אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
חלק אורח חיים · שאלה ג
שאלה חטין נטחנו ברחיים לפסח התחלת הטחינה ביום ו' סמוך לערב ואח"כ בליל אור ליום ג' נמצא שנתלחלח הפשתן שבו הקמח בתיבה ונתלחלח מעבר לעבר ותחת הפשתן הן בצדדים הן למטה נמצא עיסה מה דינן של הקמחין שנטחנו קודם מציאות הריעותא הנ"ל:
תשובה נ"ל להתיר עכ"פ מה שנטחן בשבת או במוצאי שבת ע"י רקידה מכמה טעמים חדא שאומרים מחמת חום האבנים שברחיים הזיע התיבה שבו הקמח והלבוש ס"ל כהפוסקים דזיעת החומה אינו מחמיץ ולדעת ב"ח אפי' מי פירות לא הוה אלא תולדה בפ"ע ואין ממהר להחמיץ ותו דמעט אין גורם מהירות של חמץ ומוכח ממ"ש חק יעקב סי' תס"ו ס"ק י"ג ע"ש ודו"ק וכן פסק פרי חדש סי' תס"ב וכן פסק באליהו רבה ופר"ח דלא כמג"א בסי' תס"ו ומביא ראי' ממ"ש האמרכל מעשה אחד שם השק קמחא דפסחא במרתף ומחמת הלחלוחית מצא כמה טיפות לחות על השק והכשירו מדתנן פ"ב דמכשירין זיעת בתים ובורות כו' טהורה שאין מכשירין וא"כ ה"ה מה שנתלחלח התיבה לא מעצמה של עץ יצא הזיעה אלא ע"י חום האבנים והרמב"ם כתב שם בפי' המשנה דזיעת בתים אשר הם במקומות השפלים מן הקרקע אפי' בתים של עץ הלחלוח בא מן הקרקע וטהור וה"ה מה שנתלחלח עץ התיבה מחום האבנים דינא הכי כמו בבתים השפלים. ותו הא טעם של האוסרים דמסתמא מזיע מחמת לחלוחית מים שיש בו שקיבל בעודו מחובר אבל כאן חזינן דחום האבנים גורמין הזיע ומודים דלא חיישינן כנ"ל כיון דאין מזיע שלא בשעת טחינה ועי' בחק יעקב סי' תס"ו. ואף אם ניחוש לדעת מג"א הכשרתי ע"י הנסיון שצויתי להסיר הפשתן ישן ולקנח ולנקר היטב התיבה ולשום פשתן חדש ולא נתלחלח מעבר לעבר אף אחר מעל"ע ומסתמא גם מן התחלה קמייתא הכי הוה, ואף דהוה ספק הא כתב המחבר חק יעקב סי' תנ"ג ס"ק י"ז בשם הכלבו והתניא דהיכי דאיכא ספק פרורין סמכינן על ריקוד דנפה קולטתו ופסק שם להלכה כן. ותו הא הלבוש והפר"ח בסי' תס"ו כתבו דגם פירורין שנתייבשו ונפרכו עד שהנפה אינו קולטתו הוה כקמח גמור ובטלים בס', וכ' הפר"ח שם דהש"ע מיירי שאסור לאפות בפסח אבל קודם פסח שרי ע"ש וכדאי המה לסמוך עליהם בשעת הדחק בצירוף ספיקות הנ"ל אך למצות יקחו קמח אחר. ותו דמעמידים קמחין בחזקת טהרה ולא דמי למקוה שנמצא חסר שאסרינן כל הטהרות שנטבלו למפרע דשם תרתי לריעותא דמעמידין בחזקת טומאה כמו שהיו וגם חסר לפניך וגם לא דמי למעל"ע שבנדה דספק למפרע ס"ל לב"ה תולה דטהרות חמירא ותו דאשה טומאתה מגופה כדאמרי ב"ה מש"ה איתרע חזקת טהרה דאשה וחיישינן הגס הגס חזית משא"כ הכא כנלע"ד להקל במשהו דרבנן:
והואיל ואתא לידן מ"ש חק יעקב סי' תנ"ג היכא דאיכא ספק פרורין סמכינן על ריקוד של הנפה אמינא דקשה ממ"ש הח"י סי' תס"ו ס"ק י"ג בשם גיסו א"ז בשם הדרישה היכא דאיכא ספיקא אם נתלחלח ממי פירות או מדברים המחמיצים יש להקל לאוכלו בפסח אף אם נתייבש מכח ס"ס שמא ממי פירות נתלחלח ואת"ל מדברים אחרים נתחמץ דלמא לא נתערב בו כלום וקשה כיון דספק אם נתערב גם בודאי לחלוחית ממים אהני הרקדה דהא מיירי שם מהרקדה ודוחק לומר כוונתו ע"ש דילמא לא נתערב היינו שיצא ע"י הרקדה דא"כ הול"ל שמא יצא כו' א"ו כוונתו דמספק מחמרינן בנתייבש שמא נתערב א"כ אמאי לא יועיל הרקדה ואם קרוב לודאי שנתערב לא חשיב ס"ס כיון דלאו ספק שקול הוא. ודוחק לומר דמ"ש בסי' תנ"ג אין שעת הדחק וספיקא בעלמא ראי' לודאי נתערב דדוקא בספק ושעת הדחק מקילין דא"כ לא הוי לי' לסיים לודאי נתערב הול"ל לשלא בשעת הדחק א"ו עיקר תליא בספק או ודאי וצ"ע. ואם נפרש כוונתו ע"י הרקדה יצא כמש"ל ה"ה לענין דידן כיון דספק פלוגתא הוה כמו ספק דבר המחמץ ואהני הרקדה לפמש"ל דהוה זיעת אבנים ואצ"ל ספק זמן הנ"ל ודו"ק: