אור ברסלב
אמרי שפר (לנדא) חלק אורח חיים › שאלה ה

אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב

חלק אורח חיים · שאלה ה

שאלה ד

שאלה מי שאין לו שמן כי אם להדליק גר ליל א' של דחנוכה ואם יחלוק השמן לח' חלקים לא יגיע ללילה א' כשיעור חצי שעה שהיא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מי אמרינן דעדיף שידליק ליל א' כל השמן כשיעור משידליק כל לילה ולילה שלא כשיעור או איפכא עדיף שיחלק לד' חלקים וידליק מעט מעט:

תשובה מצאתי ראיתי שכתב אא"ז ז"ל הרב הגאון מוה' מנחם מענדל אבד"ק קראטשין שרוצה לפשוט שאלה זו מקושית הב"י וז"ל ואיכא למידק למה קבעו ח' ימים הא שמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה א' ולא נעשה הנס אלא בשבעה לילות וי"ל שחילקו השמן שבפך לח' חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק א והי' דולק עד בוקר ונמצא שבכל לילה נעשה הנס ועי"ל לאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בלילה א' א"נ שבלילה א' נתנו כל השמן בנרות ודולק כל הלילה ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן וכן כל לילה ולילה עכ"ל ורוצה אא"ז הגאון ז"ל לפשוט מתירוץ א' של הב"י הנ"ל דעדיף לחלוק לח' חלקים כמו שהיו חולקים אז לח' חלקים אע"ג דבעינן מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר שהוא חצי לוג ולא הי' מגיע כשיעור לכל לילה כנ"ל. ויש לי להשיב על דבריו דע"כ המסקנא כאינך ב' תירוצין של הב"י חדא ועוד קאמינא ונקדים מה שכתב הב"י הטעם שהוצרכו להדליק ח' ימים מאותו הפך מפני שכל ישראל היו בחזקת טמאי מתים וא"א להתקין שמן טהור עד שיעברו עליהם ז' ימים מיום טומאתם ויום א' לכתישת הזתים והקשה בביאורי מהרא"ם על הסמ"ג ה"ל חנוכה הא קיי"ל הדלקת נרות דוחה טומאה כדנפקא לן מלהעלות נר תמיד ותירץ שמן שהוא מכשירי הדלקה לא כמו גבי מילה דאין מכשירין דוחה שבת והשיב הגאון חכם צבי בשו"ת פ"ז עליו מה שייך שבת לכאן בשלמא במילה הוא דוחה ומחלל שבת באיסור תורה או דרבנן וזה אסור שהי' אפשר לעשות מע"ש אבל בטומאה כיון שהותרה בצבור מה איסור יש בעשיות השמן בטומאה ומסיק דעיקר קושיות מהרא"ם מעיקרא ליתא דאף שדוחה את הטומאה רצה להראות חיבתן לפניו ועשה להם נס זה עכ"ל וקשה לתירוץ א' של הב"י אין תירוץ של החכם צבי נכון דאכתי קשה על שחילקו השמן שבפך לח' חלקים ללא צורך רק לטורח כיון שדוחה טומאה היה להם להדליק לילה ראשונה כל השמן שבפך, וא"ל דוקא היכא דליכא שמן לגמרי אז דוחה טומאה משא"כ אם יש שמן טהור אפי' פחות מכשיעור אין דוחה טומאה והוכרחו לחלק השמן לח' חלקים ז"א דא"כ קושיות מהרא"ם מעיקרא ליתא דהנס הי' מצד ההכרח שידלק כשיעור מערב עד בקר ומי הכריחו להחכם צבי לדחוק שרצה הקב"ה להראות חיבתן א"ו דאין חילוק ובכל ענין דוחה טומאה וא"כ הדק"ל דלא משני הח"צ מידי לתירוץ א' של הב"י וכיון דקושית ח"צ על מהרא"ם אין להשיב עליו ודבריו כנים ואמיתים דאפי' מכשירים דוחה טומאה מוכח כאינך ב' תירוצים של הב"י הנ"ל והי' הנס תיכף בשעת הנתינה בפך או בקני המנורה והם לא הי' בדעתם למעט השיעור והנס היה להראות חיבתן כנ"ל ודו"ק:

ולכאורה היה נלפע"ד להביא ראי' דתירוץ א' של הב"י אמת מלשון הש"ס במס' שבת דף כ"ג ע"א מאי ממעט בלילה שני' זמן ונמעט נס ומשני נס כל יומא איתי' ופירש"י כל שמונה הדליקו מן הפך וא"כ אי ס"ד כאינך ב' תירוצים של הב"י לא הי' בליל שמיני נס חדש שהרי הי' שמן בפך כשיעור ליל ח' מן הנס שנעשה ביום ז' או בקני המנורה א"ו שחילקו שמן שבפך לח' חלקים ושפיר מברכינן אף בליל ח' שעשה נסים וכו'. אבל אין זה מוכרח דיש לבעל דין לחלוק דאע"ג שלא הי' נס חדש אעפ"כ כיון שהשמן של ליל ח' הי' נולד ע"י נס שפיר מברכינן על הנסים. ועי"ל לתירוץ ג' של הב"י שהיו מוצאים קנים של המנורה מלאים כנ"ל י"ל שהיו דולקים והולכים בלי הפסק וא"כ גם בליל ח' היה נס בכל רגע וכמו שאכתוב לקמן סברא זו בשם ז"ר ודו"ק. ויותר מסתבר לומר שהיו דולקים בלי הפסק כדי שלא יצטרך הכהן שיכנס בטומאה להיכל משא"כ לאינך ב' תירוצים הוי ניסא לשיקרא כיון שהוצרך לכנוס להטיב הנרות בטומאה ואע"ג שהי' מטיב ומדליק ע"י פשוטי כלי עץ עכ"פ הי' הוא נכנס בטומאה. עוד נלע"ד לסתור ראיות אא"ז הנ"ל דשאני הכא דחיישינן שמא ימות כדאיתא בשו"ת ח"צ בשם רדב"ז מי שהי' חבוש בבית האסורין ינתנו לו רשות לצאת פעם אחת בשנה א"צ להמתין עד יוה"כ ויעשה מצוה קלה המוקדם דחיישינן שמא ימות וה"ה הכא חיישינן שמא ימות ולא יקיים אף מצוה א' כתיקנה משא"כ במנורה שפיר חלקו לח' חלקים דברבים לא שייך חשש זה וק"ל. עוד נלע"ד להביא ראי' דע"כ נדחה תירוץ א' של הב"י דאיתא בשבת שם אמר רבא פשיטא לי נר חנוכה ונר שבת נר שבת עדיף משום שלום בית וקשה ממ"נ אם יש לו שמן כשיעור הדלקת נ"ח שהיא חצי שעה מה אריא משום שלום בית הלא אפי' אם שווים הם יתכן שיחלק לחצאין השיעור ויקיים גם מצות נר שבת דכ"ש הוא מדחלקו הפך לח' חלקים אע"פ שלא יעשו שום מצוה כתיקנה כמאמר הכתוב מערב עד בוקר ואפ"ה חלקו לח' חלקים ש"מ שמוטב שיעשה כמה מצות שלא כתיקונם משיעשה מצוה א' כתיקנה לבדה ולא ישאר מאומה שמן לשאר לילות וא"כ כ"ש בנידן דידן אם יחלוק שמן לחצאין יקיים מצות נ"ש כתיקנה דא"צ שיעור כי אם עד הלילה ואם מיירי שאין לעני שמן כשיעור ובענין שא"א לחלוק לחצאין ולא סגי אלא למצוה אחת קשה פשיטא מוטב שידליק מעט השמן שיש לו לנר שבת ויעשה כתיקנה דע"כ מיירי שיש לו שמן שידליק עד הלילה מדקתני משום שלום בית ש"מ דמספיק השמן לתשמיש ולהצטרכות שלו עד תחלת הלילה וא"צ נר אשבת שיעור יותר כדאיתא בש"ע או"ח סי' רס"ד וא"כ מאי ארי' משום שלום בית בלא"ה נמי מוטב שידליק נ"ש כתיקונה שא"צ שיעור רק עד רביעית שעה דהיינו מקודם בין השמשות עד תחילת הלילה משידליק נ"ח פחות מכשיעור חצי שעה שלא כתיקונה א"ו דרבא לא ס"ל תירוץ א' של הב"י:

ולכאורה הי' נ"ל ליישב קושיא זו דמיירי דעני זה יש לו פחות מכשיעור שמן דהיינו מותר משמן נ"ח מאתמול שכבתה תוך זמן השיעור אתמול ואין זקוק לה ואינו רשאי להסתפק משמן זה כי אם למצות נר חנוכה בלבד כדאית' בשאלתות דר' אחאי וא"כ אי לאו משום שלום בית לא הי' רשאי להסתפק משמן זה לנר ביתו אף שמצוה זו כתיקונה. אמנם תירוץ זה נסתר לשיטת הר"ן דס"ל אפי' כבתה מעצמה תוך השיעור מותר להסתפק ממנה וטעמא דמלתא שלא הקצה אותו אלא למצותו כ"ז שהיא דולקת והולכת תוך זמן מצותו הא כבתה מותר הק"ל דהא קיי"ל בסנהדרין הזמנה לאו מלתא היא וא"כ ממ"נ אם לא הדליק מאתמול כלל מותר לו להשתמש לצרכו דאין חל עליה קדושת מצוה נ"ח כלל ואם הודלקה וכבתה מותר ג"כ להר"ן א"ו כאינך תירוצין של הב"י, מיהו לסברת רדב"ז הנ"ל דאין מעבירין על המצות י"ל דהכא מיירי מנ"ח דהאידנא ונר ביתו דלמחר הי מיניהו עדיף וא"ש דאי לאו משום שלום בית ה"א נ"ח דהאידנא עדיף אף שאין לו שמן כשיעור נ"ח מטעם דאין מעבירין על המצות. אבל הגאון ח"צ שהשיב שם על הרדב"ז דלא אמרינן אין מעבירין על המצות אלא בששתיהן שווים אבל לא בחד מינייהו עדיף ע"ש הק"ל א"ו שאין רבא סובר כתירוץ א' של הב"י. ולעיל בפ' מקץ כתבתי עוד כמה תשו' על תירוץ א' של הב"י ודו"ק היטב:

והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא ואיל ליישב גמרא דשבת אומר ר' יהודה יום א' המדליק מברך ג' והרואה מברך ב' מכאן ואילך המדליק מברך ב' כו' מאי ממעט זימן ונמעט נס ומשני נס כל יומא איתא מאי מברך להדליק נר של חנוכה. ותמוה מה חיבור השאלה מאי מברך להא דמשני נס כל יומא איתא ותו מה הי' כוונת השואל. ונלע"ד ליישב דתו צריך ביאור מדוע בש"ע הלכות חנוכה פסק דמברך להדליק נר חנוכה וכן הי' הגירסא בסידור מהרי"ל ובש"ס קאמר להדליק נר של חנוכה, ונלע"ד ליישב דכבר כתבתי לעיל סברא לר"י מדקאמר נס כל יומא איתא ש"מ דס"ל לאמיתיות כתירוץ א' של הב"י וא"כ מדלא פליג בהדיא על רבא דיחלוק לחצאין כנ"ל ש"מ דס"ל לר' יהודה הזמנה מילתא היא ומודה לרבא בעיקר הדין אם נותר שמן נ"ח מאתמול רק בהא קמיפלגי לרבא ס"ל הזמנה לאו מלתא היא כדאמר בסנהדרין פ' נגמר הדין וממ"נ אסור לחלוק כנ"ל דלא סבירא לי' כתירוץ א' של הב"י אבל ר"י ס"ל מטעם אחר אין רשאי לחלוק דהזמנה מילתא היא והוקצה למצותו ומיירי ביש לעני נ"ח שהכין לצורך חנוכה ולכך אסור לשבת אם לא משום שלום בית ולכך לא פליג בעיקר הדין על רבא והנפקותא לרבא דסבירא לי' הזמנה לאו מלתא היא לא שייך לברך נר של חנוכה דקודם הדלקה אין חל מצות שם חנוכה על הנר ומשמעות נר של חנוכה משמע שכבר הנר של חנוכה א"כ צריך לברך נ"ח אבל לר"י דע"כ סבירא לי' הזמנה מלתא היא עדיף לברך של חנוכה דת"ח צריך להשמיענו חידוש בברכותיו כדאיתא בברכות. וא"כ שייך שפיר חיבור מאי מברך של חנוכה להא דקאמר נס כל יומא איתי' וא"כ לדידן דאנן קיי"ל כרבא דהזמנא לאו מילתא היא שייך שפיר לברך נר חנוכה כדאיתא בש"ע ודו"ק היטב:

עוד נראה לפע"ד לדחות דברי אא"ז הנ"ל ונקדים מ"ש המהרש"א במס' חולין פרק א"ט וז"ל מהיכן למדו לומר בנרות חנוכה שהי' נס גם ביום ראשון מימי חנוכה ותירץ לפי שהמנורה היתה טמאה וא"ל שעשו מנורה של עץ דהא בשעת עשייה היו מטמאין אותה וגם א"ל שהביאו מנורה מוכנת של עץ ע"י פשוטי כלי עץ דהא אסור לעשות דמות מנורה שבמקדש אלא צ"ל בשברי כלי חרס שהן טהורין דהיינו הבאים מסתם כלים היותר גדולים ששבריהם נטהרו בפחות מחצי לוג והשתא ע"כ בלילה ראשונה ג"כ לא נתנו אלא בפחות מחצי לוג לכל נר ונר ואעפ"כ הי' דולק כל הלילה בימי חנוכה שהם לילי טבת ארוכים דצריך חצי לוג לכל נר וא"כ הי' נס גם ביום הראשון עכ"ל ולפ"ז נסתר ראיות אא"ז דודאי עדיף לעשות מצוה אחת כתיקונה מלעשות כמה מצות שלא כתיקונם אך מה שחילקו השמן שבפך לח' חלקים א"א הי' להדליק כל השמן שבפך בפעם א' כיון ששברי כלי חרס לא היתה מחזקת חצי לוג לא הי' באפשרי לקיים אפי' לילה א' כתיקונה ולסברת מהרש"א ע"כ אם יש שמן טהור אפי' פחות מכשיעור אין דוחה טומאה מדלא הדליקו תיכף שמן טמא כשיעור וא"ל שאח"כ שהי' דולק קצת היו משלימים מן המותר שמן שבפך והי' כשיעור ז"א דא"כ נסתר סברת מהרש"א לגמרי דילמא לא הי' נס בלילה א' והיו משלימין אח"כ א"ו דאין מועיל השלמה אח"כ וטעמא דמלתא למ"ד הדלקה עושה מצוה צריך שיעור דוקא בשעת הדלקה כדאי' בש"ע או"ח סי' תרע"ה סעיף ב' ע"ש וא"כ הדין נותן שיחלקו לח' חלקים כיון שגם בלילה א' א"א לקיים מצוה כתיקונה. ולפ"ז מיושב כל הקושיות על התירוץ א' של הב"י שכתבתי לעיל וגם רבא ס"ל תירוץ א' שחלקו לח' חלקים כיון שהי' א"א בענין אחר ודו"ק:

אך יש לפקפק על סברת מהרש"א דלמא דוקא לילי טבת ארוכים צריך חצי לוג שיעור לכל הלילה משא"כ בכ"ה בכסליו סגי בפחות מחצי לוג והיה כשיעור ולא הי' נס. ונלפע"ד דלסברת המהרש"א אעפ"כ הי' נס בענין אחר דאיתא בספרי פ' תצוה להעלות נר תמיד נר מערבי קרוי תמיד שהי' דולק כל היום וכתב הזית רענן שהציווי הי' ליתן לוג שלם קודם הנס או אחר שמת שמעון הצדיק ולפי"ז בימי חשמונאי שהי' אחר שמת שמעון הצדיק ולא הי' נס בנר מערבי וא"כ הי' הכרח ליתן בנר מערבי לוג שלם וכאן הי' א"א מכיון ששברי כלי חרס לא היו מחזיקים חצי לוג ואח"כ א"א להשלים דבעינן בשעת הדלקה וא"כ הי' נס ניכר בליל א' ע"י נר מערבי שאעפ"כ היה דולק כל היום ולסברא זו ג"כ א"ש תירוץ של הב"י שע"כ היו חולקים לח' חלקים כיון שלא יקיימו מצוה כתיקונה אף בלילה א' שלא יהי' שיעור שלם בנר מערבי ודו"ק היטב:

ואכתי פש גבן לברורי שיש להקשות על המהרש"א הנ"ל מהא דאיתא במס' מנחות דף פ"ט ע"א מערב עד בוקר שיערו חכמים חצי לוג לכל נר איכא דאמרי מלמעלה למטה שיערו אין עניות במקום עשירות וא"ד מלמטה למעלה שיערו התורה חסה על ממונם של ישראל ופירש"י מתחלה הי' נותן מעט ואם היה רואה הכהן שיכבה קודם היום הי' מוסיף והולך וא"כ מוכח דלא בעינן שיעור בשעת הדלקה וא"ל דס"ל הנחה עושה מצוה דא"כ מאי דוחקי' דש"ס דמוקי פלוגתייהו אם התורה חסה על ממונם של ישראל כו' אמאי לא מוקי דפליגי אם הדלקה עושה מצוה או הנחה א"ו דלכ"ע הדלקה עושה מצוה ואפ"ה אין מעכב אלא מצוה מן המובחר היא באפשר ליתן כשיעור בשעת הדלקה בלי שום נזק וחסרון כיס ולפ"ז קשה על המהרש"א דלמא גם הכא לא הי' נם והשלימו. וא"ל דלא כתב המהרש"א דרך הוכחה אלא המעשה כך הי' שלא השלימו שהי' ניכר תיכף הנס אחר הדלקה ולא הוצרכו להוסיף ז"א דא"כ מי הכריחו למהרש"א לגמרי לסברא דידי' דהא י"ל ג' תירוצי' של הב"י שהיו הקנים מלאים שמן כו' כנזכר לעיל אלא ע"כ דכוונת מהרש"א להוכיח סברא מוכרחת שע"כ הי' נס וזה נסתר. ולכאורה הי' נראה לפע"ד ליישב קושיא זו דלעולם דבעינן כשיעור בשעת הדלקה ואעפ"כ עדיף לשער מלמטה למעלה דאם נשער מלמעלה למטה חיישינן שמא יהי' שמן מרובה שידליק כל היום וא"כ לא יקיימו הטבת נרות במועדו ובזמנו קודם התמיד של שחר דלכבות הנרות אין רשאי כדאיתא בספרי בפ' בהעלותך, אבל ז"א דג' תשובות בדבר חדא דלמא הצווי דהטבת נרות קודם התמיד הוא דוקא אם יהי' צריך הטבה אחר שהיו כבים הנרות אבל אם לא היו כבים א"צ הטבה כמו נר מערבי שהי' דולק כל היום והיה מטיב אחר התמיד של בין הערבים. ותו דהי' אפשר ליטול הפתילה עם השמן ויהי' זריז שלא יכבם כמו שהי' עושה בנר מערבי. ותו דע"כ מוכח דהטבה בכל יום קאי אפתילות לעשות חדשים ולא על קינוח אפר הפתילה מן קני המנורה כהבנת העולם דהא איתא בספרי פ' תצוה יאירו ז' הנרות יכול לעולם ת"ל מערב ועד בקר ופי' הז"ר דה"א שיתן שמן שיהי' דולק מעת לעת ת"ל מערב עד בוקר וקשה הא כתיב בפסוק בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ודרשינן שיהי' הטבת הנרות קודם התמיד ש"ש וא"כ ממילא מוכח שלא יהי' שמן יותר מערב עד בוקר וצ"ל דהטבה שייך אף בשעת הדלקת נרות או אפתילה חדשה או לקנח מעט אפר מפתילות ישנות שנשרפו וא"כ הדק"ל. וי"ל עפ"י מ"ש התוס' שם שהיו משערים בפתילה בינונית וא"כ היו נותנים רביעית שמן מתחלה והיו נותנין לתוכו פתילה בינונית וא"כ אע"ג שלא הי' דולק עד היום הי' מחמת שהפתילה עבה ואילו הי' הפתילה דקה מאוד הי' די בחודש ניסן שבו הוקם המשכן או בחדש תשרי שהוקם המקדש הי' די ברביעית שמן וא"כ קרינן ביה מערב עד בוקר דעיקר תליא בשמן שהוא כשיעורו וא"כ מותר אח"כ להשלים ולהוסיף עד חצי לוג ובודאי לא טעו בזה שיתנו כ"כ מעט שלא יהי' דולק עד בוקר אפי' בפתילה דקה וזה היו יכולין לשער אלא לכך היו נותנים פתילה בינונית כדי שלעולם יהי' שיעור השמן שוה חצי לוג בין לילות ארוכים וקצרים אלא הפתילות ישתנו, אבל הש"ע והמהרש"א הנ"ל מיירי שאין בשמן כשיעור אפי' בפתילה דקה שבדקה שידלקו עד בוקר בלילי טבת ארוכים ולכך אסור להוסיף אח"כ וה"ה בנר חנוכה ג"כ מיירי הש"ע שאין בשמן שידליק חצי שעה אף בפתילה דקה שבדקות ולכך אין מועיל הוספה אח"כ ודו"ק היטב:

תו קשה לי על המהרש"א הנ"ל הא איתא סוף מס' חגיגה הכריזו הזהרו שלא תגעו בשלחן תנא הזהרו שמא תגעו בשלחן ובמנורה ותנא דידן מ"ט לא תני מנורה משום דלא כתיב בי' תמיד ואידך כיון דכתיב נוכח השלחן כמאן דכתיב בי' תמיד כו', ותיפוק לי' דכלי עץ עשוי לנחת הוא ואין מקבל טומאה ופירש"י דעל השלחן מקשה שהי' של עץ ואתקש לשק דבשלמא המנורה שהיתה של זהב מקבל טומאה אע"ג שהיתה עשויה לנחת דכלי מתכת לא אתקש לשק אבל מן השלחן קשה ומשני כדר' יהושיע בן לוי דאמר שהיו מגביהין לעולי רגלים השלחן ראו חבתכם כו' ולפ"ז ממ"נ נסתר סברת מהרש"א הנ"ל דהא גמרא ערוכה היא במס' מנחות דף כ"ח ע"ב לא יעשה אדם בית תבנית היכל שלחן נגד שלחן מנורה נגד מנורה אבל עושה של חמשה וששה קנים ושל שבעה לא יעשה אף משאר מיני מתכות ר' יוסי בר' יהודה אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכות בית חשמונאי ולפ"ז ממ"נ אם הי' אז מלכות בית חשמונאי גם קודם שנכנסו יוונים להיכל מנורה של עץ לא הי' מקבל טומאה כלל דכלי עץ העשוי לנחת הי' ואם הי' להם מנורה של זהב מקדם א"כ הי' מותר להביא מנורה מוכנת של עץ [וי"ל כיון שכשרה במקדש אסור לעשות של עץ אף שלא היתה ממש במקדש] דדוקא אח"כ נולד האיסור לעשות המנורה של עץ כתבנית שהי' להם לבית חשמונאי במקדש אבל קודם לכן הי' מותר לכל אדם לעשות מנורה של עץ והי' באפשרות להביא מנורה מוכנת ע"י פשוטי כל עץ וא"ל כיון שהאויבים שבאו להיכל טלטלו המנורה ממקום למקום לא הי' שוב כלי עץ העשוי לנחת ז"א כיון דאין עשוי' מתחילה לטלטל לא איכפת לן במה שע"י סבה ניתק ממקומה ותדע דהא ע"כ טלטלו השולחן אחר גמר מלאכה לבית המקדש ומדוע לא הי' מקבל טומאה א"ו דדוקא אם העשיה היה לטלטל והא שהקשו תוס' סוף מס' חגיגה דכל שנים שהיו ישראל במדבר היו מטלטלין אותם כו' כוונתם דע"כ הי' נעשה מתחלה במדבר לטלטל במסעות הדגלים אבל במקדש אם המנורה היא של עץ כיון דלא הי' העשיה לטלטל אותה ודאי הוה עשוי' לנחת וא"כ ממ"נ מיושב קושיות מהרש"א וזה א"צ לפנים ודו"ק היטב. ונ"ל ליישב עפ"י דאיתא במס' מנחות פ' ב' מידות כיצד עושה מסלקן ומניחן באוהל ומקנחן ונותן בהן שמן כו' שהיו פרקים שלהן בפ"ע וחכמים אומרים לא היו זזים ממקומם וא"כ לת"ק הוה עשוי' מתחלה לטלטל ומקבל טומאה אבל לחכמים קשה. ובזה אפשר ליישב הגמרא מאי חנוכה דתנו רבנן כו' ע"ד שכתבתי בפ' מקץ יעו"ש ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

אמרי שפר (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה