אור ברסלב
אמרי שפר (לנדא) יורה דעה › שאלה א

אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב

יורה דעה · שאלה א

יורה דעה

שאלה בוקא דאטמא דאעכול ניביה ולא שף מדוכתי' שפסק רמ"א סי' נ"ה סעיף ב' בהגה"ה דכשר והפר"ח חולק עליו להטריף על מי נסמוך הלכה למעשה.

תשובה נפלע"ד להוכיח כדעת רמ"א מדברי תוס' מס' חולין דף מ"ג ע"א ד"ה הנך דאפקת לא תיפוק וא"ת למאן דלית ליה לקמן (דף נ"ד ע"ב) האי דר' מתנא דבוקא דאטמא מאי נינהו י"ח טריפות וי"ל דבאיעכול ניביה הוי טריפה לכ"ע. ולפ"ד נ"ל להוכיח כדעת רמ"א ונניע לשון הגמרא דף נ"ד אמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף דוכתי' טריפה ורבא אמר כשרה ואי אפסיק ניבי' טריפה והלכתא איפסק נמי כשירה עד דמתעכלי אתעכולי וקשה לרבא דס"ל אפסיק נמי טריפה ואי ס"ד דלא בעי שף מדוכתי' א"כ מאי נינהו י"ח טריפות לרבא דהא ס"ל שף מדוכתי' כשר וא"ל איפסוק ניביה משלים י"ח טריפות דהא אמרינן פסוקי משווינן להו כחד כמו שפירש"י לעיל פסוקת הגרגרת וחוט חשבינן כחד וא"כ ה"ה פסוקת הניבים בכללן ובציר חד מן י"ח טריפות ואע"ג דאעכול ניבי' ג"כ טריפה לרבא הוה בכלל פסוקה כמ"ש הש"ך בשם רש"ל סי' נ"ה ס"ק ג' כל שנעכל ודאי איפסק וכן כתב הפר"ח בעצמו בשם רשב"א בס"ק ד' ע"ש ודלא כט"ז שכתב ס"ק ב' דמשכחת נתעכלו והם מחוברין עדיין והוה נתעכל רבותא טפי מפסוקה ע"ש וא"כ כיון דפר"ח בעצמו כתב דליכא עיכול בלא פסוקה א"כ הוה פסיקות הניבים בכלל שאר פסוקת גרגרת וחוט. א"ו לרבא בעינן שף מדוכתי' בהדי פסיקת הניבים אז טריפה אבל פסיקת ניבים גרידא כשר וא"כ לא הוי פסיקת ניבים בכלל שאר פסוקי דגרגרת וחוט שהם טריפה מחמת פסוקה לבד והכא עיקר הטריפות מחמת צירוף שף מדוכתי'. וא"ל דלמא רבא משלים י"ח טריפות כמו שתירצו תוס' שם לעולא דלית ליה דרכיש חשיב ניטלה צומת הגידין בפ"ע דלא הוי בכלל נחתכו רגליה וה"ה לרבא דאכתי קשה למה מקשים בעלי תוס' לעולא הו"ל להקשות על רבא דפתחו בי' דלית ליה דרב מתנא בציר מי"ח טריפות. בשלמא על ר' מתנא גופי' לק"מ דס"ל שף מדוכתי' בפני עצמו טריפה וכ"ש איעכול ניביה לחודי' דטרפה לפר"ח הנ"ל וא"כ איכא טפי מי"ח טריפות די"ל דהטעם משום שסוף הירך להשמט זהו בכלל בוקא דאטמא דשף מדוכתי' וכמ"ש הפר"ח סוף סק"י אבל על רבא קשה. ולכאורה הי' נ"ל ליישב כיון דעיקר הטעם דפסיקת ניבי' טריפה משום שסוף ירך להשמט ולא מצד עצמו משו"ה לא הוה בכלל שאר פסוקי ונ"מ אם נפסקו רוב הניבים ומיעוט קיים דאם הוה הטריפות מחמת עצמו רובא בכולו כמו בפסוקת הגרגרת אבל משום שסופו להשמט אפשר אם עדיין מחובר במיעוטו לאו ברור שסופו להשמט אבל ז"א דהא הפר"ח הביא ראי' לדינו מדברי הרשב"א שנשאל על עצם הירך שניטל ממנו קורטי' ולא נשמט ממקום חבורו ונתעכלו מיעוט ניבי' מהו והשיב דאי משום דנתעכלו מעט מן הניבים אין בכך כלום שע"י השאר שלא נתעכלו הדרי ברי עכ"ל וכתב הפר"ח הרי לך בהדיא שאעפ"י שלא היתה שמוטה הירך אינה כשירה אלא משום שנתעכלו מיעוט ניבים והדרא בריא הא אם נתעכלו רוב ניבים אע"פ שאינה שמוטת הירך טריפה עכ"ל אלמא ס"ל להפר"ח אפי' עדיין קיים מיעוט ניבים טריפה וא"כ ליכא נפקותא כלל אם הטריפות מחמת עצמן או מחמת שסוף הירך להשמט והק"ל. ומה שמביא הפר"ח ראי' מדברי רשב"א כבר דחה בס' בכור שור במס' חולין דף נ"ד ע"ב דמפורש ברשב"א דהמעשה היה שנשברה הקולי' ולהכי הרשב"א חשיב לי' כנשמט דקיי"ל נשבר סמוך לגוף דינו כנשמט ע"ש.

ולכאורה הי' נ"ל ליישב קושיא הנ"ל דיש נפקותא אם הטריפות מחמת שסוף ירך להשמט ע"פ דאיתא במס' בכורות דף מ' ע"א במשנה גבי בכור נשמטה יריכו הוה מום וכתבו התוס' פי' רש"י כגון דלא אעכול ניבי' דאי איעכול ניבי' טריפה נמי הוה כו' וקשיא לפירושו דהא טריף ר' מתנא אפי' בלא איעכול ובלא נפסק א"כ לר' מתנא תקשי מתני' אלא יש לפרש דנשמטה כן מתחילת ברייתה וכן קיי"ל להלכה דשמוטה מתחלת ברייתה כשר כמ"ש הפר"ח וא"כ נ"מ לרבא אם נשמטה מתחילת ברייתה ואח"כ איפסקי ניבי' דכשר דהא אין הטריפות מחמת עצמו אלא שסופו של ירך להשמט והכא שנברא בשמוטת ירך לא איכפת לן כמו לר' מתנה אע"ג דטריף שף מדוכתי' גרידא מכשיר בנברא כך וה"ה לרבא. אכן לאחר העיון זה ליתא דהא קי"ל בסי' נ' בש"ע כל שאמרנו בו אם ניטל טריפה ה"ה אם נברא חסר ופסק הפר"ח כן אפי' בהפסד מרובה דבה"ג והרא"ש והר"ן הסכימו כן וא"כ מה יתרצו על קושיות התוס' לר' מתנא הנ"ל ממתני' דבכורות. לכן נ"ל דטעם של ר' מתנא דשף מדוכתי' טריפה משום שסוף הניבים להפסק ולא מחמת עצמו ומשו"ה בנבראת שמוטת ירך לא אמרינן שסוף ניבים להשמט ולפ"ז אם נפסקו הניבים לרבא אע"ג שנבראת שמוטת ירך טריפה כיון דהוי תרתי לגריעותא אין חילוק בין שף מדוכתי' ואפסיק ניבי' אח"כ או נבראת כך דטריפה לרבא. ואין לומר דאיכא נ"מ להיפך אם נבראת בפסיקת ניבי' לא אמרינן שסופו של ירך לשמוט וכשר דזה לא משכחת דמי יודע אם נבראת בלא ניבים או נפסקו אח"כ דדוקא שף מדוכתי' אפשר לדעת שניכר לרבים מבחוץ משא"כ הניבים מכוסים מעין כל באסיתא וא"כ הק"ל:

ועפ"ז נדחה הוכחת הפר"ח בסי' כ"ע סק"ה שמביא ראי' לדעת הרמב"ם דבמקום שאמרו ניטל טריפה אם נברא כך כשר מדברי תוס' בבכורות הנ"ל אבל לפי מ"ש אין כוונת התוס' כלל שיהי' הפרש בטריפות שמחמת עצמו בין נברא לניטל אלא בטריפות מחמת דבר אחר שעתיד להיות יש חילוק דבנברא לא אמרינן שדי תיכלא בכולא כו':

ואין להקשות אם הטעם של ר' מתנא דסוף הניבין להפסק אמאי לא מזכיר ר' מתנא הטריפות של פסיקת ניבים. י"ל דעיקר הטריפות בשף מדוכתי' שגורם פסיקת ניבים אבל פסיקת ניבים גרידא כשר לר' מתנא ולא אמרינן דסוף הירך להשמט וא"כ עיקר הטריפות שף מדוכתי'. ואח"כ מצאתי בס' תבואות שור בסי' כ"ט שכתב ג"כ דכוונת ר' מתנא הוא מטעם שסוף ניבים להפסק והנאני שכוונתי לדעתו ובהיות כן מוכח כדעת הרמ"א. כנלע"ד ודו"ק:

תוכן העניינים

אמרי שפר (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה