אור ברסלב
אמרי שפר (לנדא) חלק אבן עזר › שאלה ו

אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב

חלק אבן עזר · שאלה ו

שאלה ה

בשו"ת שבות יעקב סי' קכ"ו וז"ל לפי מה דאיתא בסדר חליצה סעיף א' דצריכין ליזהר שלא יהי' אחד מן הדיינים סומא אפילו באחת מעיניו ומקורו הוא מש"ס דיבמות מדכתיב וירקה לעיני הזקנים וע"ש אי מותר להיות אחד מן הדיינים שעיניו כהות ולא יוכל לראות אם לא ע"י בתי עינים שקורין ברילין א"ד דלא הוי עיני הזקנים ממש כיון שאין יכול לראות אלא ע"י בתי עינים:

תשובה לכאורה משמעות הברייתא ריש פ' מצות חליצה לעיני פרט לסומין ולא קאמר רבותא טפי פרטן למי שעיניו כהות ואין רואה רק ע"י בתי עינים א"ו דכשר, אבל מהא ליכא למשמע מינה דהא הכוונה פרט לסומא אפילו באחד מעיניו מיירי כמ"ש הרש"ל ביש"ש בשם ירושלמי דע"כ באחת מעיניו מיירי דאי בשתי עיניו למה לי מיעוטא דלא גרע מדיני ממונות דפסול סומא בשתי עיניו וא"כ הוה רבותא טפי אף דעין אחד נהיר ואין כהה כלל ויוכל היטב לראות הרוק אפ"ה פסליה רחמנא וכ"ש כהות בשתי עיניו דאינו יכול לראות אלא ע"י דבר אחר. אך נ"ל להוכיח מדקאמר שם ור' יהודה הדיוטות מנ"ל נפקא לי' מלעיני דאמר מר לעיני פרט למומין כו' אי ס"ד סנהדרין בעינן ל"ל למעוטי סומין מדתני ר' יוסף נפקא דתני ר' יוסף כשם שב"ד מנוקים בצדק כך ב"ד מנוקים מכל מום שנא' כלך יפה רעיתי ומום אין בך ואי ס"ד מי שעיניו כהות לא קרינן בי' לעיני כיון דצריך לראות ע"י דבר אחר נ"מ אע"ג דכה"ג לאו מום הוה במה דבעי בתי עינים אפ"ה פסולים א"ו דקרינן בי' לעיני. מיהו יש לפקפק דממ"נ התרצן דמסיק שם דמודה ר' יהודה דמבעי' קרא לעיני לכדרבא דצריכי דייני למחזי רוקא דנפיק מפומא דיבמה והדיוטים נפקא לי' מבישראל עדיפא קא משני דאין ראי' כלל מלעיני, ולס"ד דלא ידע מדרבא דחיקא לי' למעט מלעיני מי שעיניו כהות כיון דלס"ד א"צ ראיית הרוק לב"ד וע"כ קפידא דלעיני משום מום הוה ומה"ת נמעט מי שעיניו כהות כיון דלאו מומא הוה. ולכאורה היה נראה להוכיח להיפך מדאיתא בספרי או אל אחד מבניו לרבות בעל מום וקשה ל"ל ריבויא לב"מ תיפוק לי' מדאיצטרך לכל מראה עיני הכהן למעט סומא באחד מעיניו ש"מ בעל מום כשר בנגעים א"ו דאימעט ג"כ מלשון לכל מראה עיני הכהן אף מי שעיניו כהות וצריך לראות ע"י בתי עינים אף שאינו בעל מום כה"ג ומשו"ה סד"א דבע"מ פסול ואיצטרך מבניו לרבות בע"מ. אבל כמה תשובות בדבר חדא דנ"מ אם יעצים עינו אחת בשעת ראיית הנגע דאסור מדכתיב לכל מראה עיני הכהן ולא נשמע דבע"מ כשר בנגעים ומשו"ה אצטריך מבניו ולעולם ראייה ע"י ד"א הוה ראייה. ותו דעיקר קרא מבניו א"צ לרבות בע"מ שרואה הנגעים דהא אפי' זר רואה הנגע כדיליף בספרי מקרא אל אחד אלא לאמירת טהור דתליא בכהן בעי קרא מבניו לרבות בע"מ דאומר טהור וא"כ לא נשמע מלכל מראה עיני הכהן דבע"מ כשר לאמירת טהור אלא לראיה. ותו י"ל דוקא בנגעים דכתיב לכל מראה עיני הכהן ממעטינן ראי' ע"י דבר אחר משא"כ בחליצה דכתיב רק לעיני הזקנים די דממעטינן סומא בא' מעיניו. מיהו ליכא ראי' מוכרחת מדאיצטרך לכל מראה גו' דכל מקום דכתיב לעיני הוי' ראי' אפי' על ידי דבר אחר די"ל כמ"ש מהרש"ל ביש"ש ריש פרק מצות חליצה דהתם מראה עיני לגופי' דקרא קאתי שהכל תלוי בראיית הכהן משו"ה אי' לאו כל לא הוה ממעטינן סומא באחד מעיניו אבל הכא דלעיני מיותר הוא מדכתיב ועלתה יבמתו אל הזקנים ואח"כ כתיב ונגשה יבמתו לעיני הזקנים ל"ל דלפני זקנים הוא והם יראו ויתקנו הכל וממילא סומא בשתי עינים פסול אלא ע"כ למעוטי סומא באחד מעיניו בא עכ"ל ולפ"ז י"ל לעולם מי שעיניו כהות לא קרינן ביה לעיניו דראי' ע"י דבר אחר לא שמיה ראי':

אמנם משמעות התוס' נ"ל דס"ל דשמי' ראייה מדכתבו במס' מ"ק דף ח' ע"א בד"ה נפקא לי' מכנגע נ"ל בבית לי ולא לאורי תימא דהא לעיל אמר רבא לר' יהודה חידוש הוא ולא גמרינן מיני' כו' ועי"ל כיון דלאורו אינו יכול לראות בלא נר א"כ פוסלו מטעם ראי' יש לנו ללמוד הימנו כיון דחזינן דמקפיד הכא בראי' טפי מעולי רגלים דבעינן שתי עיניו והכא בעינן נמי שלא יהי' יום המעונן עכ"ל אלמא דוקא מיתורא כנגע נראה לי ממעטינן גם בנגעי אדם ראיה ע"י נר אבל לא ממראה עיני הכהן, ואף דנאמר דוקא בלילה לא מסתבר למעט מלעיני כיון דלאו המניעה מעינים גופיהו דנהירין ומצהירין אלא מחמת חשכת לילה דלכו"ע לילה מחשכי להו אבל מי שעיניו כהות גרע טפי דהמניעה מכח גריעת עיני' אכתי קשה ל"ל להתוס' כיון דאין רואין ביום המעונן הול"ל כיון דקפדינן טפי על מי שעיניו כהות דבעולי רגלים לא אמעיט אלא ודאי דקושטא דגם בנגעים לא אימעט מעיני הכהן אלא בתר דילפינן נגעי אדם מנגעי בתים מכנגע נראה לי אפשר אמעט ג"כ ראיה ע"י דבר אחד מדכתיב לי דשקולים הם לילה וראי' ע"י ד"א. אך מאוד תמהני דלא נזכר בשום מקום לר"ע דמקיש ריבים לנגעים לפסול זקנים שעיניהם כהות לדין. מיהו א"ל לסברת התוס' הנ"ל דנגעי בתים חידוש הוא ולא גמרינן מיני' אלא דוקא נגעים דקפדינן אף על יום המעונן גמרינן משא"כ דיני ממונות דכשר ביום המעונן מדכתיב ושפטו בכל עת לא מקשינן למעט' עי שעיניו כהות דא"כ גם בלילה לא נמעט מהקישא כיון דגם בנגעי אדם גופיהו לא ילפינן פסול לילה אלא מנגעי בתים מכנגע. נראה לי. וא"ל כיון דממשמעותי' דביום הראות בו אימעט לילה כמ"ש תוס' שם דאי לא כתיב כנגע הוה מוקמינן ביום למעט לילה ע"ש דא"כ אכתי מנ"ל למעט מביום הראות בו יש יום שאי אתה רואה דהיינו רגל וז' ימי משתה לחתן הא לגופי' איצטריך ביום כדי דנילף ריבים ביום ולא בלילה ומכח קושיא זו נ"ל דאפילו בנגעים לא אימעט מנראה לי ע"י דבר אחר אלא דוקא נר משא"כ בתי עינים שהם בעצמם אין בהם אור אלא חיזוק הראייה וכ"ש חליצה דלא כתיב בה אלא לעיני דלא אימעט ע"י דבר אחר:

אבל לפי"ז נסתר ב' תירוצים דידי הנ"ל על קושי' ל"ל מבניו לרבות בע"מ תיפוק לי' מדאיצטריך לכל מראה עיני הכהן למעט סומא באחד מעיניו דא"ל כתירוץ קמא דנ"מ אם יעצים עינו אחת כו' דא"כ לר"מ גם בדיני ממונות יפסול במעצים עינו אחת מהקישא כמו יום המעונן דהוה פסלינן בד"מ מהקישא אי לאו רבויא דושפטו העם בכל עת א"ו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וגם תירוץ בתרא הנ"ל נסתר דהא קושטא דראי' ע"י ד"א גם בנגעים הוי ראיה וצ"ל כתירוץ אמצעי הנ"ל ועפי"ז כתבתי בפ' בהעלותך ביאור נכון על מאמר הש"ס בזבחים מרים מי הסגירה ע"ש:

ולפמ"ש דראי' ע"י ד"א שמי' ראי' נולד חומרא אם רקקה בפני היבם בפני ב"ד אף שראו ע"י בתי עינים שקורין ברילין אפ"ה הוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין. ובשו"ת שבית יעקב הנ"ל רוצה לפשוט מדאיתא בברכות דף כ"ה ע"ב ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה ולא יראה בך ערות דבר א"ר והא קא מתחזו" אבל יש לפקפק ודאי היכא דכתיב לעיני משמע בלי שום תיקון ע"י ד"א אף דהוה ראי' ותו דהמניעה ע"י עינים גופיהו גרע טפי וגם מלשון יראה משמע בכל גוונא מדלא כתיב ולא תראה וגו':

תוכן העניינים

אמרי שפר (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה