אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף כט:

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף כט:

דף כט.

טעה ולא הזכיר ר"ח בעבודה חוזר לעבודה משמע שעומד עדיין בעבודה ואפי' אם כבר הזכיר השם ואפ"ה חוזר לעבודה ש"מ דזה מיקרי חזרה א"כ בדבר שאין מחזירין אותו תיכף כשמסיים הברכה דהיינו השם אינו חוזר ואם יחזור הוי הפסקה עי' ביאורו סי' רצ"ד סק"ו ובתו' רע"ק שם:

כתב התוס' ד"ה טעה בשם בה"ג דדוקא יחיד אבל בציבור אין חוזר (וראייתו מדמשני הא והא ביחיד כו' וכנ"ל) ואעפ"י שהוא בקי כו' ואע"ג דאמרינן דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות כו' מיהו צריך לשמוע מש"ץ היטב כו' ע"כ דברי התוס' והוא תמוה דהא מ"ש כשם שמוציא את שאינו בקי כו' זה אינו אלא לר"ג ואנן קי"ל כחכמים דאינו מוציא רק את שאינו בקי (היינו בכל השנה וכמסקנת הגמ' ר"ה ל"ה ע"א ועי' ביאור הגר"א סי' קכ"ד ס"ק כ' וכ"ה הרי"ף ורא"ש סי' ר"פ] ולפי מ"ש הרי"ף ספ"ד דר"ה. דאפילו עם שבעיר אם שמעו מש"ץ מתחלה ועד סוף יוצאין בזה לא הוי להו להתוס' למימר דכיון שהתפלל כבר יוצא בתפלת הש"ץ דכיון דשמע מש"ץ מלה במלה יכול לצאת אע"פ שלא התפלל כלל מיהו לפי מ"ש התוס' ר"ה ל"ד ע"ב ד"ה כך כו' דעם שבעיר אין יוצאין אפי' אם שמעו מש"ץ אתי שפיר אך על הרא"ש יש לתמוה שכתב במס' ר"ה כ"פ הרי"ף וכנ"ל וגם הביא דברי התוס' והוא תרתי דסתרי (ע"ש בקרבן נתנאל ס"ק ש' וס"ק ב' ג') [ובקרבן נתנאל שם ס"ק נ"ז נ"ח נ"ט):

אך לפי' הרי"ף צ"ל להיפוך וכצ"ל אף על פי שלדברי חכמים אינו מוציא הבקי היינו דוקא היכי דלא התפלל אבל היכי שהתפלל וטעה יוצא ידי חובתו מש"ץ ובלבד שישמע מלה במלה מש"ץ כלליה דמילתא לפי' התוס' דעם שבשדות מוציא אפי' את הבקי אבל עם שבעיר אינו מוציא אלא את מי שאינו בקי ודוקא אם שמע מש"ץ אך מי שהתפלל וטעה יכול לצאת מש"ץ אע"פ שהוא בקי ודוקא כשישמע מש"ץ מלה במלה ולפי' הרי"ף עם שבשדות אינו מוציא אלא שאינו בקי ובעם שבעיר ס"ל כדעת התוס' [שאם שמעו יצאו ועי' ביאור הגר"א סי' קכ"ד סק"כ]:

כל שאינו אומרה בלשון תחנונים כו' יש מי שכתב דדברי רבנן הוא הוספה על דברי ר' אושעיא וצ"ל שלא יהיה דומה עליו כמשאוי וגם צ"ל בלשון תחנונים ועיין בתוס' שפליגי עליה (ועי' ביאורו סי' צ"ח סק"ט):

כל שאינו יכול לחדש בה דבר פי' שיהיה לו השגה בכל יום מה שחסר לו דאי לאו הכי הא כל אחד יכול לחדש בה דבר וכמ"ש באחיתופל שמימיו לא התפלל ב' פעמים תפלה אחת וזה הוא דבר גדול מאד שיוכל האדם להשיג תמיד מה שחסר לו (עי' ביאורו סי' ק"ז ס"ק ד' ובמ"א שם ס"ק ד'):

לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה כו' פסק רבינו דאם עבר ולא התפלל עד שקיעת החמה לא יתפלל אז רק יתפלל ערבית שתים ואפי' אם יתחיל קודם שקיעה רק שבאמצע תפלתו תהיה השקיעה ג"כ לא יתחיל להתפלל אלא מוטב שיתפלל ערבית שתים וזהו דלא כרמ"א בסי' רל"ג ועי' ברבינו יונה ריש פ"ד (עי' ביאורו סי' רס"א ס"ק י"ב וסי' רל"ג ס"ק ה') (וס"ק ז' וביו"ד סי' רס"ב ס"ק י"א ובסי' רס"ו ס"ק י"ז ובשאגת אריה סי' י"ז]:

אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה מפרש רבינו הגאון שכמו שאשה עוברה בודאי תלד הולד כן לא ילך העברה ריקם מהשם יתב' אעפ"כ יהיו צרכיהם לפניך וגו' והוא ענין נפלא ליודעי חן:

עשה רצונך בשמים ממעל פי' בשרים העליונים עשה כמו שאתה רוצה אבל מתחת שהוא לבני עולם תן נחת רוח שלא תדקדק עמהם כרצונך והטוב בעיניך עשה לפי שאדם אינו יודע מה טוב לו ומה רע כמ"ש (קהלת ה' י"ב) עושר שמור לבעליו לרעה אלא מה שהקב"ה יודע מה שטוב לאדם יעשה (וע"ע מלכים א' ח' פסוק ל"ט ופסוק מ"ג ופירש"י שם):

ר"י אומר שמע שועת עמך ישראל כו' שועה הוא בלב וצעקה הוא בפה (בזוהר שמות י"ט פ"ב כ' ע"א משמע לכאורה להיפך פ"ש ועי' מדרש רות החדש ד' י"ב ע"ג) [לשון הזוהר שם כ' ע"א צעקה גדולה מכולן שצעקה הוא בלב הה"ד צעק לבם אל ה' כו' זה קרובה להקב"ה דכתיב שמוע אשמע צעקתו כו' האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד דלא יכול למרחש בשפוותי כו' ההוא צילותא הוא שלימתא דהיא בלב ולעולם לא הדרה בריקניא כו' וע"ש באורך מבואר שהכונה שצעקה היא כשבאה מעומק הלב ולא כשמתפלל ולבו בל עמו אך בודאי צעקה הוא גם בפה] ולא גרסינן לה כלל דבמתנתין אמר ר"י מילתא אחריתא הושע ה' את עמך ש"מ דטעות הוא ולא גרסינן לה [וכן בהגהותיו שם לש"ס מחק זאת ונ"ב בתוספתא ליתא]:

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה