אור ברסלב
אמרי שפר (לנדא) חלק אורח חיים › שאלה ד

אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב

חלק אורח חיים · שאלה ד

שאלה ג

שאלה דפנות של סוכה ב' כהלכתן ששיעורן ז' על ח' טפחים אם מודדין טפחים שוחקות או עצבות:

תשובה לע"ד נחלקו בה גדולי עולם הרמב"ם ורש"י דבעירובין דף ג' אמרינן אמר אביי אמות סוכה ומבוי בת ה' טפחים ואמות כלאים בת ו' טפחים פירש"י דהכא לחומרא והכא לחומרא בגובה הסוכה פסולה יותר מכ' אמות קטנות וכתב הרמב"ם בפי' המשנה משנה א' דערובין וז"ל בענינים אלו הולכים ב"ה לחומרא דגבי מבוי וסוכה שלא יהיו גבוהי' מך' אמה מודדים באמה בת חמשה טפחים ובטפחים עצבות לחומרא ובמקום שיש חומרא במדידת טפחים שוחקות כגון שיהי' גבוה עשרה טפחים מודדים בטפחים שוחקות לחומרא וכיון דתולה בטעם דלחומרא ה"ה ז' טפחים שיעור דפנות בעינן ג"כ שוחקות. אבל שיטת רש"י מוכח דהם עצבות דאיתא דף ז' בסוכה ברש"י בד"ה טפח שוחק מודדים בד' אצבעות שאין נוגעים זו בזו דהו"ל טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג"ט סמוך לא' מדפנות ופחות מג' כלבוד והו"ל כמחיצה של ד' טפחים ומשך סוכה ז' טפחים נמצא רובו של דופן עשוי עכ"ל וא"כ מוכח דשיעורן דדפנות עצבות. אבל קשה להרמב"ם הנ"ל שהם שוחקות ממ"נ כיון דליכא ד' טפחים בשלימות משום דגם שיעורן בשוחקות וע"כ עיקר קפידא שיהי' רוב דופן וקשה סגי בטפח עצב נמי יהי' רוב דופן דחשיב ולא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא כו' ומבטל ליה ודוקא בקנה בפחות מג"ט כתבו תוס' בד"ה עושה כו' דאתי אויר' ומבטל לי' כו' משא"כ בטפח. ומכח קושיא זו הי' נ"ל דמודה הרמב"ם בשיעור טפחים דדפנות שהם עצבות דעיקר טעם שיחזיק ראשו וריבו ושלחנו תוך הסוכה וקים להו דסגי בעצב ודוקא עשרה טפחים גובהה י"ל הטעם דילפינן מכרובים סוככים בכנפיהם גו' וטפחים דמקדש היו שוחקות כדאיתא בביאורי מהר"ן פ' בהעלותך ע"ש. אבל אחר עיוני במג"א סי' תר"מ מק"ט נ"ל להוכיח דבעינן ז"ט שוחקות דהוי שפיר תשבו כעין תדורו שיוכל לישן בפישוט רגלים באלכסונו ועכ"פ יהי' ראשו ורובו בסוכה אע"ג דשיעור ראשו ורובו יותר מי' טפחים וכמ"ש המג"א שם דאלכסון הוה י"ט פחות חומש וא"א לישן אלא בכפיפה בצער במ"ש הטו"ז שם היינו אם הטפחים עצבים כמו טפחים דאדם אבל אם טפחים דדפנות שוחקות א"צ לכפוף באלכסון דהיתרון דטפח שוחק על העצב חצי אצבע כמ"ש הבאר שבע נמצא אורך הסוכה ח' טפחים פחות חצי אצבע עצב והוה באלכסון יותר מי"א טפחים וא"כ מסתבר יותר דנימא ז"ט דדפנות הם שוחקות. לכן נ"ל ליישב קושיא הנ"ל דהרמב"ם ס"ל הלבוד דסוכה לא חשבינן שוחקות אלא עצבות לחומרא כלבוד דעלמא וא"כ אם יהי' טפח עוצב לא יהי' רוב דופן דהיינו ג"ט ומחצה ומשהו דהא נחסר ב' אצבעות כפי גרעון ד"ט עצבים משוחקות כל טפח חצי אצבע ואם נעשה מהם שוחקות ליכא אלא ג"ט ושני אצבעות פחות משהו ומשו"ה בעינן טפח שוחק דהוה עם ג"ט עצבות שיעור ג"ט ושלשה אצבעות דהמה יותר מג"ט ומחצה ומשהו שוחקות והוה רוב דופן:

ועפי"ז נ"ל ליישב מה שיש לדקדק שם בברייתא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהי' בין קנה לחבירו ג"ט וקשה הא פירש"י שם דגבי שבת תנן בהדיא שלא יהי' בין קנה לחבירו ג"ט ול"ל לשנויא בסוכה ולפמ"ש הכונה דגבי שבת חשבינן טפחים עצבות דקילא דמהני לחי וגם ליכא כ"כ חומרא בשנוי רשות דממ"נ חייב המוציא מרשות לרשות וא"כ קמ"ל אע"ג דגבי סוכה שוחקות לא יהי' בסוכה בין קנה לחבירו ג"ט עצבות שהם פחות מג"ט שוחקות דלא אמרינן לבוד שהיא לקולא אלא תוך ג"ט עצבות. ובזה מיושב דמייתי לשפת יתר רישא דברייתא שא"צ אביי לקושיתו שם אלא מסיפא יתירה דופן שבת על סוכה כו' ע"ש ולפמ"ש נ"ל דמקשה על רבא דאמר מגו דהוה דופן לסוכה הוה דופן לשבת מאי נ"מ כיון דבעי טפח שוחק וגם צורת הפתח הוה ג' דפנות הכשרים בשבת ד"ת וא"צ מגו וכקושית הר"ן והרא"ש ע"ש. וכדי שלא תימא הכוונה דאהני מגו אם הטפח סמוך לדופן תוך ג"ט שוחקים דאמרינן אהני לבוד כה"ג בסוכה דחשבינן לבוד דידיה דשוחקות ולא דעלמא משא"כ בשבת דעלמא ובשבת דסוכה אמרינן מגו דאהני לבוד לסוכה אהני גם לשבת לזה מקשה מלשון הברייתא ובלבד שלא יהי' בין קנה לחבירו ג"ט דמוכח דגם בסוכה לא אהני לבוד דשוחקות כנלע"ד:

אך קשה קושיות מהרש"א שם על לשון הש"ס דאילו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק כו' הך בעי פס ד"ט ומשהו לשיטת הרמב"ם דמפרש במבוי מפולש שם כפירש"י ולא כתוס' והר"ן שם בשלמא לפירש"י הנ"ל דטפחים דדפנות עצבות אהני טפח שוחק אף בשתי דפנות זה נגד זה להעמיד באמצע בסוכה קטנה ששיעורה ז"ט והוה לבוד משני הצדדים והא דבעי ריב"ל פס דוקא בסוכה ארוכה ורחבה דא"א להכשירה ע"י לבוד אז לא סגי ברוב דופן אלא בפס ד' ומשהו תוך ג"ט והוה דופן שלם וכמ"ש המג"א סי' תר"ל סק"ג דאף כה"ג אם הסוכה גדולה שהשלישית יותר רחוקה יותר מג' טפחים פסול ע"ש. אבל לשיטת הרמב"ם דטפחים דסיכה שוחקות וא"א להכשירה אף כשהיא קטנה ז"ט ע"י לבוד משני צדדים כיון דחשבינן לבוד דעלמא פחות מג"ט עצבות והיא רחוקה יותר מג"ט מצד השני וכיון דאינה נכשרת ע"י רוב דופן כמו ב' דפנות דעריבן ע"כ בעינן פס ד' ומשהו כריב"ל והיאך קאמר טפח שוחק בדפנות מפולשים וצ"ע:

ומצאתי להר"ן שכתב על מימרא דר' אסי דף י"ו פס ד' מתיר בסוכה משום דופן מוקי בפחות מג' סמוך לדופן פי' הר"ן בסוכה העשויה כמבוי מיירי דאי בשתי דפנות דעריבן אפי' טפח שוחק וצורת הפתח מהני וכו' ודוקא פס ד' ומשהו דאיכא בהעומד שיעור ראוי אבל בטפח אי מוקים ליה באמצע בפחות מג' טפחים מתרי גיסא לא מהני כיון דליכא בעומד שיעור ראוי עכ"ל היינו הר"ן לשיטתיה אזיל דבשתי דפנות דעריבן בעי הקרנות שלמים ולא אהני לבוד וע"כ מיירי בעשוי' כמבוי אבל רש"י לא ס"ל הכי ומיירי ר' אסי בשתי דפנות דעריבן אז בעינן שיעור עומד אבל במפולש אהני בדופן ג' טפח שוחק בי מצעי והוה לבוד ודו"ק ועיין מ"ש פ' האזינו בסופו:

תוכן העניינים

אמרי שפר (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה