אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף כד:

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף כד:

דף כד.

ברש"י ד"ה הרי זה מקטני אמנה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש ומגביה הרבה. צ"ל קודם ומגביה שתי נקודות (כן הגיה ג"כ הב"ח) וקאי על מ"ש בגמ' המגביה שפירושו הרבה ומשמיע ר"ל שאינו מגביה הרבה:

ויש אומרים ניכר שהוא מכוער רש"י גרים האי ניכר שהוא מכוער לעיל גבי מגהק ומפהק וכו' ושפיר גרס משום דגבי מתעטש הוי אונס אבל גבי מגהק ומפהק לא הוי אונם ושפיר הוי מכוער:

היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו באפרקסתו וכו' אמר רבינו בשם הירושלמי כאן הלכה ה' ומובא בשו"ע סי' צ"ב סעיף ט' וברא"ש סי' ל"ט) שצריך לשהות כשיעור ד' אמות לאחר שרק קודם שיזכיר השם וכן אם רוצה לרוק אחר הזכרת השם צריך לשהות ד' אמות ועוד איתא בירושלמי מי שמפיח צריך לנקות אותו מקום במים שאי אפשר שיהיו נקי בשעה שמפיח וצריך לזהר בזה כי דבר גדול הוא (וצ"ע לדינא):

לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש וכו' וה"מ ביחיד פי' דביחיד מותר אפילו להגביה קולו בתפלתו הרבה משום דאמרינן בירושלמי דר' יונה הוי מתפלל בקול רם עד שלמדו ממנו בני הבית התפלה (ועי' ביאורו סי' ק"א סוף קטן ו'):

כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה וכו' אע"ג דקרא קאי. אגלות בבל מ"מ כיון דהקב"ה אמר בלשון קללה משמע שקאי אכל גליות ולא אגלות בבל לחוד והוא נמי הכי דרש דקאי אכל גליות אלא דאמר דקאי על כלים של בהמ"ק:

ומתחיל ממקום שפסק זה הוא מדברי בה"ג ולא מדברי הגמ' וכן משמע בתוס' (ועי' ביאורו סי' ק"ג סק"ב):

בכל מקום מותר להרהר חוץ וכו' פי' בכל מקום אמר רבינו שני פירושים א' שאפילו במקום שלפעמים רוחצים שם או יוצאים שם לפנות כגון בבית מ"מ מותר להרהר (פי' אם כעת הוא שם נקי ובלא כלי ובלא ריח. וגם המקום אינו קבוע לזה כיון שהוא בבית ואין דינו כבית הכסא ועי' שו"ת ח"ס יורה דעה סי' ר"ז] ועוד פי' דקאי על חדר האמצעי של מרחץ וכמ"ש הר"ן בפ' כירה דכיון שמותר לפסוק שם דין בלא נתינת טעם ה"ה שמותר בהרהור חוץ מבית המרחץ ממש שאפילו הרהור אסור:

כי דבר ה' בזה כו' אמר רבינו שמהכא מוכיח בירושלמי שחייב כרת (וע"ע בנפש החיים שער ג' פרק ג' פי' דסיפא דקרא הכרת וכו'):

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה