אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף כב:
אם יכול לעלות ולהתכהות ולקרות עד שלא תנץ החמה פי' שיכול לגמור כל ק"ש קודם הנץ החמה וכן משמע בגמ' שכותיקין סובר המתניתין:
מים הרעים פי' סרוחים ובירושלמי איתא מים כובסין פי' שרוחצים שם התינוקות ואע"פ שאין שם צואה מ"מ מסריח:
וכמה ירחיק מהן פי' מן המים סרוחים ומן מי המשרה ומכל דבר המסריח ד' אמות דלא כפירש"י (עי' ביאורו סי' פ"ו):
יותר מג' פסוקים פי' אע"פ שלא ישתייר עד הפרשה רק ב' פסוקים ואיכא גזרת היוצאין מכל מקום לא יקרא יותר מג' פסוקים:
היה מתפלל ומצא צואה במקומו כתב הרא"ש דהכא מיירי במקום שיש להסתפק שיש שם צואה דאי לאו הכי מאי חטא שייך אבל גבי ראה צואה כנגדו מיירי שאין ראוי להסתפק שיש שם צואה וע"כ תפילתו תפלה ורשב"א אומר דבראה צואה כנגדו אפילו במקום הראוי להסתפק נמי אין צריך לחזור ולהתפלל דכנגדו אין צריך להסתפק ולחוש כלל לשמא יש שם צואה אבל הכא במקומה שצריך לחוש לצואה לכך צריך לחזור ולהתפלל דהוי פושע גמור אבל במקום שאין ראוי להסתפק אפילו במקומה נמי אין צריך לחזור ולהתפלל ובזה גם הרשב"א מודה וראיה לזה מדקאמר הואיל וחטא ובאמת מיותר הוא אך אתי לאורויי בזה דדוקא היכא דחטא אבל היכא דלא חטא אפילו במקומה אין צריך לחזור ולהתפלל (ועי' ביאורו סי' ע"ו סק"ח וסי' פ"א ס"ק ב'):
תוס' ד"ה ממתין כו' במשתין ע"ג קרקע או ע"ג בגדים פי' ע"ג בגדים דומי' דע"ג קרקע דנראה אבל אם מכוסה בבגדים אפילו בצואה מותר בכה"ג אם אין לו ריח] ובלבד שלא יגע בבשרו ומ"ש התוס' דאפילו אם יש בהם טופח ע"מ להטפיח מותר כו' היינו דוקא לענין תפלה משום דאין יכול לילך משם אבל בק"ש אסור אם יש בהן טופח ע"מ להטפיח משום דיכול לילך משם (עי' ביאורו סי' ע"ח):