אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
חלק אבן עזר · שאלה ד
שאלה איש אחד שלח גט ד לאשתו והתנה עם השליח בת"כ שלא ימסור הגט רק בק"ק ליסא ואם יתן הגט במקום אחר יהי' הגט בטל והשליחות בטל והשליח נתן הגט בגלונא להאשה דהיינו שמסדרי הגט נתנו הגט להאשה בתורת פקדון עד שיביא הכתב מן הבעל שיאמר להוי גיטא בלי תנאי וכן הוה שהביא כתב מן הבעל שאמר להוי גיטא בלי תנאי ואח"כ לא נטל השליח את הגט מן האשה לחזור ולתנו לה אלא הגט נשאר ביד האשה מה דינה:
תשובה מחו' הרב הגאון מוה' דוב בעריש אבד"ק גלוגא כ' וז"ל כיון שבשעת נתינת השליח הגט ליד האשה כאן בק' גלוגא לא היה שליח כיון שבפירוש התנה דוקא בליסא ולא במקום אחר ואח"כ אף את"ל אמירת להוי גיטא מהני כה"ג מ"מ ונתן בידה בעינן והכא לא נתן הבעל ולא השליח מאחר שהי' שליח דוקא בליסא ולא בגלוגא, ותו כיון שאמר שאם יתן הגט בעיר זולתו יהי' הגט בטל תו אין חוזר ומגרש בגט זה כמ"ש ש"ע סי' קמ"א סעיף ס"ו. גם צווח הבעל שמבטל השליחות מכאן ולהבא וכל מה שעשה מחמת אונס הי' שהוכרח לומר להוי גיטא ואפי' ריח גט אין כאן עכ"ל:
ולפע"ד מ"ש ותו כיון שאמר אם יתן הגט במקום אחר יהי' הגט בטל תו אין חוזר ומגרש בגט זה י"ל שלא עבר השליח כיון שנתן לה בתורת פקדון ולכאורה היה נ"ל להביא ראי' דגם בפקדון עובר מש"ס גיטין דף ס"ה מתני' התקבל לי גט במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט למקום פלוני ומקשה הש"ס וגיטא מיהו הוה הא תנן לא הוה גיטא ומשני לא צריכא דאמרה לי' התקבל לי גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת לי' בבבל כו' כל היכא דמשכחת לי' שקלי' מיני' וגיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא ופירש"י כיון דהדר אמרה ליה זמנין דמשכחת ליה בבבל מכלל דלא קפדא אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא והא דקבעת לי' עיקר במתא מחסיא הכי קאמרה ליה לא תהי' שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך עד דמטית התם עכ"ל אלמא אע"ג שהי' הגט בתורת פקדון ביד שליח בבבל אפ"ה דוקא הואיל ופירשה זמנין דמשכחת בבבל רשאי לקבל אבל בלא"ה מסתמא קפדה והוי שינוי וכ"ש בנידן דידן שפי' בת"כ שלא ימסור הגט במקום אחר ואם יתן הגט במקום אחר יהי' הגט בטל דגם פקדון בכלל ואפי' באופן דליכא בסופא הוה שינוי שליחות כמו באמר אל תתנהו אלא בעליה ונתן בבית דבטל השליחות אף דלא נ"מ בכסופא כמ"ש הב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"ב. אבל אין זה מוכרח דאין כן כוונת רש"י במ"ש ה"ק לי' לא תהי' שלוחי לקבלה לגמרי עד דמטית התם דהא התוס' שם כתבו בד"ה גטא לא הוה עד דמטית למתא מחסיא וא"ת כו' דהוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע כו' ותירצו בתירוץ בתרא מבבל ועד מתא מחסיא הוה הכל שליח לקבלה והוה כאומר לאשה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר שלשים יום וכ"כ הר"ן והטור והש"ע סי' קמ"א סעיף נ' וכן משמעות רש"י דלא ס"ל כתירוץ קמא דתוס' דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית להתם וכי מטית התם שוי' שליח להולכה וקבלי' כיון דסתם רש"י דמהני אלא כוונת רש"י שלא תתגרש מיד בבבל אבל מ"מ יהי' התחלות שליחות קבלת הגט שתתגרש אח"ז במתא מחסיא ונ"מ בקבלתו אע"ג דמצי למהדר ביה הבעל ולבטל הגט כל זמן שלא נגמר הגרושין מ"מ ממילא נגמר הגט במתא מחסיא כיון שהגט ברשותה וא"צ לומר להוי גיטא וכ"ש שאין צריך שיחזור ויטול הבעל וימסור לש"ק אם הגט שלם ברשותה כדאית' בא"ע סי' קמ"ו ס"ב אבל בפקדון גמור שלא להתגרש אחר זה או אפי' סתמא שלא לשם גרושין לא שמיה נתינה והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כמ"ש הב"ש סי' קמ"ו סק"א בשם תוס' בהכותב וז"ל אע"ג בעת הנתינה לא היתה מגורשת לא הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון שנתן לה בתורת גרושין אלא שמגביל זמן אימת תתגרש הוה נתינה גמורה עכ"ל משמע אבל פקדון סתם הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע ומה"ט לא ניחא לי' הש"ס לשנויי הכא דמיירי שקבל הגט בפקדון בבבל דממ"נ אם היה הקבלה לשם פקדון לגמרי הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע ולא הוה גיטא כלל ואם הי' קבלתו לשם גרושין שתתגרש במתא מחסיא עבר השליח על תנאה התקבל לי גיטי במתא מחסיא ולא הוה שליחות ומשו"ה הוכרח לשנוי שפירשה זמנין דמשכחת לי' בבבל ונתנה לי רשות שיהי' התחלת הקבלה בבבל לשם גרושין ומ"ש רש"י ה"ק ליה לא תהי' שלוחי לקבלה להתגרש אני ע"י כו' כוונתו שלא יהי' כמעכשיו ולאחר שלשים יום דכה"ג אסורה לאכול בתרומה מיד כמו בבת כהן שקדשה ישראל מעכשיו ולאחר שלשים יום דאסורה ג"כ מיד בתרומה כמ"ש הרמב"ם בפ"י מה"ל תרומה. ולפ"ז נידן דידן אי הוה הגט קיים כשר שיחזור ויטול השליח מידה וליתן לה אם יבטל הבעל המודעא אף דבעלמא סגי בביטול מודעא גרידא וא"צ לחזור וליטול כדאי' בש"ע אע"ז סי' קל"ד סעיף י' מ"מ הכא שנמסר לפקדון אם לא יחזור השליח ליטול הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ואם היה כוונת קבלתה לשם גרושין כשתהי' בליסא לאח"ז בטל הגט והשליחות לגמרי כיון דמועיל התחלת קבלתה בגלוגא לענין שאין צריך לאמירת הבעל להוי גיטל ולא לשליח כשתהי' בליסא הוי כעובר על תנאי הבעל שלא יהי' המסירה במקום אחר וכדמוכח מפירש"י הנ"ל דהוה שינוי. ונ"ל להוכיח מדברי הרמב"ם דחולק על רש"י דלא הוי שינוי כה"ג מדכתב בפ"י מהלכות תרומות אם אמרה קבל לי גיטי במקום פ' אינה אסורה בתרומה עד שיגיע השליח לאותו מקום ומתמי' התיו"ט מ"ט לא מפרש דאמרה זמנין דמשכחת לי' במקום פ' כו' כשנויא דש"ס. ולפע"ד נראה דס"ל דיוכל לקבל במקום אחר לשם גרושין שיהי' אח"ז במקום פ' שהתנה האשה אלא שלא יתחיל מעכשיו כלל (דכה"ג מיירי הרמב"ם ולא בפקדון גמור מדלא כתב עכ"פ שיאמר הבעל להוי גיטא) כמו במגרש לאחר ל' יום דא"צ הבעל לומר להוי גיטא וזה יוכל לעשות בלי הרשאה. והא דלא ניחא לי' לש"ס לשנויי הכי דפשיטא דמותרת בתרומה וגם פשיטא דגיטא הוה אח"ז. ובזה יומתק לשון שנוייא דש"ס לא צריכא דאמרה ליה זמנין כו' דקשה דהול"ל הב"ע כיון דמקשה סתירה ולדעת הרמב"ם א"ש דעיקר הקושיא אם קבל שלא תתגרש אלא לאחר זמן פשיטא דמשני ל"צ דאמרה זמנין כו' וקמ"ל דלא תימא כוונתה היה דשני המקומות שווים הן בבל הן מתא מחסיא או כוונתה מעכשיו יתחיל הגט בבבל ויגמור במתא מחסיא ותאסר מיד בתרומה קמ"ל דהעיקר במתא מחסיא. ולפ"ז נ"ל לדעת הרמב"ם אם היה כוונת קבלתה בגלוגא אם יעקש הבעל תלך לק"ק ליסא לא עבר השליח על התנאי וכיון שהיה הרשאה ביד השליח ידו כיד בעל הוה כמסר בעל עצמו בתנאי ויכול לבטל התנאי וא"צ לחזור וליטול ממנה הגט כמ"ש ב"ש סי' קמ"ג ס"ק א' דמצי לבטל התנאי שיחול הגט מיד וכיון דבשעת שהסכים הבעל להוי גיטא בכל מקום היה הגט שלם חל הגט מיד כיון שביטל הבעל התנאי בפני ב"ד ותו לא אהני מודעא לבטל אח"כ הגט אבל אם לא היה בדעתה כלל לבוא כלימא וקיבלה לשם פקדון מיד השליח הוי כטלי גטך מע"ג קרקע כיון שבפירוש התנה עם השליח שיהי' הגט בליסא ואף אם הגט עדיין קיים אהני מודעא דבעל ותו לא מצי שליח ליטלו מידה ולחזור וליתן לה. אך מסתפינא לסמוך על הרמב"ם דלא כרש"י שלא נזכר בפי' ברמב"ם דין זה ושערי תירוצים לא ננעלו:
והנה מצאתי שכתב הב"ש בסי' קל"ט ס"ק ב' בשם הר"ן והטור אפי נתן הבעל לידה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך מגורשת וא"צ ליטול ממנה ולפ"ז ע"כ מ"ש הב"ש סי' קמ"ו סק"א בשם תוס' בפ' הכותב אע"ג בעת הנתינה לא היתה מגורשת לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון שנתן לה בתורת גירושין כו' לאו למידק הא אם נתן לה בפקדון הוי ממש כטלי גטך מע"ג קרקע דהא בטלי גטך מע"ג קרקע צריך לחזור וליטול ממנה ובפקדון סגי באומר לה להוי גיטך וגם לא מצאתי בתוס' בפרק הכותב כלשון הב"ש. ולפ"ז הי' מקום לומר גם ע"י שליח כיון שכתב לו בהרשאה ידך כידי כו' אהני ג"כ בפקדון כשאמר אח"כ להוי גיטא והא דלא מוקי הש"ס הכי בגיטין דף ס"ה מדסתים במתני' אוכלת בתרומה עד שיגיע גט למקום פ' משמע אצ"ל להוי גיטך וכ' דא"ל קיבל שיהי' הגרושין במתא מחסיא ואצ"ל להוי גיטא דא"כ עובר על התנאי לשיטת רש"י כנ"ל ומשו"ה מוקי דאמרה זמנין כו'. אבל אין זה מוכרח דשאני כשהבעל בעצמו נתן לה הגט בפקדון כיון דהיכולת בידו לגרשה מיד ומסתמא מסר לידה אימת שיקליט דעתו לגרשה יגרשה בגט זה הוה נתינה משא"כ נידן דידן כיון שהתנה הבעל בת"כ שלא יגרש השליח רק בליסא והפקדון הי' עד שישוב שיהי' לו רשות לשליח מך הבעל לא חשיב נתינה מיד הבעל וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת. מיהו נ"ל אם הי' כתוב בהרשאה בכל מקום שתמצאנה כו' הוה ממש כדינא דש"ס דאמרה לי' זמנין דמשכחת לי' בבבל ואע"ג דפירש לא תגרשה אלא בליסא הקפידא היה על גמר הגירוש שלא תתגרש עד דמטית לליסא וקצת כ"ש הוא כיון שמפורש בהרשאה בכ"מ שתמצאנה ולפ"ז גם לרש"י אהני אם קבלה הגט שתסע לליסא אם יתעקש הבעל דלא עבר השליח על התנאי ואהני מחילת התנאי וא"צ לחזור וליטול ממנה וכמ"ש הב"ש סי' קמ"ג כנ"ל, כנלע"ד אם לא שפי' אחר מסירת הרשאה דהדר ביה לגמרי אז לרש"י לא אהני וכ"ש אם לא הי' דעתה שתסע לליסא. ואיך להתעקש דהוי רק גילוי מילתא כשיסכים הבעל שיהי' גט בגלוגא יחול למפרע כיון שלא נתבטל השליחות דכיון דאינו ביד שליח לגרשה הוה כמח"מ כמ"ש בס' מרכבת המשנה בה"ל גירושין וז"ל כל שלא יכול השתא לגרש לא מצי לגרשה שיחול לכשתשתפה, ולא דמי לנתנו בידה כשהיא ישנה ואמר לה אחר שנערה ה"ז גיטך מגורשת דהתם חשיב בידו דאפשר לנעור אותה חשיב נתינה דאילו לא הי' חשיב נתינה לא הי' מהני ג"כ ה"ז גטך כשתנער דהו"ל כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע עיי' בגיטין דף ע"ח וברא"ש שם עכ"ל ומשו"ה גם בנידן דידן לא הוי נתינה. וכן משמעות הש"ע סי' קמ"א בעובר השליח כגון שצוהו לגרשה בבית וגירשה בעליה לא עשה כלום משמע אף אם אח"כ נתרצה בעל לא אהני ה"ז גטך וצריך לקבל ולחזור ולגרשה אף שהי' הברירה ביד שליח לגרשה בבית לא אמרינן גלויי מילתא הוא וכ"ש כאן שלא הי' הברירה בידו. גם חוכך אני דמסתמא קפיד הבעל משום כסופא אף בפקדון שלא תהי' מראה גיטה בידה לעין כל ותאמר שגירשה ושאני בשליח לקבלה דבטוחה בו שלא יעבור על צווי דידה ולא מקפדת בקבלתו לשם פקדון כ"כ וכן יש לדייק משפת יתר דבעל שלא ימסור ולא יתן כו' וביותר בפני ב"ד הוה זלזול טפי שמסר לה על עיסקי גירושין כשיתרצה בעל. גלל כן מיראי הוראה אני להתיר אשה זו: