אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
חלק אורח חיים · שאלה ז
שאלה ט"ב שחל להיות בשבת אם מותר ללבוש כתונת לבן לשבת או לא.
תשובה באו"ח סי' תקנ"א כתב המג"א ס"ק ד' דמותר ללבוש כתונת לבן בט"ב שחל בשבת, אבל הט"ז שם סק"ד מתמיה על מ"ש רש"ל דמה ששייך לכבוד השבת אין לשנות כגון כתונת כו' וצ"ע דהא מחמרינן באבל ממש אף הכתונת לשבת ביו"ד סי' שפ"ט כו'. ונלע"ד להוכיח כדעת המג"א עפ"י דאיתא בש"ע יו"ד סי' ת"ב סעיף ז' השומע שמועה קרובה בשבת השבת עולה לו ליום אחד ולמחר קורע והו"ל יום ששי שביעי לאבילות ובסי' שצ"ט סעיף א' כתב הש"ע וז"ל השומע שמועה קרובה ברגל אין הרגל מבטל השבעה אלא נוהג ברגל דברים שבצנעה ומונה שבעה אחר הרגל כו' ורגל עולה למנין שלשים שהרי דין שלשים דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגים ברגל ולא מתורת רגל בלבד אסור בהם אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת הרגל מותר ללבוש כלים מגוהצים חדשים ולבנים ונוטל צפרניו במספרים ושמא שמחת מריעות והבא ממדינת הים ומשביה מותרים לספר ולכבס ומדין אבילות אסור בכולם כמו בחול עכ"ל. וכתב הט"ז וז"ל זה סברת הרמב"ן והוכיח מדאיבעי' לן אי רגל עולה למנין שלשים או לאו ולענין שבעה לא מבעי' לן דבודאי אינו עולה כיון דלא נהגא מצות שבעה ברגל כגון נעילת סנדל וכפית המטה כי קא מבעיא לן לענין ל' דקא נהגא מצות ל' ברגל כגון גיהוץ וגם תספורת דאסור נמי ברגל והקשה הרמב"ן דהא מקצת דין שבעה נמי נוהג ברגל דהא אין מכבס כסותו אפי' במים לחוד ורבים מתעסקים לנחמו כדין אבל א"ו במנין ל' צ"ל דכל דין ל' אף מה שאינו אסור מחמת הרגל נוהג בו משא"כ בדין שבעה שאין נוהג בו אלא מעט כו'. אבל הטור כתב בשם הרא"ש אע"פ שאין הוספת איסור מחמת אבילות טפי מרגל מ"מ עולה הרגל למנין שלשים ופסק ב"י כרמב"ן דמסתבר טעמי' כו' ע"ש וקשה לי מדשתק רמ"א בשני דינים הנ"ל בסי' ת"ב ובסי' שצ"ט הנ"ל ש"מ שמסכים עם הב"י וקשה לי הא פסק הרמ"א באו"ח סי' תקנ"ד סעיף י"ט אם חל ט"ב בשבת אסור תשמיש המטה וכ' הט"ז שם ס"ק ט' דס"ל דהוה שבת זה כמו קובר מתו ברגל דנוהג ברגל דברים שבצנעה ולפי"ז ג"כ אסור לרחוץ ידיך בחמין שגם זה קרוי צנעה עכ"ל ולפי"ז קשה האיך סתם בסי' ת"ב דלעולם השומע שמועה קרובה בשבת השבת עולה לו למנין ז' הא משכחת בט"ב שחל בשבת ושמע בשבת זה שמועה קרובה דאין עולה למנין ז' לסברת הרמב"ן הנ"ל דבעינן הוספת איסור משום אבילות טפי מרגל ואז עילה הרגל למנין שלשים וה"נ לענין מנין שבעה כיון דט"ב שחל בשבת אסור דבר שבצנעה בלא"ה הדין נותן דאין עולה למנין ז', ודוחק לחלק בין איסור מחמת רגל בין איסור מחמת ט"ב דהוה לתא דאבילות דרבים דסוף כל סוף אין ניכר אבילות דידיה כלל בשבת א"ו דט"ב קל לענין לבישת כתונת לבן בשבת מאבילות דיחיד והוה הוספת איסור משום אבילות דידי' ושפיר מצטרף. וא"ת הא גם בשמע שמועה קרובה ברגל דהוה הוספת איסור כיבוס כסותו משום אבילות ואפ"ה אין עולה י"ל בהא פליג רמ"א דס"ל כסברת הלק"מ בפ"י מה"ל אבל דהקשה להרמב"ן דס"ל דברים שבצנעה נוהג ברגל אמאי לא יפסיק האבילות שמיני חג עצרת ומ"ש משבת ערב הרגל בשמע שמועה קרובה דהרגל מפסיק האבילות משום שנהג בשבת דברים שבצנעה כו' וי"ל שאני שבת שא"א לשבעה בלא שבת משו"ה עולה משא"כ רגל אין ראי' שיעלה ולכך אין ש"ע מפסיק. ואף דלפ"ז בטלה הוכחת הרמב"ן הנ"ל י"ל דרמ"א פסק כסברת של הרמב"ן מסברא ולאו מטעמיה והוכחה של הרמב"ן הנ"ל ודו"ק:
ולפמש"ל הטו"ז לשיטתיה אזיל במה שדעתו לאסור הלבשת כתונת בט"ב שחל בשבת דמשמעות הטו"ז בסי' תקנ"ג ס"ק ב' דמותר בתלמוד תורה אף בט"ב שחל בשבת כמו בערב ט"ב שחל בשבת מדתלי טעם ההיתר באכילות בשר ויין וכן מוכח בסי' תקנ"ד סק"ט הנ"ל דאין מזכיר איסור ת"ת דהוה ג"כ דברים שבצנעה אלא מזכיר איסור רחיצת ידיו בחמין ש"מ מתיר ת"ת ובאבל כולי עלמא לא פליגי דאסור בת"ת אף בשבת רק לשנות הפרשה שמו"ת מתיר ביו"ד סי' ת' וא"כ בלא"ה איכא הוספה לאיסור אבילות דיחיד לענין ת"ת בט"ב שחל בשבת ואין ראי' להתיר לבישת כתונת אבל המג"א לשיטתי' אזיל דאוסר ת"ת באבל שחל בשבת כדמסיק בסי' תקנ"ג סק"ז ע"ש ומשו"ה הוכחה הנ"ל קיימת דמותר ללבוש כתונת מדעולה שבת זה למנין שבעה, מיהו בחול ודאי ט"ב עולה למנין ז' כיון שהרבה דברים אסורים משום אבילות דידי' כגון מלאכה ועיטוף וכפית המטה והסרת תפילין דמותרין בט"ב וכמ"ש הטו"ז סי' תקנ"ה ס"ק א' ע"ש משא"כ בשבת מותר גם באבל דברים הנ"ל שבפרהסיא הם ומלאכה אסורה משום שבת ג"כ ואין ניכר כלל האבילות דיחיד רק משום הכתונת. אמנם בגוף הדין שמחליט המג"א לאסור ת"ת בט"ב שחל בשבת מק"ו מערב ט"ב שחל בשבת שפסק רמ"א שאין אומרים פרקים כו' כמ"ש סי' תקנ"ג סק"ז אין כן משמעות רמ"א בסי' תקנ"ד סעיף י"ט שפסק בחל ט"ב בשבת מותר בכולם חוץ תשמיש המטה ונכלל ג"כ ת"ת דאסור בחול כמ"ש שם סעיף א' ומפרקים אין ראי' דהוה דברים שבפרהסיא דחמיר בט"ב מאבילות דיחיד כמ"ש המג"א גופי' בסי' תקנ"ד סק"ד דלענין דברים שבפרהסיא חמור ט"ב מאבילו' דיחיד וה"ה פרקים שאומרים ברבים משא"כ ת"ת בביתו הוה דברים שבצנעה קיל יותר ט"ב מאבל כמ"ש תוס' בפ' החולץ ודו"ק היטב: