אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף ס.
כח דהתירא עדיף דכשאוסר אפשר שאינו אוסר רק מחמת ספק ולא משום דברירא ליה מלתא אבל כשמתיר אלו לא היה יודע בבירור שהוא מותר לא היה מתיר מספק (אבל צ"ע דהכא הו"ל למימר איפכא דמאן דמצריך לברך הוי רבותא טפי דספק ברכות להקל וא"כ יש להביא סייעתא מכאן לדעת הר"י דס"ל דספק ברכות לחומרא כמ"ש התוס' לעיל י"ב ד"ה לא. (ועי' ביאור הגר"א סי' תפ"ז ס"ק ד') (ועי' אליהו רבא סי' כ"ב ורש"ל ומהרש"א פסחים ק"א ק"ב):
מאי ואחר פי' תיבת אחר הוא מיוחר בפסוק ותו ק' לגמ' למה לא כתב טעם על שם דינה כמו בכל השבטים ומתרץ לאחר שדנה וכו' נמצא מתורץ ב' הקושיות:
מובטח אני שאין זה בתוך ביתו יש מפרשין שהבטחון היה שאין הצוחה בתוך ביתו דא"א לומר שאין הצרה בתוך ביתו דמצינו כמה צדיקים שהי' להם צרות אבל ממה שהביא הגמ' על זה האי קרא משמועה רעה לא יירא משמע שהבטחון היה שאין הצרה בתוך ביתו אלא צ"ל דבאמת הכי פירושו דהוא היה בטוח בה' שלא תבוא לו צרה בתוך ביתו (ומה שמצינו כמה צדיקים שהי' להם צרות י"ל דהכל לפי אומץ הלב בבטחונו על ה' וכמ"ש חולין ז' שאני ר"ח דנפיש זכותיה):
כל היכי דדרשת להאי קרא מרישא לסיפא מדריש וכו' לפי' ראשון משמועה רעה לא יירא מה טעם משום נכון לכו בטוח בה' שלא יביא עליו צרה ולפי' השני משום בטוח בה' בשכר זה משמועה רעה לא יירא:
בכרך שאין דנין והורגין ודוקא היכא דאיכא סכנת נפשות אבל בהיזק ממון אין מברכין ברכה זו:
הנכנס לבית המרחץ אומר כו' דוקא בבית המרחץ שלהם שהי' האש תחת הנסרים שהיה בקרקע המרחץ והיה מהלכין על גבי הנסרין ואם נשבר א' מהנסרין היה סכנה גדולה אבל בבית המרחץ שלנו אין מברכין ברכה זו:
היינו דר"א. הנכנס להקיז דם והשאר נמחק:
נראה טעמו דמ"ש הנכנס כו' הכל לשון הברייתא המסודר בגמ' בכל העמוד]:
ברוך רופא חנם הרמב"ם גרס רופא חולים: