אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף כו:
ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש כו' הוכיחו התוס' מלשון הרי"ף דאם התפלל מנחה בר"ח ושכח יעלה ויבא אעפ"כ יתפלל לערב שתים אעפ"י שאין מרויח כלום ע"ש בתוס' ולרבינו נראה דגם מהגמ' מוכח כן דהא קשה דלמה מקשה ורמינהו כו' הוי ליה להקשות בפשיטות דלמה יהדר הא אינו מרויח כלום [פי' שהרי בשניה הבדיל ויצא. ואם משום שצריך להתפלל ההשלמה לפי שבראשונה לא הבדיל בה א"כ גם עכשיו כשיחזור יהיה יוכל להתפלל בלא הבדלה בתפלה להשלמה וא"כ לא הרוויח בנוסח התפלה על הקודם במה שהיה החסרון שלא הזכיר] ולמה לו להקשות מברייתא ועוד קשה דלמה אמר למימרא כו' כמאן דלא צלי דמי והיה ליה להקשות סתם למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא מהדרינן ליה והתנן טעה ולא הבדיל בחונן הדעת אין מחזירין כו' וי"ל שהגמ' בא לתרץ הקושיא הראשונה דאי תימא דלמה יחזור הא אין מרויח כלום לזה אמר דהתפלה הראשונה כמאן דלא צלי דמי וירויח כל התפלה והתנן טעה ולא הבדיל בחונן הדעת אין מחזירין כו' והא הכא אם יחזור התפלה מרויח דיאמר הבדלה ואפ"ה אין צריך לחזור [וכ"ש בברייתא שבתפלה שניה לא ירוויח דא"צ לחזור מחסרון הבדלה. ולכן הניח הגמ' בקושי'] אלמא דאפילו היכי דאין מרויח כלום צריך לחזור משום דכמאן דלא צלי דמי וזהו סוגית הגמ' דהיכי דאמר קשיא יש לו תירוץ [פי' פירש"י סנהדרין ע"ב ע"א ד"ה קשיא ועי' רשב"ם ב"ב נ"ב ע"ב ד"ה קשיא וע"פ לקמן כ"ט ע"א מה שכתב שם ואעפ"י דפריך מהבדלה עומד סברת הגמ' כדאמרי' (ועי' ביאורו סי' ק"ח ס"ק ט"ז):
תפלות אבות תיקנום כו' אמר רבינו בקראי יש ד' זמנים. שכיבה. קימה. הליכה. ישיבה שכיבה קודם חצות לילה ישיבה אחר חצות לילה קימה קודם חצות היום הליכה לאחר חצות היום אברהם תיקן שחרית שנא' וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם הוא כנגד קימה. יצחק תיקן תפלת המנחה שנא' ויצא יצחק וגו' הוא הליכה שהוא לאחר חצות. יעקב תיקן תפלת ערבית שנא וישכב במקום וילן שם הוא שכיבה דוד תיקן חצות והוא ישיבה שהאדם יושב ועוסק בתורה שנא' חצות לילה אקום להודות לך וגו' (תהלים קי"ט) והוא נגד זמן ישיבה אלא שגבי דוד היה אותו הזמן זמן קימה שהיה מדריגתו גדולה. והני ד' כנגד ד' עולמות דהיינו עוה"ז דהוא הליכה כמ"ש (משלי ו' פ' כ"ב ובאבות פרק ששי) בהתהלכך תנחה אותך זהו עוה"ז ובשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות הוא תשיחך זה תחית המתים וימות המשיח דהיינו. קימה. וישיבה היינו עוה"ב כמ"ש (ברכות י"ז ע"א) צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן כו' (וע"פ מ"ש לעיל ח' ע"א על מה שאמרו שכן רע):
אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה פי' שכבר התחילו לשרוף קודם חצות אלא שלא נתעכלו לגמרי מותר להקריב כל הלילה אבל אם לא התחילו לשרוף קודם חצות אסור להחזיר ע"ג המזבח כדתנן בזבחים (דף פ"ו) אברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר. לאחר חצות לא יחזיר פי' אם התחילו לשרוף קודם חצות יחזיר (ופי' מה שכתב במתניתין ראשונה דברכות) וכן תפילת ערבית דזמנה כל הלילה לכתחלה כמו בלא נתעכלו כנ"ל ומזה מוכח כפסק הרמב"ם (פ"ד מ"ה המעשה הקרבנות ה"ב ובפי' המשנה ריש ברכות) שכתבנו למעלה במתניתין ראשונה דברכות דפסק דהקטרת איברים אין קרבים לכתחלה אלא עד חצות ולכן קאמר הלשון שלא נתעכלו]: