אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף נה.
גמ' והמקנח בסיד ובחרסית והמקנח בצרור שקינח בו סברו משמע דבסיד ובחרסית אין מקנחין כלל ורק בצרור אמרי' דוקא שקינח בו חברו אבל בשבת ד' פ"א פירש"י דגם בסיד וחרסית אמרינן דוקא אם קינח בו חברו [ושם הגירסא בגמ' כמקנח בסיד ובחרסית ובצרור שקינח כו' ולא גרס תיבת המקנת פעם שני]:
דכתיב ואברכה מברכיך פי' דאם הי' מברך לבע"ב היה הקב"ה חברך אותו ועכשיו שאינו מברך לבע"ב לא יברך אותו הקב"ה:
בצלאל על שם חכמתו כו' הלך משה והפך כו' (עי' מ"ש ע"ז בביאור הגר"א על אגדת ברכות כאן):
יודע היה בצלאל לצרף אותיות וכו' על דרך מ"ש לעיל דף ל"ג גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות וכן גדול מקדש שניתן בין ב' אותיות כו' פי' דיש ג' דברים חכמה ובינה ודעת. ודעת הוא המחבר חכמה ובינה. ומי שיש בו חכמה ובינה בא לידי דעת. ורמז לזה דהעול יש לו ג' שמות וכל שם רומז על דבר מיוחד דרבן ומרדעת ומלמד. דרבן היינו הברזל הקבוע בעץ. מלמד הוא העץ מרדעת נקרא כשמחוברין יחד הדרבן והמלמד ודרבן הוא נוטריקין. דר בינה ומלמד רומז על חכמה שמקבל מאחרים נמצא דרבן הוא בינה לחוד ומלמד הוא חכמה לחוד ומרדעת הוא המחבר חכמה ובינה והוא נוטריקון מורה דעת:
[נראה שאמר זאת לפרש מאמר חז"ל בילקוט קהלת י"ב בסופו ע"פ דברי חכמים כדרבונות. המשנה קורא אותו מרדע ומקרא קורא אותו דרבן ומלמד דכתיב במלמד הבקר וכן ולהציב הדרבן אמר ר' נתן מרדע שמורה דעה לפרה. דרבן שמורה בינה לפרה מלמד שמלמד הפרה לחרוש כך הם דברי תורה מלמדים דעה לבני אדם עכ"ל המדרש שם ועי' חגיגה ג' ע"ב כדרבונות למה נמשלה דברי תורה לדרבן מה דרבן כו' להוציא חיים לעולם ע"ש:]
א"א לחלום בלא דברים בטלים כו' כמ"ש (ב"ב קמ"ג) א"ל היינו דחזאי רב הונא בר' אויא בחלמא דמותיב רב אויא תיובתא ר"ל שראה בלילה קודם לזה ר"ה בר' אויא ולמחר מיתיב לו בשם ר' אויא שא"א לחלום בלא דברים בטלים. [תיבת ר' הונה בר היו דברים בטלים כי הבן לא שאל רק האב ר' אויא]: