אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף נט:

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף נט:

דף נט.

הרואה לבנה בטהרתה (כן הוא הגירסא ברי"ף ורא"ש ושו"ע) ונראה דגם בכוכבים ומזלות גירסתו כגירסת הרי"ף והרא"ש כוכבים במשמרותם ומזלות בעתם ומה שנדפס בהגהות הש"ס בשמו בהיפך הוא ט"ס) אבל מדבריו שבכאן אינו מוכרח]:

יש בזה כמה פירושים ואינו מיושב ורבינו אמר דה"פ לבנה בטהרתה ר"ל כשנשלמה בחצי החודש שצריך לזה חכמה גדולה לידע אימתי היא בשלמות:

וכוכבים במסילותם פי' כשבאין על סדר הראשון של מעשה בראשית [לכאורה נראה לפי"ז שהכוכבים הם כוכבי לכת שהלוכן ניכר ולכן אמר עליהן מסילותן שכל אחד יש לו מסילה אחרת תמיד ומזלות הם הי"ב מזלות הידועים טלה כו' ששינוי מהלכם שמשתנה משנה לשנה אינו ניכר כ"כ ועל אלה אמר בבואם במקום הנ"ל] ומזלות כסדרן פי' כשמזל טלה מתחיל לעלות בתחלת ניסן והמזלות הולכין כסדרן וצריך לזה חכמה גדולה ובעו"ה בטלה החכמה ממנו:

כל כ"ח שנין וכו' ונתן רש"י סימן לזה דבזהגא"ו ואין בין מחזור קטן לחברו אלא שעה אחת שסדר השעו' שצ"ם חנכ"ל ותחלת הימים חל"ם כצנ"ש ותחלת הלילות כצנ"ש חל"ם נמצא מחזור ראשון שנופל בתחלת ליל ד' הוא שבתאי ומחזור שני הוא בתחלת ליל ב' ובתחלת ליל ב' הוא צדק שסדר השעות הוא שצ"ם חנכ"ל נמצא אין בין זה לזה אלא שעה א' וז"ש צדק צדק תרדוף שבתחלת ליל ב' משמש צדק ובתחלת יום ה' ג"כ משמש צדק ורמז לנו הכתוב שבאותן הימים שמשמש בהן מזל צדק תרדוף לדון בהם וכמ"ש שביום ב' וה' ב"ד יושבין בעיירות (בריש מס' כתובות) (וכ"כ בביאורו סוף ספר יצירה ובאדרת אליהו פ' שופטים על פסוק צדק צדק כו'):

מימיו חדין וקלין פי' שיש אדם שהוא חריף אבל מתחלה הוא קשה הבנה רק אחר שמשיג את הפשט יכול לומר חריפות ומים הללו הן חדין לשון חריפות וגם קלין שבהם קל להבין:

עד תשתחוה וברא"ש הגירסא שמך מלכנו:

אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו רוב ההודאות ואל ההודאות פי' הרמב"ם (פרק י' מה' ברכות ה' ה') לא שיאמר תרוייהו [פי' שאינו אומר שני פעמים ההודאות] אלא שיאמר אל רוב ההודאות ומה שאמר בגמ' תרוייהו פי' אל ורוב] ורוב ההודאות לחוד אין אומרים דמשמע לשון רוב ולא כל אבל כשאומרים אל שהוא לשון גבורה כמ"ש (יחזקאל י"ז) ואת אילי הארץ לקח מוכרחים אנו לומר דפירושו של רוב לשון גודל:

תוס' ד"ה ר' יוחנן כו' דקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ה אע"ג דר"ה הוא בתרא דזה הכלל לגאונים בתרי לשונות בדאורייתא הלך לחומרא ובדרבנן לקולא ובדיני ממונות הלך אחר לישנא בתרא דבדיני ממונות אי אפשר לילך אחר המיקל דקולא לזה הוא חומרא לזה (עי' רא"ש פ"ק דע"ז סוף סי' ג'): (ובתוס' שם ז' ע"א ד"ה בשל ובתוס' שבת מ"ב ע"ב ד"ה והיינו ופירש"י חולין נ' ע"א ד"ה כי פליגי):

תוס' שם סוף הדיבור ירושלמי ניתן לו אומר הטוב והמטיב לבש בגדים אומר ברוך מלביש ערומים. לקח אבנט אומר ברוך אוזר ישראל וכו' ואם לקח כובע אומר עוטר ישראל כו' ומ"ש קנה אומר שהחיינו היינו שנגמר הכלי אפי' לא לבש עדיין אבל בשעה שלוקח מחנוני וצריך ליתן לאומן לתקנו אינו מברך שהחיינו וכתבו התוס' וצ"ע בגמ' שלנו דלא אשכחן וכו' והרא"ש תירץ דה"נ איכא אחרינא בהדיה דהיינו הנותן שזכהו השם לעשות צדקה כו' ע"ש ואין תירוצו עולה יפה דא"כ אם קם מפני אדם זקן יברך הזקן הטוב והמטיב שהעולם נהנים ממנו שמקיימים ע"י מצות קימה וגם הוא נהנה שזכה לזקנה ועוד לפי טעם זה היה הנותן צריך לברך הטוב והמטיב במכ"ש לכך נראה דהירושלמי סובר כסברת המקשן דלכאורה מ"ש וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה הוא תמוה דמשמע דלסברת המקשן אפי' היכא דליכא אחרינא בהדיה מברך ג"כ הטוב והמטיב א"כ היכא מברכין שהחיינו ותו אדמקשה מברייתא תיקשי לדידיה ממתניתין דתנן בנה בית חדש מברך שהחיינו ועל הגשמים אומר הטוב והמטיב למה חילקן במתניתין ויש לומר דהמקשה סבר דעל דבר חדש כמו מציאה מתנה וירושה וגשמים וילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב אפי' לית לאחרינא בהדיה אבל בנה בית חדש וכדומה שאין זה דבר חדש ממש דמעיקרא היה לו מעות ועכשיו החליף מעות בכלי או בית אין שייך לומר בזה אלא שהחיינו והתרצן דחה דאף בדבר חדש אין מברכין הטוב והמטיב אלא בשותפות וילדה אשתו זכר דניחא ליה בהדיה בזכר וכן בשאר הדברים אבל המקשן סבר דבדבר חדש אפי' שאין לו שותפות מברך הטוב והמטיב והירושלמי ס"ל כסברת המקשן וע"כ במתנה דהוי דבר חדש מברך הטוב והמטיב לכך כתבו התוס' וצ"ע דלא אשכחן בגמ' דידן דגמ' דידן דחה זה הסברא (ולפ"ז לדידן דפסקינן כגמ' שלנו צריך המקבל מתנה לברך שהחיינו ולא הטוב):

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה