אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף מח.
תוס' בד"ה ולית הלכתא ככל הני שמעתתא וכו' יש כאן ג' שיטות לר"ת צריך לזימון שלשה יודע ופורח אבל לעשרה בין לזימון ובין לתפלה עושין קטן סניף לעשרה ולר"י בין ליו"ד ובין לשלשה אין מצרפין קטן אלא דוקא כשהביא שתי שערות מכח האי מעשה שהביאו התוס' מן הירושלמי] אמר ר' יוסי זימנין אכלית עם ר' חלפתא וכו' וזה דוחק גדול דמדחי הגמ' שלנו מכח זה המעשה וגם בירושלמי לא משמע כן ולרי"ף דוקא יודע למי מברכין בין לפשרה ובין לג' (ועי' שו"ע סי' קצ"ט סעיף יו"ד וביאור הגר"א שם):
ששה ודאי לא מיבעיא לי ובירושלמי איתא דעל ששה ג"כ בעי מיניה אלא שהיה קובל על שלא אבעיא ליה על ה' שאכלו ירק וה' אכלו דגן
תוס' בד"ה תשעה אכלו דגן כו' השר מקוצי מפרש דאין הלכה כאותה ברייתא כו' ורבנן פליגי עליה משמע מתוס' דרבנן לא פליגי על רשב"ג אלא בשלשה אבל ביו"ד לא פליגי ולכ"ע מצטרפין ואינו כן דהכי איתא התם בירושלמי ר' ירמיה בעי אותו שאכל עלה של ירק מהו שיכול להוציא את אחרים ואח"כ מביא הך מעשה דר"ש בן שטח וקאמר התם דחולקין עליו חבריו ומאן ניהו ר' ירמיה [צ"ל וקאמר התם ר' ירמיה דחולקין עליו חבריו והיינו שאינו יכול להוציא כו' כצ"ל] שאין יכול להוציא וכו' ומקשה הירושלמי מחליף שיטתי' דר' ירמיה [דלעיל בעי ר' ירמיה מהו כו' הרי דמספקא ליה לר' ירמיהו וכאן אמר ר' ירמיה שחולקין עליו חבריו הרי פשיטא ליה דאינו מוציא] ומשני תמן אליבא דרשב"ג בעי דרשב"ג סבר אם אכל עלה של ירק מצטרפין ובעי אליביה אם יכול להוציא ג"כ וכאן אליבא דרבנן [פשיטא ליה דאינו מוציא] אלמא אפי' ליו"ד סברי רבנן דאין מצטרפין (ועי' בפני משה פי' אחר בירושלמי ועי' במתנות כהונה מקץ פרשה צ"א בשם פירוש רש"י שמפרש גם כן באופן אחר) (דאי ס"ד דביו"ד מודו דמצטרפין א"כ מאי דוחקי' לאמר דחולקין עליו חבריו על ר"ש בן שטח טפי הוה ניחא לאוקמי להא דר"ש בן שטח דמיירי ביו"ד ולמפשט מיני' בעי' דר' ירמיה דכיון דמצטרף יכול להוציא אלא ע"כ צ"ל דגם ביו"ד ס"ל דאין מצטרפין וא"כ ממילא צ"ל דאין מוציאין ודלא כר"ש בן שטח) [ולענ"ד דכונתו שמפורש בירושלמי שם דבעי' ר' ירמיה אותו שאכל ירק כו' קאי על עשרה. שבעה אכלו דגן כו' ע"ש וא"כ מוכח בפרוש דלרבנן גם בעשרה דאל"כ לא מתרץ] (פי' ביאורו סי' קצ"ז ס"ק ז'):