אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ראש השנה · דף ד.
ת"ר חייבי הדמין והערכין. יש בזה י' דינים. מחודש עד ה' שנים. לזכר ה'. ולנקבה ג'. מה' שנה עד כ' שנה. לזכר כ' ולנקבה י'. מכ' שנה עד ס' שנה. לזכר נ' ולנקבה למ"ד. מס' ולמעלה לזכר ט"ו ולנקבה י'. הרי ת' וסתם ערכין הולכין אחר הפחות שבערכין היינו ג' (עירוכין דף ד' ע"ב) ואם לא השיגה ידו יתן כל שיש לו. ואפילו אם יתעשר אח"כ אין חייב להוסיף אא"כ נתן מתחלה פחות ממה שיש לו או אפי' כל מה שיש לו והיה פחות מסלע כשיתעשר אח"כ צריך ליתן לפי ערכו כנ"ל:
הדמין פי' שאומר דמי עלי (כדפירש"י) ויש בזה קולא וחומרא קולא אם היה מוכה שחין אינו שוה כלום ובעירכין מעריך כפי שנים שלו וחומרא דאפי' פחות מבן חודש ובעירוכין פחות מבן חודש אין לו ערך כלל (ע"ע ריש פרק שלישי דעירוכין דף י"ג ע"כ ושם דף ד'):
חטאות ואשמות עולות ושלמים. הא דלא חשיב מנחה דלא חשיב כאן רק בהמות:
תוס' ד"ה וחרמין כו' פסק ר"ת דצדקה שפוסקים ליתן לגבאי ישנה בבל תאחר מלמוסרה ביד הגבאי. ואין מדוקדק אבל המרדכי כתב כ"ז שלא תבעו הגבאי אינו עובר בבל תאחר אפי' קיימי עניים דמסתמא א"צ הגבאי כיון שאין תובעו והוא אינו חייב ליתן לעניים דפסק ליתן ביד גבאי אבל אם תבעו הגבאי עובר בבל תאחר מיד. ועל הצדקה שפוסק ליתן לעניים בעצמו הוא עובר לאלתר אא"כ התנה על איזה זמן ימשך נתינתו וק"ל (ועי' יו"ד סי' רנ"ו סעיף ג' וביאור הגר"א ז"ל שם):
שם ד"ה צדקות כו' והא דאמר רבא לקמן וצדקה מחייב עלה לאלתר הני מילי דקיימי עניים וכו' ורבינו הגאון אמר דלא קשיא כלל דחשיב צדקות גבי הני אחריני דזמן בל תאחר דידהו ג' רגלים ולדייק מינה [צ"ל ליכא לדייק מינה] דמסתמא גם בצדקה הוי ג' רגלים. דבשלמא אם היה צריך לבוא בעזרה לנתינת צדקה היה סברא לתלות בעליית רגלים אבל השתא דאינו תלוי רק בעניים א"כ אי קיימי עניים עובר לאלתר בבל תאחר. ואם לא קיימי עניים אינו עובר אפי' לאחר ג' רגלים וז"ש וצדקה מחייב עלה לאלתר אע"ג דתני בהדי אינך שהזמן שלהם ג' רגלים אינו שוה להם ולא קאי ג' רגלים על צדקה ומצינו דוגמא לזה בפרשה וישלח דכתיב אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם והלא בנימין נולד בבית לחם אלא ע"כ דקאי אשארא:
[א"ה ועי' ביאור הגר"א ז"ל יו"ד סי' רנ"ז סק"ה. והנה בקרא דבל תאחר לא כתיב הזמן רק דילפינן הזמן מתי הוה איחור מקרא דיראה כל זכורך בחג המצות כו' וא"כ י"ל דלא ילפינן מזה רק התלוי במצות ביאת המקדש כנ"ל אבל בל תאחר דצדקה לא נוכל ללמוד זמנו משם ורק מן הסברא כנ"ל]:
שם ד"ה ומעשרות כו' ומה שקבע עליהם זמן הביעור כו' אמר רבינו הגאון ז"ל הכלל היוצא מדברי התוס' כך הוא דאיתא במסכת מעשר שני פ"ה מ"ה אר"י בראשונה היו שולחין אצל בע"ה מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא ר"ע ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטור מהביעור כו' ע"ש דיש לפרש מה שאמר מהרו והתקינו כו' פירושים שונים ששני זמנים יש בתבואה למעשרות. אחד. הבאת שליש וזמן שהוקבעו לאכילת קבע וזמן ב' הוא מירוח וקובע אף לארעי והכא אין לפרש רק כפי' הב' דאל"כ מאי קאמר מהרו הלא אין בידם שיתבשלו שליש נמצא מוכח מזה שכל זמן שלא נתמרח אינו חייב בביעור ולפי זה מתורץ קושית התוס' דמ"ש מקצה שלש שנים כו' מיירי בנתמרח אף שלא הפריש ולא קרא שם אבל בבל תאחר בלא זמן ביעור אינו חייב אלא א"כ קרא שם: