אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף לט:
תוס' ד"ה והלכתא כרבא כו' ויש נוהגין לברך ברכת המוציא קודם שיחתוך ואין נכון דהוי היסח הדעת וכו' ובשבת משום לחם משנה צריך שיברך קודם שיחתוך כו' וקשה דאמרינן לקמן דאפילו טול ברוך לא הוי הפסק משום שהוא מענין אכילה וכ"ש לחתוך הלחם ועוד כיון דהוי היסח הדעת אם כן למה התירו בשבת לחתוך אח"כ משום לחם משנה [ואולי יש לתרץ דברי התוס' דמ"ש טול ברוך א"צ לברך היינו בדיעבד אם הפסיק בטול ברוך אבל לכתחלה אין להפסיק כלל ולעשות שום הפסק והיסח הדעת מאומה. ולכן לכתחלה יש לחתוך במקצת אבל בשבת שבלתי אפשר משום לחם משנה הוי כמו בדיעבד דהחתיכה בדיעבד בודאי לא הוה הפסק וכ"כ בסי' קס"ז ס"ו דלכתחלה לא יפסיק כלל ע"ש בהגר"א ס"ק כ"ו] אלא הנכון דצריך לברך קודם שיחתוך ואף התוס' בעצמו חזרו וכתבו באו"ד ויש מביאין ראיה שצריך לסיים קודם שיבצע מהירושלמי [כאן הלכה א'] אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס ופי' הטעם משום שאם יפרוס קודם שמא תפול מידו ויצטרך לברך ברכה אחרת ויבא לידי ברכה לבטלה והטעם דבזמניהם לא היה חותכין אלא מה שצריך לסעודה ועל השאר שוב אין דעתן לאכול א"כ אם יפרוס מקודם ויפול יצטרך לברך על הנשאר משום שלא היה דעתו בתחלת ברכה על זה אבל אם לא יחתוך קודם ברכה אינו מוכח מילתא שאין דעתו לאכול רק מה שפורס וקאי הברכה על כל הפת לכך אפי' אם יפול נמי אין צריך לברך על האחרת [עי' סי' ר"ו סעיף ה' וסעיף ו'] ומזה הטעם מוכח דאפילו לחתוך מעט קודם ברכה נמי אסור משום דאם יחתוך מעט גם כן הוי כמו שציין מה שצריך וכיון שיפול אחר שיחתוך הפרוסה ויקחנו בידו ויפול מידו] יצטרך לברך על השאר ויהיה ברכה לבטלה אלא ע"כ דאסור לחתוך מקודם שכך הוא לפי הירושלמי ונמצא מוכח מזה שחזרו התוס' ממ"ש מתחלה וראיתי הלכה למעשה מרבינו שבירך תחלה ואח"כ התחיל לחתוך ואמר שכן הוא הלכה ורבינו אמר פי' אחר בירושלמי אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס פי' שלא יברך עד שיקח הפת בידו מכח זה הבין הדין דנסיב פוגלא ולא אתי לידו פי' שבירך על הפיגלא ולא נטל בידו צריך לברך זמנא תנינא (עי' סי' ר"ו סעיף ה' בירך כו' וע"ש סעיף ו' אבל העומד כו') ודין גדול הוא זה לאחוז בידו אותו הדבר שמברך עליו בשעת ברכה (כדי שלא יצטרך לחזור ולברך [נ"ל פירושו שכל זמן שאינו אוחזו בידו יש יותר לחוש שמא יאבד ממנו ולכן ציוו חז"ל שיזהר מזה ואולי כונתו שלא היה לפניו כלל עי' שו"ע סי' ר"ו סעיף ה' בירך ואח"כ הביאוהו כו' ע"ש אבל אם היה לפניו פשיטא שאין צריך לברך שנית דלא גרע מאמת המים כמ"ש בשו"ע סי' ר"ו סעיף ו' אבל העומד כו' והוא מקורו מירושלמי הזה גופיה הובא ברא"ש כאן סי' כ' וע' פני משה בירושלמי] עי' או"ח סי' ר"ו ס"ד) (ובסי' קס"ז סעיף ג'):
תוס' ד"ה אבל פרוסה של חיטין כו' בדיני ברכת המוציא הסי' הוא חש"ש נג"ט ר"ת חטים שעורין שלימה נקיה גדולה טהורה ופי' חיטין קודם לשעורין דמוקדם בקרא ואפי' החיטין היא פרוסה וקיבר וקטנה. פרוסה פי' שהחטה גם פרוסה קודם מוכח בגמ' כאן. קיבר. מפורש בתוספתא והביאו התוס' הנ"ל. קטנה מוכח בגמ' וכפי' התוס' בד"ה מברך על הפתיתין כו' שפי' פתיתין גדולים כו'. (ועי' ביאורו סי' קס"ח סק"ד) שעורין קודם לכוסמין אף שבשעורין יש כל הריעותות הנ"ל כמו בחיטים ושעורים פי' לפי שהוא מין שבעה עי' ביאורו סי' קס"ח סק"ט] שלמה קודם לפרוסה אפי' היא קטנה וקיבר כפי' התוס'. נקיה קודם לקיבר אפי' הקיבר הוא גדולה. גדולה טמאה קודמת לקטנה טהורה. וכן בפת כותי ופת ישראל:
תוס' ד"ה הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע דעת הרי"ף שאינו מניח אלא מצה וחצי כדי שיהיה לחם עוני ויש אומרים שמניח ג' מצות ב' משום לחם משנה וא' כדי שיפרוס ממנה כדי שיהיה לחם עוני אך רבינו היה נוהג כדעת הרי"ף דאין סברא שיקרא (לחם) עוני כשיש לו כמה מצות רק שיש לו עוד חצי מצה וכי משום שיש לו עוד חצי מצה יקרא עני וכן משמע מלשון הגמ' שמניח פרוסה בתוך שלמה משמע שאין לו רק זה הפרוסה והשלימה וכן הלכתא דמברך הכל על הפרוסה ואין שייך לומר בברכת הנהנין אין עושין מצות חבילות (עי' תוס' פסחים קט"ז ד"ה מה דרכו ועי' ביאורו סי' תע"ג ס"ק י"א):
ר"ז הוי בצע אכילה שירותא כו' פירש"י פרוסה גדולה שיהא לכל הסעודה וקשה א"כ. מאי קאמר והא מחזי כרעבתנותא ובמאי מחזי כרעבתן כיון שחותך רק מה שצריך לסעודה (דבזמניהם היה המנהג כך כמ"ש לעיל בסמוך) [ועי' שו"ע סי' ק"ע סעיף ז'] ועוד דהלשון הוי בצע אכולא שירותא משמע שהיה חותך כל הפת והאיך שייך לומר בצע דמשמע דנשתייר מעט כוונתו. דלפרש"י בצע חתיכה גדולה שבהחתיכה שחתך יש בו כולא שירותא צורך של כל הסעודה ע"ע הלשון בשו"ע שי' רע"ד סעיף ב' ולפ"ז היה לו לומר בצע כולא זירותא. אבל לשון אכולא שירותא שהבציעה היה על כולא שירותא שנשאר מכולא שירותא מעט וא"כ בלתי אפשר לפרש כן. בציעה נקרא ששובר וחותך דבר] ע"כ המחוור כפי' רשב"א אכולה שירותא פי' אפי' היה לפניו כמה חלות היה חותך לכולן והשתא פריך ליה שפיר והא מחזי כרעבתנותא כו' וכיון דהוא בתראה הילכתא כוותיה (וכ"כ בביאורו סי' רע"ד ס"ק א' ובספר מעשה רב) ויראה שלא יהיה על השלחן יותר משתי חלות ובזה יתישב שפיר מה שפירש"י בד"ה מניח פרוסה בתוך השלימה כו' ובוצע משתיהן או משלימה כו' ור"ל לפי שבשבת בוצע משתיהן ובפסח בוצע מן הפרוסה לכך פירש"י שכאן בוצע מהשלימה או משתיהן אבל לא מהפרוסה כמו בפסח עי' תוס' ד"ה מניח: