אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף מו:
והטוב והמטיב פותח בברוך וכו' זה אינו מברייתא עצמה דמ"ש שמפרש ברכה זו יותר מכולן אלא דרב יצחק בר שמואל בר מרתא קאמר לה וקא מסיק מה דקאמר לעיל דהטוב ומטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בברוך וכתבו זה הלשון גם בגמ' דפסחים ק"ד והטוב והמטיב כו' מפני שסברו שהוא מלשון הברייתא וטעות הוא:
תוס' ד"ה והטוב והמטיב וכו' וא"ת ואמאי פותחת בברוך וכו' דברי התוס' תמוהים דמקשי מ"ש בגמ' וי"ל דהכי קא קשיא להו דכיון שנתקן שיאמרו בברהמ"ז א"כ הוי סמוכה שהרי כל הברכות ג"כ הם מתקנת חכמים וכל מקום שתקנו ב' ברכות השניה אינה פותחת בברוך ומתרצים דלא נתקנה מתחלה בבהמ"ז אלא בפ"ע נתקנה בשביל הרוגי ביתר וכו' ואח"כ תקנוה בבהמ"ז והוסיפו בה שלש גמולות ושלש הטבות כו' וכיון שמתחלה נתקנה בפ"ע לכך אפי' השתא שהיא סמוכה לחברתה פותחת בברוך:
להיכן הוא חוזר וכו' לפירש"י דיחיד א"צ לומר הזן מכל מקום קמיבעי' ליה דדילמא שאני הכא הואיל וכבר נתחייב בזימון מעיקרא ולפי' התוס' דגם יחיד צ"ל הזן מכל מקום הכא דכבר הפסיק להזן קמיבעיא ליה אי אכילה שאכל אח"כ או ההליכה הוי הפסק וצריך לחזור לראש או לא:
ישב גדול וישמור ידיו וכו' אנא מתניתא ידענא כו' וקשה בשלמא לענין ישיבה ולענין מים אחרונים שפיר קא מקשי ליה משום דברייתא לא ס"ל הכי אבל על מים ראשונים מאי קא קשיא ליה על פרסאי יותר מעל הברייתא דהא בברייתא נמי קתני שמתחילין מן הגדול (ועי' כסף משנה פ"ז מה' ברכות ה"א ועיין צל"ח מה שתירץ בזה ועי' שו"ע סי' קס"ה סעיף ב' ובט"ז והגר"א ז"ל שם):