דבכה"ג שפיר הוה לחלוטין דעושה בה מה שירצה משא"כ בלקחה לשלוח השדה דמצות לאו ליהנות ניתנו וזה ברור.
ואין להקשות היאך אפשר לומר דאם לקח האם ע"מ לשילוח דמצורע הוה שילוח דא"כ המתני' דקתני לא יקח אם על הבנים אפי' לטהר מצורע אין לו שחר כלל דממ"נ אם יש לו עוף אחר מה"ת יעבור בחנם על לאו דשלוח שאפשר לשחוט אותו עוף שיש לו וישלח האם ואם אין לו עוף אחר א"א לטהר מצורע כלל דהא כתיב ולקח לו שתי צפרים, ז"א די"ל שיש לו שתי עופות דהיינו האם משני קינים שאסור לשחוט אחד מהם ומיירי שהיו רובצים על ביצים או הבנים אפרוחים היו בעל מום או מחוסר אבר שאי אפשר לצרף האפרוחים. ומה שרוצה להוכיח בס' בית יהודה דלא הוי שילוח מדקתני במתני' לטהר המצורע ולא קתני קן יולדת א"ו דרבותא אשמעינן דאפילו לשילוח דמצורע אסור ליקח האם זה טעות הוא דמסקנת הש"ס דווקא במצורע ה"א דאולמי' עשה דמצורע משילוח דאמר מר גדול שלום בית כו' ומצורע כיון דלא מיטהר אסור בתשמיש המטה כו' אבל ביולדת ליכא ה"א כלל וא"צ לאשמועינן ולעולם דהוה שילוח. וזה ברור ודו"ק היטב.
עוד נ"ל הוכחה דתקח לך רשות דאל"כ מנא לי' לר' כהנא למעט מדכתיב לך דאם אפרוחים טריפות או טמאים פטור לגמרי מלשלח דילמא המיעוט רק דאין צריך ליקח האפרוחים רק כשהם כשרים אבל טמאות וטריפות מותר לשלוח שניהם דהא המיעוט לא כתיב בשילוח אלא בקיחה א"ו דתקח לך רשות וא"כ ע"כ המיעוט דפטור משילוח לגמרי.
ולפ"ז מיושב מה שיש להקשות בחולין דף ק"מ ע"א עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור בשלמא עוף טמא רובץ כו' בעינן צפור וליכא אלא עוף טהור רובץ על ביצים טמאים והא צפור הוא כדרב כהנא תקח לך ולא לכלבך והיכא איתמר דרב כהנא אהא דתני' אם טריפה חייב בשילוח אפרוחים טריפות פטור משילוח מנה"מ א"ר כהנא דאמר קרא והבנים תקח לך ולא לכלבך ומקשה ולקיש אם טריפה לאפרוחי' וכו' ומשני א"כ ציפור ל"ל ויפלא מאוד מה מקשה עוף טהור רובץ על ביצי' טמאים מנ"ל דלמא ילפינן בהקישא ונאם כמו שמקשה לבסוף וניקש כו' ולפמש"ל מיושב די"ל דהמקשה ידע ממיעוט' דלך אך עיקר הקושיא דנימא באפרוחים ובצים טמאים פטור מליקח אבל ישלח שניהם והי' הוכחה למקשה דע"כ תקח לך חובה הוא דאל"כ לך מיותר דנקיש אפרוחים ובצים לאם מה אם טמא פטור משילוח אף אפרוחים ובצים טמאים פטור משילוח לגמרי א"ו דלך אתא דישלח שניהם וממילא מוכח דתקח לך חובה ולזה משני כדרב כהנא והיכא איתמר אהא אפרוחים טריפה כו' ור"ל לעולם דתקח לך רשות ויתורא דלך איצטרך לטריפה דלא אימעט מציפור וליכא הקישא ואם כן שפיר ילפינן מדכתיב לך דפטור לגמרי משילוח ודו"ק:
עוד נל"עד הוכחה דתקח לך רשות מהא דאיתא בחולין דף קט"ו ע"א שילוח הקן ליתסר ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה ופירש"י כגון נטל האם מעל הבנים ובא לפנינו וחייבנוהו לשלוח כדתנן לקמן משלח ואינו לוקה יהי' אסור באכילה עולמית דהא נעבדה בו עבירה לא אמרה תורה שלח לתקלה וכאן הרי אמרה שלח דכתיב לא תקח האם והדר שלח תשלח דאם לקחת אותה חזור ושלחה ואם היתה אסורה לא הי' אומר לך שלחנה ויכשלו בה בני אדם עכ"ל א"כ אי ס"ד דתקח לך חובה אכתי קשה אמאי לא מקשה הש"ס שילוח הקן ליתסר דהיינו אם שלח הבנים ועובר על עשה דתקח לך יהי' אסור באכילה דהא נעבדה בהם עבירה וכאן לא שייך תירוץ הש"ס לא אמרה תורה כו'. וי"ל דק"ו הוא מה אם לא שלח האם דעובר על לאו אפ"ה מותר באכילה כ"ש אפרוחים דעבר על עשה דמותרין באכילה:
והואיל ואתא לידן פי' רש"י הנ"ל אמינא מאי דקשיא לי על פירש"י חדא מנ"ל דאם לא שלח האם תוך כדי דיבור דיחזור וישלח דלמא קרא מיירי דוקא תוך כדי דיבור דאין חייב מלקות ולא עבר שום עבירה עדיין דהוה לאו הניתק לעשה ולא לקי אפי' למ"ד קיימו ולא קיימו וכמו שפירש"י לקמן דף קמ"א אבל אחר כדי דיבור כיון דלקי אסור האם ולא ישלח כיון דלא אמרה תורה שלח לתקלה. וא"ל דזה סברא חיצונה דתוך כדי דיבור אין לוקה ויכול לחזור ולשלוח כיון דלא קיבל התראה עליו וע"כ קרא דשלח אתא לאחר כ"ד אע"ג דלוקה ישלח ז"א דא"כ קשה ממתני' דלקמן דף קמ"א הנוטל אם על הבנים ר"י אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה כו' קשה במאי פליגי אם תוך כ"ד כ"ע מודי דאינו לוקה כנ"ל ואם לאחר כ"ד גם רבנן מודים דלוקה כמו שפירש"י במתני' ד"ה זה הכלל ע"ש א"ו דפליגי תוך כ"ד וטעם דרבנן דהוי לאו הניתק לעשה וכמו שפירש"י כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין לוקין עלי' אא"כ לא קיימו תוך כ"ד למ"ד קיימו ולא קיימו כו' וא"כ מוכח כל היכא דליכא קום ועשה חייב תוך כ"ד מלקות וא"כ הק"ל דלמא קרא מיירי דוקא תוך כ"ד, תו קשה למ"ד ביטלו ולא ביטלו אין חייב מלקות עד שישחוט א"כ קושית הש"ס במקומה עומדת שילוח הקן ליתסר דהיינו בשעת שחיטה. ולכאורה הי' נ"ל ליישב כוונת הש"ס לא אמרה תורה שלח לתקלה ר"ל דכתיב כל ציפור טהורה תאכלו וע"כ אתא לרבות להתיר האם דא"ל להתיר משולחת דמצורע תיפוק לי' מסברא חיצונה לא אמרה תורה כו' מיהו במס' קידושין לא משמע כן בסוגיא דהאיש מקדש מבואר שם בהדיא דלגופי' איצטרך כל ציפור טהורה תאכלו לרבות משולחת וכ"כ התוס' הכא בד"ה לא אמרה תורה דה"א דאתקש צפרים אהדדי כו' יעו"ש ודו"ק היטב ועיי' ישוב נכון ע"ז בפ' דברים:
עוד נלע"ד הוכחה עצומה דתקח לך רשות מלישנא בתרא של רש"י אלא מעתה שילוח הקן ליתסר לעולם האם אפי' שלחה דהא כל שתעבתי לך הוא שהרי אסרתי לך באותה שעה כו' ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה וקשה לי לפ"ז על סוגיא דחולין פרק שילוח הקן דף קמ"א ע"א שלחה וחזרה אפי' מאה פעמים חייב לשלחה שנא' שלח תשלח כו' אמר ליה ההוא מרבנן לרבא אימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זימנא אמר ליה שלח אפי' מאה פעמים תשלח אפי' לדבר מצוה וקשה מנ"ל אפילו לדבר מצוה דלמא אי לאו תשלח ה"א דשלח רשות הוא שרשאי לשלח דלא תימא שאסור באכילה משום כל תועבה ולא אמרה תורה שלח לתקלה לכך כתיב שלח לאורויי דמותר באכילה ורשות הוא לכך כתיב תשלח לאורויי דחובה הוא אפי' חזרה חייב לשלחה ומנ"ל לדבר מצוה. וצ"ל דהא בלא"ה מוכח דשלח חובה הוא מדכתיב ואת הבנים תקח לך ל"ל מה"ת יהיו הבנים אסורים בשלמא אם שלח חובה ה"א דגם הבנים לא יקח והא דכתיב שלח תשלח האם היינו דהאם צריך ג"כ לשלח ואיכא ל"ת ועשה אבל הבנים א"צ לשלח אלא ל"ת גרידא איכא לכך איצטרך ואת הבנים תקח לך אבל אם נאמר דשלח רשות ממילא מוכח דהבנים מותר ליקח מדלא כתיב שלח האם והבנים לאורויי דשניהם מותר באכילה. וא"ל לעולם שלח רשות וקרא הבנים תקח לך איצטרך להא דרב כהנא לך ולא לכלבך דאם האפרוחים טמאים או טרפ' פטור משילוח ומותר ליקח האם ז"א דא"כ לך מיותר דמקרא דתקח גרידא יהי' הוכחה דטמאים או טרפ'] אינו נוהג בהם שילוח הקן ונידרוש מיתורא דתקח לעצמך ולא לכלבים וכל זה אם תקח לך הוא רשות אבל אם נימא דחובא הוא הק"ל מנ"ל דתשלח לדבר מצוה דילמא לאורויי דהשילוח חובה דה"א שלח רשות והבנים תקח לך איצטרך דחוב ליקח הבנים א"ו דתקח לך באמת רשות וזה ברור ודו"ק היטב:
עוד נלפע"ד הוכחה דתקח לך רשות בהקדים לשון המשנה סוף חולין לא יקח האם על בנים אפילו לטהר המצורע ומה מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען יטב והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה וקשה דלמא כאן שהוא מצות עשה ול"ת לכך שכרם גדול אבל שאר מצות עשה או ל"ת גרידא אע"ג שהם חמורות אין שכרם רב כ"כ וצ"ל דמשמעות הכתוב מדכתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך כו' משמע דגם על העשה גרידא כגון אם כבר קיים הלאו דהיינו שנטלה על מנת לשלוח רק העשה לא קיים וע"ז קאמר קרא דאם לא ישלח יעבור על עשה גרידא ואפ"ה השכר מפורש עליה שיאריך ימים ולפ"ז אי ס"ד דתקח לך חובה א"כ גם על הלקיחה קאי השכר דאריכת ימים ואמאי תני במתני' מה מצוה קלה שהיא כאיסר וכו' הו"ל למתני רבותא טפי מה מצות קיחת בנים שהוא לטובתו כתיב למען יטב לך כ"ש שאר מצות שהיא חסרון כיס דא"ל דהשכר קאי דוקא על שניהם דהיינו אם שלח האם ולקח הבנים דא"כ הק"ל דלמא קאי השכר אדלעיל מיני' גם על הלאו ותו דלמא הכא איכא שני עשה שילוח האם וקיחת הבנים לכך שכרם רב אבל בעלמא בעשה גרידא אין שכרם רב א"ו דתקח לך רשות. ועפי"ז יובן התמיה מה שייכת הק"ו דקתני במתניתין לדלעיל מיני' ולפמ"ש דסברא חיצונה הוא אם נטלה ע"מ לשלוח ואח"כ חזר דלא קיים גם הלאו וא"כ הק"ל דלמא הכא איכא עשה ול"ת דלעולם לא משכחת עשה גרידא ולזה מייתי מקודם לא יטול האם על הבנים אפי' לטהר המצורע וקשה מנה רבותא כקושיות הש"ס הא אין עשה גרידא דמצורע דוחה עשה ול"ת דשלוח הקן איזו משכחת עשה גרידא בנטלה ע"מ לשלוח וא"כ גם על העשה גרידא קאי השכר ושפיר ק"ר הוא ודו"ק: