אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
חלק אבן עזר · שאלה ה
שאלה בסדר חליצה (סי' קס"ט סעיף ל') יעמוד אצל כותל או אצל עמוד וישען בו וידחוק דגלו בקרקע ותתיר קשרי המנעל ואח"כ הקרסים ותתפוס רגלו בידה השמאלית ותהיה שומטת המנעל מן העקב בידה הימנית ותחלוץ וכו' ואירע מעשה שעשתה להיפך שתפסה רגלו קודם התרת קשרי המנעל והי' רגלו תלוי באויר בשעת חליצת המנעל אם הוה חליצה פסולה או לא.
תשובה בש"ע שם סעיף ל"ב כתב י"א שאם לא דחק רגלו בקרקע חליצתו פסולה וזה דעת הרי"ף והרמב"ם וש"ג אבל הרא"ש חולק והביאו הטור והב"ש הביאו בסדר חליצה בקצרה ס"ק ס"ט אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחפי' לכרעי' וכתב הרא"ש הטעם כדי שיהי' ניכר שהיא טורחת לחלוץ מנעלו דלפעמים מנעל ב"ד גדול ממדת רגלו ונראה כיוצא מאליו אם לא שידחוק רגלו בקרקע מעט. ולדבריו בודאי במעשה שלפנינו שהי' מנעל כמדתו לא מזיק להרא"ש מה שלא דחף רגלו בשעת חליצה ואפי' לאינך דס"ל דהוה חליצה פסולה היינו בלא דחף כלל אבל כאן שדחף רגלו קודם התרת הקשרים הוה כשעת מעשה כיון דהתרת לולאות וקרסים מעכב להרמב"ם כדאי' בש"ע סי' קס"ט סעיף ל"ג התיר הוא הקשר ושמטה היא המנעל מרגלו חליצתו פסולה וגם א"א לחלוץ המנעל טרם התרת הקרסים הוה כשעת חליצה, ולא שייך כאן הפסק אף אם שהתה היא בהתרת הרצועות יותר מכדי הילוך כ"ב אמה לא הוי הפסק כיון שעסקה באותו ענין כמו בשח בין ברכה לנטילה או בין ברכה לתקיעת שופר לצורך המצוה דלא הוה הפסק כדאית' בסי' תקצ"ב באו"ח במג"א סק"ה ע"ש והגע עצמך דאטו אם תטריח בחליצת המנעל זמן מה ולא תזיז המנעל עד איזה זמן אחר הגבהת הרגל תהי' הפסק וה"ה בענין הנ"ל. ואם ירצה בעל דין לחלוק דלהרי"ף בעינן דוקא דחיפת רגל בשעת חליצה ולא ניכר המעשה אלא בכה"ג אביא ראי' עצומה מן הש"ס כדברינו מברייתא דאית' ביבמות דף ק"ב שמט הוא רוב הרגל חליצתו פסולה וקשה ממימרא דאמימר שם דף ק"ג ע"א אמר אמימר האי מאן דמסגי על ליחתא דכרעא לא חליץ ופי' ר"ח שם בתוס' ד"ה מאן דמסגי כו' טעמא דלא חליץ דלא מצי שפיר למדחסיא לכולי' כרעא אארעא וזה ג"כ דעת הרי"ף הנ"ל כמ"ש הרא"ש ע"ש ולפ"ז קשה על ברייתא הנ"ל ממ"נ אם שמט הוא רוב הרגל מן המנעל קודם הגבהת רגלו תיפוק לי' דבלא"ה פסולה משום דלא דחיס כולי' כרעא אארעא דרוב הרגל הוא חוץ למנעל באויר ואפילו המיעוט בחוץ פסול דבעינן כולי' כרעא אארעא ואם שמט אח"כ הוה הפסק בין הגבהת הרגל ובין חליצתה במה שהוא חולץ רוב המנעל מן הרגל וא"כ למה לי' למיתני כלל הברייתא הנ"ל ואי משום דתידוק הא שמטה היא חליצתה כשרה כדמסיק הש"ס קשה הו"ל למתני בהדיא חלצה היא רוב המנעל חליצתה כשרה ול"ל למתני בדידי' דבלא"ה לא משכחת גבי', וא"ל דבאמת טעם ברייתא הנ"ל משום טעמא דאמימר או משום הפסק דעיקר חסר מן הספר א"ו דאין הפסק במה שהוא שמט רוב הרגל בין הגבהת רגל לחליצתה וכ"ש במה שהוא עוסק' בהתרת קשרים ורצועות דלא הוה הפסק ולא בעינן בשעת מעשה דוקא:
ולכאורה היה נ"ל להוכיח להיפך מדאמר לי' רב אשי לאמימר והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה ומוטה לאו אורחי' למדחסי' אימא לעולם דדחיס לכרעי' וקשה ודילמא בין מוטה איירי בשעת חליצת המנעל ובשעת הגבהת הרגל לצורך חליצה היה על הארץ קודם התרת הלולאות (ואשמעינן כמ"ש התוס' בד"ה בין עומד כו' דה"א דהוה כגמר דין ובעינן בעמידה) ובשעת חליצת גוף המנעל אחר התרת לולאות היה מוטה א"ו דעיקר דחיפת הרגל הוא בשעת חליצת גוף הנעל. אבל זה אינו דאכתי תקשי דלמא מיירי בשעת שתפסה רגלו היה על הארץ רק בשעת התעסקות טורח שלה לחלוץ זמן מה ועדיין לא זז המנעל וביני ביני היה מוטה ובכה"ג ודאי לא איכפת לן מה שרגלו הוא באויר כיון שמתחלת תיכף בחליצת גוף המנעל כמש"ל. א"ו י"ל דבאמת כוונת הש"ס כן הוא דמשני אימא לעולם דדחיס לכרעי' ר"ל בשעת שתפסה רגלו לצורך חליצת גוף הנעל אע"ג שבשעת חליצה ממש לא היה על הארץ אלא הוא מוטה לא איכפת לן וא"כ ה"ה בשעת התרת לולאות וכמו שהוכחתי לעיל. כנלע"ד להלכה ומה גם שהראב"ד ונ"י סוברים כהרא"ש ורש"ל כתב דגם רמב"ם ס"ל כן דדחיפת הרגל אינו מעכב כיון דראוי לבילה כו' וכדאי המה לסמוך עליהם במקום שאי אפשר לחזור ולחלוץ מכל האחין כדין חליצה פסולה ותו דגם הרמב"ם ס"ל דדוקא למפטר צרתה צריכה לחזור על כל האחין אבל היא גופה למיפטר נפשה אין צריך חיזור הובא בב"י וגם בב"ח וא"כ כיון דדין זה דתחזור על כל האחין הוא מדרבנן אזלינן בתר רוב דיעות ואינה צריכה לחזור אף לכתחלה על כל האחין ובחד מן האחין סגי שיחזור ויחלוץ אם אפשר. ואם שגיתי ה' יכפר ודו"ק: