אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף כב.
באימה וביראה ברתת וזיעה אימה הוא שהאדם ירא מהקב"ה מחמת גדולתו ותפארתו ויראה הוא יראת העונש. ורתת הוא מפני הבושה כמ"ש כדבר אפרים רתת וגו' (הושע י"ג א') כמו שהאדם ירא שחברו יראה בו דבר מגונה (עי' לקמן מ"ג רש"י ד"ה דהוי מרתת) וזיעה היינו שעושה מצוה בשלימות עד שמזיע וכמ"ש (חגיגה י"ג ע"ב) מזיעתן של חיות כי החיות עושין בשלימות גדולה:
אבל בעלי קריין אסורין כו' פי' רש"י שב"ק מתוך קלות ראש כו' פי' ואפילו עשה תשובה אפ"ה הגוף אינו נקי מהטומאה השורה עליו וכמ"ש שנים שיושבין ואין בניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים ולכאורה קשה הוי ליה למימר הרי הם לצים ונראה ע"ד מ"ש (משלי י"א) עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם פי' כי ב' מדות יש באדם לבטלו מן התורה א' שאוהב לילך אחר תענוגי עוה"ז וזה נקרא פתי והשני הוא מפני שאוהב לשוח בדברים בטלים ואין יתרון לו בזה כלום אלא שהוא מעצמו חמד לו ומאין בא זה החמדה ואמר רבינו שבא מן החצונים שמיד כשבאים לשוח בדברים בטלים אז תיכף באין אצלם כת של לצים וז"ש מושב לצים שיושבים במושב של כת לצים (עיין ס' אבן שלמה סי' ע' וסי' ע"ו) [ועי' ביאורו על משלי א' פסוק כ"ג]:
וכי יש טבילה בחמין פי' משום גזירה דשאובין ומסקינן בגמ' דשרי טבילה בשאובין וא"כ חמין נמי מותר אבל לנדה אסור בחמין [עי' ביאורו יו"ד סי' ר"א ס"ק קכ"ו דמשמע דעתו להתיר]:
מיד פירש. פי' רש"י בפנויה מיירי. אבל בירושלמי מפורש דהיתה אשת איש ע"ש והא דפירש מפני הטבילה ולא פירש משום העבירה החמורה פשר לומר משום דכאן לא יעשה עבירה אלא פעם אחת אבל אם לא יטבול יעשה בכל פעם עבירה שיאכל וישתה בלא טבילה וניחא ליה לאדם יותר לעשות עבירה רק פ"א אפילו עבירה חמורה לעבור בכל פעם לכן פירש ממנה וע"ע שם בירושלמי שרצו לעשות מקום לטבילה ובתוך כך עברו אנשים ונתבטל ע"ש. ולפ"ז יש לומר עוד דהטבילה שהיה בידו לתקן ולמלאות גם רצונו רצה לתקן ולא ידע אשר בתוך כך יעברו עוברים ושבים. וימנעוהו לגמרי]: