אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
יורה דעה · שאלה ב
שאלה הא דאיתא בכמה מקומות בש"ס טריפה אינה יולדת אם הכוונה שאינה מתעברת כלל או מתעברת אלא שאי אפשר שתלד:
תשובה דבר זה הובא בפר"ח ביו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ז לדעת הר"ן אין הטריפה מתעברת כלל והרש"ל חולק עליו וכתב דדוקא תלוי בלידה אבל לא בעיבור לחוד דאפשר שתתעבר עיבור שלא תבא לידי לידה אלא תמות בו. ונלע"ד להוכיח כדעת רש"ל בהקדים גמ' דחולין דף ע"ד בן שמנה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה והא תניא בת"כ בן שמונה חי יוכיח שאף ע"פ שיש במינו שחיטה אין שחיטתו מטהרתו אמר רב כהנא יש במינו שחיטה אגב אמו ותנא דידן מינא דאימא לא פריך ולהאי תנא דפריך טריפה דשחיטתו מטהרתו מנא לי' נפקא לי' מדר"י א"ר א"ק וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמא' וזו טריפה ששחטה. וקשה קושיא עצומה על הת"כ א"כ ממ"נ ל"ל מן הבהמה הא יש להשיב מה לטמאים שכן לא היתה להם שעת הכושר כדפריך במתני' ובת"כ דאין להשיב נולדה טריפה מן הבטן מנין דהא לשיטת ת"כ היה לה שעת הכושר במעי אמה שניתרת ע"י שחיטת אמה כמו דקחשיב יש במינו שחיטה בבן ח' חי אגב אמו. ואם בעובר תליא מלתא שלא היתה לה שעת הכושר בשחיטה כיון שהיא טריפה א"כ אין במינה שחיטה ג"כ בבן ח' חי ויש להשיב מה לטמאים שאין במינן שחיטה תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה וממ"נ קרא מיותר. וא"ל דאיצטריך קרא מן הבהמה לולד טריפה שהולד ג"כ טריפה מן הבטן וא"כ כיון שאמה ג"כ טריפה לא היתה לה שעת הכושר כלל ע"י שחיטת אמה דהא איתא בחולין דף ע"ה אמר רב חסדא השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה להתירו דבשחיטת אמה טריפה אין ניתר דא"כ הוה לי' כאחד מן האברים וע"י שחיטת עצמו א"א שהוא טריפה וה"א דאין שחיטתה מטהרתה מידי נבילה לכך איצטריך קרא ומן הבהמה. ז"א דהא סתם ת"כ ר' יהודה ותוס' כתבו להדיא בחולין דף נ"ז ע"ב ד"ה ודילמא סבר טריפה יולדת כו' דלא גרסינן יולדת דר' יהודה ס"ל במס' ע"ז דף ט"ו דאין טריפה יולדת וא"כ הק"ל כיון דע"כ נתעברה קודם שנטרפה היה לה שעת הכושר ע"י שחיטת אמה בשעה שנתעברה דאז היתה בודאי כשרה. א"ו כדעת רש"ל דטריפה מתעברת רק שא"א שתלד וא"כ איצטרך קרא בנטרפה ולבסוף נתעברה ונמצא בה בן ט' חי דאין ניתר ע"י שחיטת אמה ואם העובר טריפה ה"א שאין שחיטה של העובר תטהר מידי נבילה כיון שלא הי' לה שעת הכושר אבל לשיטת הר"ן קשה. וניהי די"ל דהר"ן ס"ל כמסקנת התוס' דיש לחלק בין חתוכת רגלי' לשאר טריפות וכ"כ התוס' בע"ז דף ט"ו די"ל ר"י ס"ל טריפה יולדת אבל מ"מ מוכח מדמספקא להו לתוס' בחולין דף נ"ז ע"ב אם ר"י ס"ל טריפה אינה יולדת ש"מ דס"ל כדעת הרש"ל דטריפה מתעברת אפי' למ"ד אינה יולדת דאל"כ מוכח דר"י ס"ל טריפה יולדת מת"כ הנ"ל ומאי מספקא להו:
ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' כדעת הר"ן מסוגיא דחולין דף י"א מנ"ל דאזלינן בתר רובא אמר רבינא אתיא מעדים זוממים דאמר רחמנא ועשיתם לו כאשר זמם ליחוש דלמא הך דאסהידו ביה טריפה הוה אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא והקשו תוס' שם וא"ת דלמא דחובשין אותו י"ב חודש ואם יחי' לאו טריפה היה ומקשים העולם א"כ מעולם לא משכחת נערה המאורסה בסקילה דהא קיי"ל אין בין נערה לבוגרת אלא ששה חדשים בלבד ואיתא במס' כתובות דף מ"ה ע"א סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק ופירש"י כי היכא דאילו זנאי השתא לאו סקילה איכא אלא חנק השתא נמי בחנק כיון דאשתני גופה בין חטא להעמדת בדין אשתני קטלא כדהשתא וא"כ אי ס"ד דמשהינן הנידון י"ב חודש וא"כ אי אפשר לומר שגומרין תיכף הדין ואח"כ משהין דא"כ הוה עינוי הדין ואפילו מעל"ע לא משהינן כ"ש י"ב חודש וצ"ל דאין גומרין הדין עד אחר י"ב חודש א"כ גבי נערה המאורסה אשתני גופה בין חטא להעמדת הדין ודינה בחנק. ונ"ל לישב על קושיא זו דמשכחת כשהנערה מעוברת ונתעברה אחר שהעידו וקיי"ל אין ממתינין עד שתלד אפי' בנשואה כדאיתא בעירוכין וא"כ ראי' גדולה היא שאינה טריפה דטריפה אינה יולדת וא"כ אין צריכין להמתין עד י"ב חודש אבל לדעת הרש"ל דטריפה מתעברת אלא אינה יולדת הק"ל דהא בשית ירחא א"א שתלד וקטנה א"א שתתעבר וא"כ צריכין להמתין עד שתלד ואז היא בגרה ולפ"ז יהי' תוס' סתרי אהדדי דלעיל כתבתי דמוכח מדבריהם כדעת רש"ל וכאן יהי' הוכחה כהר"ן. אמנם קושית העולם מעיקרא ליתא ומהגים ואינם יודעין מה מהגי' דודאי אין כוונת תוס' להמתין הנידון עד י"ב חודש קודם שיבואו זוממי' דודאי א"צ כיון שהוה עדות שאתה יכול להזימה דהיינו אם יבואו זוממין אז נמתין י"ב חודש לברר שהנידון הוא כשר כדי להמית העדים וזה כוונת התוס' דלמא חובשין י"ב חודש אח"כ אבל כ"ז שלא באו עדים מזימין ממיתין הנידון מיד דהא קיי"ל הרגו אין נהרגין וא"כ אין נ"מ שנמתין. ואין לומר דקושית העולם דא"כ למה לי כאשר זמם ולא כאשר עשה זה טעות הוא דניהו דהוה ידעינן דלא הרגו ג"כ נהרגין אבל אכתי ה"א דהרגו כ"ש שנהרגין לכך כתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה וזה ברור שאין להוכיח שום ראי' מכח קושית העולם ודו"ק. ועוד נ"ל ראי' כדעת הר"ן ממתני' דמס' ביצה עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט שמוכן הוא אגב אמו כפירש"י שם ובחולין דף נ"א ע"ב וקשה כיון דלא מזכיר בפירוש הטעם שמוכן כו' אמאי לא מחלק במקום שהטריפות שכיח יותר מחמת סרכות הריאה דאסור לשחוט ביו"ט בהמה כדאיתא באו"ח סי' תצ"ח וכ"ש לרשב"א דס"ל מיעוט השכיח כמחצה על מחצה דמי וי"א היכא דשכיח טריפות כמו כשרות ג"כ אסור ולפ"ז דוקא האם אסור לשחוט דשכיח בה סרכות הריאה ולא העגל כדאיתא בי"ד סי' ל"ח בגדיים וטלאים שנאבד' הריאה כשרה וכה"ג אין העגל מוכן אגב אמו ולתסר. וצ"ל כיון דטריפה אינה יולדת ש"מ דכשרה האם שיולדה היום ואי ס"ד טריפה מתעברת הק"ל הא טרם שהולידה העגל גם האם אין לה חזקת כשרות ואסור לשוחטה אף שהיא יותר מבת שנתה אין החזקה מבוררת כמ"ש תוס' בחולין דף י"א והק"ל ה"ל לחלק א"ו כהר"ן דטריפה אינה מתעברת ודו"ק: