אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף מד.
ומי איכא מידי דהוי מלוח עיקר ופת טפלה וקשה וכי א"א למצוא לפעמים שיהיה הפת טפלה וי"ל דאע"פ שמתרמי לפעמים שהאחד עשה הפת טפלה בטלה דעתו אצל כל אדם לכך פריך היכא אשכחן שיהיה רגיל להיות הפת טפלה:
ר' אבהו אכל וכו' ודעתם היה כדי להזדכך השכל ע"י אכילת הפירות:
שהיו בה פ' זוגות אחים כהנים וכו' בירושלמי איתא שבלילה אחד נשאו אלו הפ' זוגות:
וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לר"נ לא היה צריך לאתויא האי קרא דהא ר"ג קאמר דאכל שבעת המינין קאי ולא אלחם לבדו אלא בשביל רבנן נקטיה להאי קרא:
מחתם במאי חתום כי אתא רב דימי אמר רב בר"ח חתים ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים הכא מאי גירסא זו לא נהירא דמאי צריך לפשוט מר"ח תפשוט מה' מינין דאנו רואין דלא הוי חתימה בתרתי ותו קשה מ"ש דמבעי ליה בז' מינין ולא מבעי ליה בה' מינין במאי פשיטא ליה בה' מינין טפי מז' מינין אלא נראה כגירסת הרי"ף והלכות גדולות מחתם במאי חתים רב חסדא אמר כו' והאיבעיא לא הוי אי חותמין בתרתי אלא דהאיבעיא היא איזה נוסח יאמרו אי על הארץ ועל הפירות או על הארץ ועל פירותיה אבל בה' מינין ליכא למיבעי מידי אלא דקשה למה הפסיק בה' מינין ואח"כ מיבעי ליה מחתם במאי חתים אבל באמת גירסת הרי"ף מקודם בה' מינין על המחיה כו' דז' מינין כו' ואח"כ פריך מחתם במאי חתים על ז' מינין הסמוך ליה (וע"ע בהגהותיו על הגמ'):
בא"י על הארץ ועל פירותיה פי' הארץ קאי אא"י לכך בא"י קאמר על הארץ דהיינו א"י ועל פירותיה דהיינו הפירות של א"י ובחו"ל אומר נמי על הארץ פי' א"י דאין שייך שיברך על ארץ של חו"ל ועל הפירות קאי על הפירות של חו"ל: