אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף מ:

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף מ:

דף מ.

תוס' ד"ה ור"י אומר אפי' פת ויין וכן הלכה כו' ורבינו הביא עוד ראיה דהלכה כר"י מסוגיא דלעיל דף י"ב פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא כו' דאפי' סיים בדשכרא נמי יצא דתנן על כולם אם אמר שהכל יצא אלמא דהילכתא כר"י וה"ה על הפת דהגמ' דהכא מדמי להו אהדדי (וכ"כ בביאורו סי' ר"ו ס"ק ג'):

תוס' בד"ה נימא ר"ה דאמר כר"י אף שפי' התוס' אינו מדויק קצת (נראה כונתו דלפי מה שכ' התוס' דאפי' ר' יוסי לא קאמר אלא כו' כשאינו ברכה כלל כו' אם כן קשה מנ"ל דרבי יוסי כרב הונא הא יש לומר בשהכל דהוי ברכה מודה ר"י אפי' בפת ויין. ודלא כרב הונא. ועל זה מתרץ אעפ"כ אי אפשר לאוקמא כו'] אעפ"כ א"א לאוקמי דר"ה אלא כר' יוסי דכר' מאיר א"א לאוקמי בשום אופן וא"כ הוי דלא כמאן ופסקינן כר' יוחנן וכר' מאיר ואפי' לא מדכר שמה דפת נמי יצא דלר"ה אמרינן צריך להזכיר שמיה דפת אבל לר"י אין צריך (עי' ביאורו סי' קס"ז ס"ק ל"א):

מנימין רעי' כו' שמעינן דאפי' אמר ברכה קצרה ולא כעין דתקנו רבנן ובלשון חול אף על פי כן יצא:

תוס' בד"ה אמר אביי בסוף הדיבור ולר"י לא קשיא דלא הזכיר מלכותך דאטו כי רוכלא כו' פי' דלעולם הלכה כר"י ומאי אמרת דלר"י צריך להגיה המתניתין על זה תירץ דאין צריך לשנות כלל דאטו כי רוכלא כו' וכן הוא מפורש ברא"ש דיש שרצו לפסוק כרב משום דאליביה דר"י צריך להגיה המתניתין לכך כתבו התוס' דהמתניתין א"צ כלל להגיה דאטו כי רוכלא כו'. ור"ל דהוה כמו שהיה כתוב בהמתני' תיבת וכו':

על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי כו'. גובאי הוא מילתא דפשיטא דהא אין גידולן מן הארץ אלא משום ר"י נקטיה:

ועל הזומית פי' זוהמת התבשיל [ע"ע בטור סי' ר"ד ובב"י שם ובמעדני יו"ט כאן ועי' עוד בביאור הגר"א סי' ר"ד ס"ק ג' וס"ק ד"]:

כמהין ופטריות כמהין שגדלים בארץ ופטריות שגדלים על הכלים כמ"ש (שבת דף ק"ח) האי מאן דתליש פוטרא מאונא דחצבא משמע שגדלים על הכלים:

הנודר מפירות הארץ מותר בכמהין ופריות. שפירות משמע שפריס ורבים לאפוקי כמהין ופטריות שאינם גדלים פרי מפרי שאין זורעים אותם שיהיו גדילים אחד מאחד:

אלא למאן דאמר תמרי דזיקא בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי וכו' הטור בסי' ר"ד כתב תמרים שאינם מתבשלין על האילן מברכין עליהם שהכל ומקשים עליו הפוסקים הא אמרינן בפירוש בגמ' בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי (עי' ט"ז סי' ר"ד ס"ק ג') אבל אמר רבינו שלא קשה כלל דהוא מפרש בשולי כמרא מין תמרים. שנושרים מן הדקל קודם בישולם ומטמינים אותם להתבשל בעפר או בתבן וכן פי' הערוך ופי' בר"ש פ' א' דדמאי ופ"א דערלה א"כ יש להוכיח מכאן דפירות שנושרין קודם בישולן אף שמתבשלין ע"י הטמנה אין מברכין בורא פרי העץ אלא שהכל כדעת הטור אבל תמרי דזיקא דהינו תמרים טובים שהרוח משליכן באמת מברכין עליהם בורא פרי העץ (עי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק כ"ב ובספר שנות אליהו פ"א דדמאי מ"א) (וע"ע בדרכי משה סי' ר"ד אות א' ובחידושי הגהות על הטור סי' ר"ב על הב"י אות ב'):

שיתין אמר רבה בב"ח מין תאנים ט"ס וצ"ל תאני חיורתא דאיתא בירושלמי ק"נ ימים יש בשיתין משהתחילו לפרוח עד שיוציאו עלין נו"ן ימים ומעלין עד שמתלבנין נו"ן ימים דתנן במסכת מעשרות (פ"א מ"ב) התאנים משיבחילו ופי' משיתלבנו ראשיהן (נדה מ"ז) ומשמתלבנין עד גמר פרים ג"כ נו"ן יום ומתחלה הם אדומים (וע"ע שנות אליהו פ"א מ"א דדמאי):

בנות שוח מין תאיני חיורתא כצ"ל ששיתין אינו ממין תאינה חיורתא אלא שהם תאנים בעצמן ומתחלה הם אדומים ואח"כ הן מתלבנין אבל בנות שוא לבנים ממש מתחלת פרי עד גמר פרי אלא שהן מין תאיני חיורתי כמו שהתאנים מתלבנים לפנינו הגירסא בגמ' על שיתין. מין תאנים. ועל בנות שוח. תאיני חיוורתא. והגר"א ז"ל היפך הגירסא. ועל שתין צ"ל תאיני חיוורתא. (פי' סתם תאנים אחר שהתלבנו). ועל בנות שוח צ"ל מין תאינים חיוורתי (פי' שאינם סתם תאינים רק מין תאנים אחרים שהם לבנים מתחלתן וע"ש בשנות אליהו פ"א דדמאי ובתוס' ע"ז י"א ע"א ד"ה בנות):

בנות שקמה הן תאני דולבי כצ"ל שמרכיבין דולבי עם תאני ויוצא מהן שקמה (וכ"כ בס' שנות אליהו שם ובהגהת הגר"א נדפס כאן צ"ל דולבי תאנים):

ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב בירושלמי אית בה פלוגתא ר"ל סבר דוקא ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב ור' יוחנן סבר אפי' ודאן פטור דהפקר הוא והפקר פטור מן המעשר ואמר רבינו שבגמ' שלנו הוזכרה גם כן פלוגתא זו עי' פסחים מ"ב ביהודה בראשונה היה אומרים הלוקח חמץ מן הע"ה א"צ לעשר. שחזקתו אינו בא אלא מן התמד כו' וסבר ר"י דתמד לאו בר עישורי הוא והתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור"י מחייב ה"ק לא נחשדו ע"ה על התמד ואב"ע נחשדו ולא קשיא הא בדרווקא והא בדפורצני ב' תירוצים אלו הן לר"ל ולר"י הנ"ל (כי בתוך הקלין שבדמאי הנ"ל חושב במתני' גם החומץ שביהודה ור' יהודה מוזכר שם ג"כ ע"ש) לר"ל דאמר ודאן חייב צריך לתרץ לא נחשדו כו' משמע אם היו יודעים ודאי שלא עישרן היה חייב. ולר"י דאמר אפי' ודאן פטור ומכל מקום מחייב ר"י בתמד צ"ל דהתם מיירי בדרווקא שעושין משמרים פי' דטעמא דר"י דאמר אפי' ודאן פטור משום דחזקתו מן ההפקר ותנן לעולם הוא נותן משום הפקר ופטור מן המעשר עד שימרח אבל לאחר מירוח חייב במעשר לכך בדפורצני שהוא קודם מירוח פטור מהמעשר אפי' ודאי משום הפקר אבל בדרווקא שהוא לאחר מירוח אפי' הפקר חייב דזמן מירוח של יין משיקפה כדתנן פ"א דמעשרות היין משיקפה וקיי"ל דר"י ור"ל הלכה כר"י וכן פסק הירושלמי אבל הך גמ' דהכא אתי כר"ל דקאמר הא ודאן חייב ומה שפירשנו בסוגיא דגמ' דפסחים הנ"ל הוא דלא כפירש"י שפירש בדוחק גדול (וכן פי' בר"ש ריש פ"א דדמאי ובשנות אליהו שם קיצר בדבר וביאורו הוא כמ"ש כאן):

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה