אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף יד:
הא לא קשיא סיפא בתרי ורישא בחד. אמר רבינו שהדין הוא אם הוא אחד שמותר להתחיל אפי' אם הגיע זמן ק"ש אבל שנים אינם מותרין להתחיל אלא קודם שיגיע זמן ק"ש. ולכך בסיפא דאיירי בתרי נקט דוקא הגיע זמן ק"ש שמשמע שהתחילו קודם זמן ק"ש (אפשר דר"ל דבזמן ק"ש אסורים להתחיל שניהם ביחד דבמה שהא' לבדו יתעסק בו סגי בכך. ודוקא בא' שאין זולתו מי שיתעסק בו מותר להתחיל לכתחלה אפי' בזמן ק"ש. אך צ"ע למה גרע זה משאר דברים שאם התחילו בהיתר א"צ להפסיק לק"ש ואפשר דהכא מיירי שיעבור הזמן של ק"ש) [עי' שו"ע או"ח סי' ע"א סעיף ו' וביו"ד סי' שס"ה דפירש דאיירי שלא יוכל לעסוק רק אחד ע"ש ושם בביאור הגר"א ז"ל ולפ"ז ניחא שאפי' התחילו בהיתר חייב האחד מהם לקרות שהרי המלאכה אינה מתבטלת רק יחליפו זה את זה ולכן צריך להפסיק]:
רש"י בד"ה ומתני פרקי' אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה וכו'. ומקשים המפרשים למה לא פרש"י שהקושיא הוא ממה שהניח תפילין ואח"כ קרא ק"ש. וי"ל דזה לאו קושיא הוא דהגמ' פריך ותו מי סבר כר"י בן קרחה ולכאורה קשה דאדרבא מה שהניח תפילין ואח"כ קרי ק"ש עשה כריב"ק דהקדים עשיה לקריאה. אלא שהכי פירושו דמקודם פריך קריאה לעשיה מי שמעית ליה והוא הקדים קריאה לעשיה. ותו כו' שאפי' קריאה לקריאה לא הקדים כריב"ק דהא מתני פרקיה ואח"כ קרי ק"ש ודחי הגמ' דמקריאה לקריאה לא קשיא שמה שמתני קודם שעדיין לא מטא זמן ק"ש ואח"כ קאמר מ"מ קשיא דהקדים קריאה לעשיה וזאת הקושיא הדרא לדוכתא. וט"ס ברש"י וצ"ל דהיינו קריאה דמצוה כו' [וכ"כ בביאורו סי' פ"ט ס"ק כ"ב וע"ש עוד]:
כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ולפ"ז אין צריך לחזור ולקרות. אבל אי אמרינן כאלו הקריב עולה בלא מנחה צריך לחזור ולקרות מפני שלא עשה המצוה כתיקונה (עי' ברבינו יונה):