אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף נט.
נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם מה שנטל דוקא מכימה מפני שרצה להביא עליהם מים רותחים לדונם מדה כנגד מדה לכך נטל ב' כוכבים מכימה ותש כח הצינה שבה ולכך גברה חמה של כסיל על צינה של כימה והביא עליהם מבול של רותחים:
נטל ב' כוכבים מעיש וסתמה שעיש הוא ממוצע לא חם ולא קר לכן העולם כהיום אינו ממוצע פעמים שהוא קר ופעמים שהוא חם ולעתיד יחזיר לה הקב"ה השני כוכבים ויהיו ממוצע כבתחלה:
דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד וכו' והארץ הדום רגליו פי' בזמן שבהמ"ק קיים היה בהמ"ק הדום רגליו אבל אחר חורבן סילק שכינתו למעלה לכך דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד:
ומסתברא כר"א בן יעקב דבריק ברקא וכו' נמצא הרעמים הם באים מכח ברקים והא דאין באין בבת אחת מפני שכח הראיה גדול מחוש השמיעה ומהיר במלאכתו ביותר כמו דאנו רואים שהרקיע מלאה כוכבים ואנו יכולים לראותם בבת אחת ואע"פ שרחוקים ממנו כמה מיליאן פרסאות משא"כ בחוש השמימה שאין יכולים לשמוע רק מקרוב וכן תרי קלי לא משתמעי וע"כ הברקים שהוא בראיה הם קודמים לרעמים שהוא בשמיעה ומתאחר להגיע לאוזן וע"כ לפעמים אין נשמע קול רעם כלל אחר הברק והיינו שמפני ריחוקו ונמיכת קולו אין יכול להגיע לאוזן שומעת ע' תיקוני זוהר:
תוס' בד"ה על הרוחות כו' ירושלמי מתני' כשבאים בזעף כו' וי"ל דגמ' דידן נמי ס"ל הכי דהא דאמר בגמ' מאי רוחות זעפא אין פי' דוקא על זעפא מברכין אבל על סתם רוח אין מברכין כלל אלא שהגמ' מפרש דמ"ש במתניתין על הרוחות אומר שכוחו וגבורתו מלא עולם היינו דוקא על זעפו אבל באמת גם על סתם רוח מברכין פושה מעשה בראשית וכן ראינו שעשה רבינו הלכה למעשה וברך על סתם רוח עושה מעשה בראשית אע"פ שהפי' דחוק קצת מכל מקום פסקו כל הפוסקים כהירושלמי לכך צריכין אנו לדחוק שיהיה הגמ' שוה עם הירושלמי (עי' מ"א סי' רכ"ז סק"א):
התם מברך תרתי כו' צ"ע. על המנהג שלנו שאנו מברכין על הרעמים שכוחו וכו' ועל הברקים עושה מעשה בראשית הא על תרוייהו יכול לברך איזה שירצה (עי' ט"ז סי' רכ"ז סק"א) וגם יש מזה נ"מ דהיינו אם שמע קול רעם וראה ברק בבת אחת וכיון שברך על הראשון איזה ברכה שברך נפטר אידך ונמצא כשמברך ברכה אחרת כמו שאנו נוהגין הוה ברכה לבטלה: