אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף כא:
מ"ס יחיד אומר קדושה עי' רש"י יחיד המתפלל עם הצבור ונראה משום דגבי קדושות יוצר שרי ליה ליחיד לומר כשהוא מתפלל עם הצבור אבל בלא צבור אסור ורב הונא סבר דאפילו בקדושה שבתפלה ג"כ הדין כן ומצי יחיד לומר כשהוא מתפלל עם הצבור ומסקנא דקדושה שבתפלה אפילו כשעומד בצבור אסור לומר ביחידות וקדושת יוצר כדקאי קאי דכשהוא מתפלל עם הצבור יכול לומר ביחיד וכשהוא מתפלל ביחיד בלא צבור אסור לומר אלא אומר אומרים קדוש ואומרים ברוך ותו לא [או שיאמר בניגון וטעמים כקורא בתורה ועי' ביאורו סי' נ"ט סק"ה]:
והני סמוכין מבעי להו לאידך דריב"ל לכאורה תמוה דריב"ל גופיה היכי מצי יליף מינה לבעל קרי הא מבעי ליה לאידך דריב"ל וי"ל משום דאמרינן דאף דלא דרש ר"י סמוכין בכל התורה במשנה תורה דריש וטעמו משום דקסבר דבמשנה תורה הוא מופנה לכך דרשינן והלכך אם יש לו דבר א' ללמוד משם דתו לא הוי מופנה לא מצי למילף מינה מילתא אחריתא משום דקסבר דצריך שיהא מופנה מב' צדדין אבל ריב"ל סבר דיכולים ללמוד שני דברים מחד קרא דקסבר אפילו מופנה מצד אחד ילפינן [לשון זה נמצא בגמ' גבי גזרה שוה בנדה כ"ב ע"ב ושאר מקומות אבל אינו דומה לכאן. ורק עיקר הטעם הוא דריב"ל דדריש גם בלא מופנה א"כ יוכל מסמוכים אחד לדרוש כמה דרשות ורבי יהודה דלא דריש רק כשמופנה וא"כ כשאינו מופנה רק במקום אחד לא יוכל לדרוש רק דרוש אחד. וזהו כונתו כאן]: