אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
חלק אורח חיים · שאלה ו
בשו"ת שערי אפרים שאלה ל'"ח חמאה שבישלו בקדרה של בשר ב"י וליכא ס' אי שרי להדליק בחמאה במנורה של חנוכה לצאת ידי חובת כר חנוכה ונוטה להתיר ותוכן דבריו דמצות לאו ליהנות ניתנו ואפי' מצות דרבנן ולא שייך למימר הכא כתותי מיכתת שיעוריה דבשר בחלב מן הנקברין ואע"ג דתנן בתמורה הנקברים לא ישרפו א"כ אסור לשרוף בש"בח וכ"ש שאסור לשרוף ולהדליק במקום נר חנוכה ז"א דעיקר הטעם דאסור לשנות ולשרוף דנקברים אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר ובנידן דידן לא שייך האי טעמא כי מה אפר שייך בנ"ח אע"ג דיש אפר מעט מן הפתילה מ"מ הפתילה עצמה אינה אסורה בהנאה רק החמאה ומן החמאה אין כאן אפר עכ"ל. ולפע"ד אין דבריו מבוררין דהא בזה גופא שדולק החמאה עובר על לאו דלא תבשל וכן איתא להדיא בש"ע או"ח סי' שי"ח סעיף ד' תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן ויש בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק לכ"ע וחייב חטאת וא"כ ה"ה לענין בשר בחלב מדוע לא נימא דיש בישול אחר בישול ואפי' הרא"ש דחולק גבי שבת וס"ל דאין בישול אחר בישול בשבת נלע"ד מודה הכא כיון דטעם כעיקר בתוך חמאה עובר בכל פעם וראי' לזה נלע"ד מן המכילתא בפ' משפטים דדרשינן מלא תבשל למעוטי שאר אסורים דמותרים בבישול ומאידך לא תבשל דרשינן דרך בישול אסרה תורה כמש"ל בפ' משפטים וקשה מנא להו לחז"ל לדרוש קולא דלמא לחומרא לכך כתיב ב' פעמים לא תבשל לאסור בישול אחר בישול ולסתור סברא חיצונה א"ו מסתברא איפכא דהי' סברא חיצונה לאסור בבשר וחלב בישול אחר בישול ואין צריך שום לימוד לזה. ותו קשה מנ"ל לחז"ל דבשר שנתבשל בפ"ע וחלב בפני עצמה ואח"כ בשלם בהדדי דאסור באכילה והנאה להערה זו דאין בישול אחר בישול דעיקר הראי' מדכתיב לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל או מדכתיב בפסח ובשל מבושל יש לך בישול אחר שהוא כזה כדאיתא בחולין דף קט"ו שמא דוקא בשניהם חי שייך שם בישול עלי' אבל לא במבושלים מקדם כל אחד בפני עצמו. וא"ל דהתורה הקפידה על הטעם משא"כ הכא בחמאה שכבר נתערב הטעם זה אינו דהא חזינן דהתורה הקפידה על הבישול דהא אי תרו לי' כולא יומא בחלבא או בישל בחמי טברי' מותר אע"ג דאיכא טעם כעיקר ואם כן נימא דעיקר קפידא על הבישול משא"כ אם היו מבושלים בפ"ע מקדם אין שם בישול חל עליהם א"ו דזה סברא חיצונה דיש בישול אחר בישול בבשר וחלב. וניהו בשורף בשר וחלב דרך כליון ואבוד מן העולם אין עובר משום לא תבשל ויש הוכחה לזה מדאיצטרך לא תבשל למעט שאר איסורין דמותרין בבישול קשה תיפוק לי' מדחמץ בפסח וערלה וכלאי הכרם דהם בשריפה וילפינן מקרא מוכח דא אסורים בבישול א"ו דמה שהוא דרך ביעור מן העולם אין בהם משום לא תבשל אעפי"כ הכא בחמאה שדולק לטובתו לשם מצות חנוכה פשיטא שעובר משום לא תבשל. וגם מול שיש בישול אחר בישול בבשר וחלב מדאיתא בש"ע י"ד סי' פ"ז סעיף ו' ברמ"א י"ו דאסור לחתות אש תחת קדירה של נכרים לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב ופעמים בשר והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב הרי לפנינו אע"ג שמבשל בישולי' אחרים של היתר אעפ"כ אסור לחתות מפני הבליעה שבקדרה אע"ג שכבר נתבשל הבליעה ונתערב הטעם אסור לחתות:
עוד נלע"ד להביא הוכחה עצומה דאפילו שאר איסורי הנאה אסור להדליקן למצות נ"ח או שאר מצות דרבנן ולא אמרינן בהו מצות לאו ליהנות ניתנו בהקדים לשון הש"ס בשבת דף כ"ג ע"ב ולא בשמן שריפה מאי שמן שריפה אמר רבא שמן של תרומה שנטמאת ואמאי קרי לי' שמן שריפה הואיל ולשריפה עומדת ובשבת מ"ט לא מתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה וביו"ט גזרינן אטו שבת ר"ח אומר הכא ביו"ט שחל להיות ערב שבת עסקינן כו' וקשה מדוע דחקו האמוראים לפרש פשט המשנה בדוחק ולא משני דשמן שריפה פי' שמן של איסורי הנאה ואשמועינן אפי' אין אוכל ומשתמש אצל הנרות אלא מדליקן למצות שבת כגון הרבה בעלי בתים שדרים יחד ואפ"ה צריך כל אחד להדליק בפ"ע וה"ה ביו"כ שחל להיות בשבת או ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק נ"ש בחדרם כדאיתא בש"ע סי' רס"ג וא"כ אשמעינן אע"ג שאין משתמש אצלם ואין מדליקן אלא לשם מצות שבת אסור אע"ג דמצות לאו ליהנות נתנו אסור ומטעם דכתותי מכתת שיעורי' כנ"ל דנרות של שבת צריך שיעורא שיהו דולקין עד הלילה וגם ב' נרות א' כנגד זכור ואחד כנגד שמור וכדאי' בש"ע סי' רס"ג ולכך פסולים נרות של איסורי הנאה להדלקה וא"ל אמאי לא קתני ולא בשמן של איסורי הנאה בהדיא ז"א דה"א אפי' הנקברים פסולים וז"א דהנקברים לא מכתת שיעורי' כנ"ל ואין לאסור מטעם הנקברים לא ישרפו דעיקר הטעם משום אפרן ובשמן לא שייך האי טעמא כנ"ל. ובזה א"ש שמדייק ולא בשמן שריפה ולא מזכיר פתילה של איסורי הנאה דבפתילה גם הנקברים אסור מטעם שהנשרפין לא יקברו והנקברים לא ישרפו וכנ"ל ואמאי דחיק לאוקמי' בשמן תרומה טמאה א"ו דקושטא הוא דלא אמרינן במצוה דרבנן מצות לאו ליהנות ניתנו וא"כ ה"ה נקברין פסולין ומקשה הש"ס שפיר מדוע קאמר בשמן שריפה ולא קאמר סתם בשמן של איסורי הנאה א"ו דמיירי בתרומה טמאה שהיא מותרת בהנאה דאפ"ה אסור. ולכאורה הי' נ"ל לומר דלהכי לא משני ולא בשמן שריפה של איסורי הנאה דא"כ בסיפא מיותר דקתני אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט פשיטא ומ"ש שבת ומ"ש יו"ט בשלמא בשמן תרומה טמאה דמותר בהנאה ועיקר החשש שמא יטה איצטרך סיפא לאורויי אע"ג דביו"ט ליכא החשש שמא יטה גזרינן יו"ט אטו שבת אבל בשמן של איסורי הנאה פשיטא דשוין הם לאיסורא וא"כ כיון דסיפא ע"כ מיירי בתרומה טמאה ממילא ע"כ גם הרישא מיירי בענין זה דיו"ט גזירה היא אטו שבת. אבל לאחר העיון ז"א דגם לסברא דידי דשמן שריפה של איסורי הנאה א"ש דאיצטרך סיפא דה"א דמותר ביו"ט דעיקר הטעם דכתותי מכתת שיעורא דנרות של שבת צריך שיעור שיהי' דולקים עד הלילה וא"כ ביו"ט ליכא שיעורא דמותר להדליקן בלילה וא"כ אפי' כבתו תיכף אין זקוק להדליקן כיון שהתחלת הדלקה הי' בלילה לא שייך בהן שום שיעורא וה"א דמותר להדליק נר של יו"ט בשמן של איסורי הנאה אפי' הנשרפין לכך קתני בסיפא אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט דגזרינן יו"ט אטו שבת א"ו דה"ה נקברים פסולין או מטעם דהנקברים לא ישרפו אע"ג דבשמן ליכא אפר די"ל כ"מ דבטיל טעמא לא בטיל דינא או דלא אמרינן במצות דרבנן מצות לאו ליהנות ניתנו כנ"ל:
ולכאורה הי' נ"ל להביא ראיה דמדליקין באיסורי הנאה מדאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מ"ט קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה וקשה ל"ל לרב הונא ב' טעמים הלא טעם דכבתה זקוק לה סגי אף לשבת. ולכאורה היה נ"ל דאיכא נפקותא בחצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נירות מפני החשד וכת' הח"צ בשו"ת צ"א דעיקר החשד הוא מפני הטועים בדין, שסברו מצד החיוב להדליק מב' רוחותיו יסברו כי היכא דבהאי פיתחא לא אדליק באידך נמי לא אדליק אבל היודעין הדין דבחדא פתחא סגי בודאי לא יחשדו דומיא דבה"כנ שיש לה ב' פתחים נמצא לסברא זו בודאי א"צ להדר אחרי שמן ופתילה כשירים להדליק בפתח ב' דאף אם תכבה אין זקוק כיון שלא מדליק אלא מפני הטועים, והא ראי' שאינו מברך על הדלקה זו כדאיתא בהר"ן והובא ברמ"א סי' תרע"א ס"ח אבל בשבת צריך להדר אחר שמן כשר משום דמותר להשתמש לאורה וחיישינן שמה יטה אבל זה ליתא דכיון שיש ג"כ נר של שמן כשר באידך פיתחא לא חיישינן שמא יטה כדאית' בש"ע א"ח סי' רס"ד בשאר שבתות ג"כ אם יש נר כשר בין הפסולין מותר להשתמש אף לפסולים אפי' הם בשני חדרים. איברא י"ל דנ"מ אם הנר כשר שבאידך פתחא הוא מאיסורי הנאה דחיישינן שמא ישתמש אצל נר הפסול שהוא מהיתר הנאה וא"כ מוכח דמדליקין נ"ח מאיסורי הנאה, אבל לאחר העיון זה ליתא דנ"מ אחריתי אם היה מהדר דלא מצא שמן כשר לטעם דכבתה זקוק לה ודאי מוטב שידליק שמן פסול משלא ידליק כלל משא"כ לטעם שמא יטה אסור וצריך שלא ידליק כלל וא"ל אמאי לא ידליק הא יש לו נר של שבת משמן כשר ולא חיישינן שמא יטה ז"א דהשיעורין של זמן הדלקה אינם שוים דנר של שבת א"צ שיעור אלא עד הלילה ונ"ח צריך שיעור חצי שעה וחיישינן שמא יטה אחר כיבוי נר של שבת והארכתי בזה בחידושי מס' שבת. ונלע"ד להביא ראי' לזה דלטעם שמא יטה צריך לישב בחושך בשבת אף אה לא מצא שמן כשר בהקדים דאיתא בשבת דף כ"א ע"א בעי מיני' אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מהו שיתן לתוכו שמן כשר מי גזרינן שמא אתא לאדלוקי בעיני' או לא אמר לי' אין מדליקין מ"ט לפי שאין מדליקין ופירש"י לפי שאין מדליקין בעיניה וגזרינן הא אטו הא עכ"ל והפליאה נראה לעין כל מה חידש בזה שאמר מפני שאין מדליקין הלא גם אביי ידע מזה דיש ליגזור והי' מסתפק ושואל הטעם אם יש הכרעה וע"ז לא השיב שום הכרעה. ונלע"ד דה"פ דאביי הי' מסופק אם גזרינן גזירה לגזירה או לא כמו בכ"מ ולזה השיב רבה דע"כ אין כאן גזירה לגזירה לפי שאין מדליקין בשמן פסול בעין בכל ענין אף בא"א בשמן כשר ואי ס"ד דחשש הוא שמא ידליק ויטה א"כ אמאי ישב בחושך ולא יקיים מצות הדלקת נרות ושלום בית משום חשש בעלמא שיבא לידי הטיה א"ו דזה ודאי שיטה אם ידליק בשמן פסול וא"כ ליכא אלא חדא גזירה ולכך אסור לערב שמן כשר כ"ש בפסול וא"כ הרי לפנינו דבכל ענין אסור להדליק בשמן פסול אף בא"א בשמן כשר וא"כ נסתר הוכחה הנ"ל וז"ב ודו"ק. ואחר זה מצאתי סברא זו באשר"י מס' שבת דף הנ"ל והנאני שכוונתי לדעת הגדול אך אין הרא"ש מסביר הכוונה לפי שאין מדליקין כמש"ל ע"ש. ועוד אפשר לפרש לפי שאין מדליקין בכל ענין אפי' שנים דמדכרי אהדדי כדאמרינן בנר כשר שאחד אין רשאי בשבת לבדו להשתמש לאור הנר שמא יטה ושנים מותרין משא"כ בשמן פסול ש"מ דודאי יטה. ודו"ק