אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף כט.
שהרי יוחנן כ"ג שימש וכו' פי' ב' יוחנן היה. א'. היה אביו של מתתיהו כ"ג והוא היה צדיק גמור מראש ועד סוף ומתתיהו היה לו בן הנקרא שמעון ושמעון היה לו בן הנקרא יוחנן בשם אבי אביו ויוחנן זה היה לו בן הנקרא ינאי וביוחנן הב' נחלקו אביי ורבא אביי סבר הוא ינאי הוא יוחנן (ר"ל שנקרא ג"כ ינאי) והיה רשע מעיקרו וע"ז אמרו שהרי יוחנן כ"ג שימש וכו' ורבא סבר דגם יוחנן השני היה צדיק מעיקרו אלא שבנו הנקרא ינאי הוא היה רשע מעיקרו:
הני ז' דשבת כנגד ז' קולות פי' שבשבת נתנה תורה לישראל בקולות ואף שלעיל דף ו' משמע שלא היה רק ה' קולות אעפ"כ היה שבעה רק שהגמ' אמר שם דכל העם הרואין את הקולות פרושי קא מפרש להני ה' דלעיל אבל באמת היו שבעה קולות (עי' ביאורו על האגדות ברכות דף ו' ע"ב שם אות כ"ד ד"ה אותן קולות וכו' שמבואר שם ששנים הם כללים ולכן לא חשיב להם שם ע"ש):
וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך פי' שהעיר צריכה להבנות אבל ההיכל כבר בנוי בשמים וא"צ אלא לתקנו בארץ (וכ"כ רש"י סוכה דף מ"א ד"ה לא צריכה ותוס' שבועות ט"ו ד"ה אין בנין אבל צ"ע ממ"ש בסדר התפלה שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ותבנהו מהרה וכן מ"ש בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך וכו' יש לישב קצת דביתך קאי על הר הבית והעזרות והוא נבנה למטה [והם בכלל עירך] רק ההיכל יורד מלמעלה וכן מ"ש כאן שהעיר צריכה להבנות נראה דקאי על הבתים שבתוך העיר אבל בחומת העיר המקיפה כתוב ואני אהיה לה חומת אש סביב) (ויש לומר עוד דתליא בפלוגתא דלקמן ל"ד כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח כו' או אין בין עוה"ז לימות המשיח כו' ע"ש ומ"ש לקמן שם]:
ובצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך לפי שאמרו סנהדרין צ"ח שיהיה ב'. כמו קיסר ופלג קיסר. דהיינו דוד ומשיח:
לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו וכו' לכאורה נראה שאביי פליג על ר"נ דאמר כל השנה כו' אבל זה אינו דאי איתא דפליג ה"ל להש"ס לסדר דברי אביי אחר דברי ר"נ אע"כ דלא פליגי אלא דאביי הוי לייט אמאן דמצלי בעיר דוקא אבל בשדה מותר להתפלל הביננו ועל זה קאי ר"נ חוץ ממוצאי שבתות וי"ט עיין בתוס' שהרגישו בזה (עי' ביאורו סי' ק"י ס"ק א'):
ונכלליה מכלל המבדיל כו' קשיא כו' זהו כלל שבכל מקום שאמרו בגמ' קשיא יש לו תירוץ (רק שהוא תירוץ דחוק לכן אמרו בגמ' קשיא וכ"כ רש"י סנהדרין ע"ב ע"א ד"ה קשיא ועי' רשב"ם ב"ב נ"ב ע"ב ד"ה קשיא כו' ופסק כו'] (ועי' לעיל כ"ו ב' מש"ש):
וכאן י"ל לפי שבהביננו כל ענין ממנו הוא ברכה בפ"ע ואם היו כוללין המבדיל אז יהיו טועים לומר שהיא ברכה שלמה בפ"ע ואנן פסקינן דכולל בחונן הדעת:
אמר רב דימי בר אביי כל השנה מתפלל הביננו חוץ מימות הגשמים כו' יש אומרים שרב ביבי פליג על ר"נ דסבר חוץ ממוצאי שבת ור"ב סבר דאף במוצאי שבת יכול להתפלל חוץ מימות הגשמים וי"א דלא פליג עליה דר"נ אלא אוסופי הוא דקמופיף עליו והכריע רבינו כדעת האומרים שחולק עליה דר"נ מדפריך לקמן אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי כו' ואי אמרינן דפליג עליה דר"נ וסבר דבמוצאי שבת יכול לומר הביננו פריך שפיר דהך טעמא דאתי לאטרודי שייך נמי במוצאי שבתות אבל אי אמרינן דלא פליג עלי' דאביי א"כ מאי פריך א"ה דע"כ פירושו למה נשאר שם בקושיא הוי ליה לתרץ דאתי לאטרודי זה אין סברא שיקשה למה לא תירץ לו על הקושיא כיון שעכ"פ הדין אמת אין לנו נ"מ אם נשאר בקושיא ומה גם כי כל קושיא יש לו תירוץ וכנ"ל:
אלא לא קשיא אידי ואידי ביחיד והא דאדכר מקמי שומע תפלה פי' אבל בציבור לעולם אינו חוזר אפי' אדכר אחר שומע תפלה דאל"כ הו"ל למימר סתם הא דאידכר מקמי שומע תפלה כו' ומדקאמר אידי ואידי ביחיד וכו' ש"מ דבציבור לעולם אינו חוזר (ועי' תוס' ד"ה טעה ושו"ע סי' קכ"ד סעיף יו"ד ותוס' ר"ה ל"ד ע"ב ד"ה כך ובתוס' ר"ה שם מבואר דמ"ש כאן בציבור אינו חוזר היינו כששומע מן הש"ץ כל התפלה ע"ש וע"ע באור הגר"א סי' קכ"ד ס"ק כ'):
יש מי שכתב דלא מהני מה ששומע מש"ץ לענין חזרה אלא אם טעה מג' ראשונות ואילך אבל בג' ראשונות לא מהני וצריך לחזור לראש וראייתו נ"ל מדקאמר א"ה מפני ששומע מש"ץ מבעי ליה משמע דבלא זה אתי שפיר ולכאורה תמוה הא אפי' הוי קתני מפני ששומע מש"ץ הוי קשיא דלמה קתני דבהזכרת גשמים מחזירין אותו הא יכול לשמוע מש"ץ אלא ע"כ דבג' ראשונות לא. מהני שמיעתו מש"ץ (עי' סי' קכ"ד ס"י ועי' סי' קכ"ו סעיף ד' ובהגר"א סק"ז ובשערי תשובה סי' קי"ד סק"ג):
הא דאדכר מקמי ש"ת כו' עי' בתוס' שאם לא עקר רגליו דחוזר לש"ת ואין צריך לחזור לברכת השנים ומה שפסקו בש"ע שצריך לחזור לברכת השנים ליתא אלא שהרא"ש כתב ולישנא לא משמע הכי כו' ודוחק (עי' ביאורו סי' קי"ז ס"ק י"ב):