אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף יד.
אמר רבה ימים שהיחיד גומר בהן ההלל כו'. וכלל הדבר כך הוא דבימים שהיחיד גומר בהן דינו כק"ש. באמצע שואל מפני היראה ובפרקים מפני הכבוד. ובימים שאין היחיד גומר בהן אפי' באמצע הפרק פוסק לשאול מפני הכבוד. ובזה קל הוא מימים שהיחיד גומר בהן אבל בין הפרקים אינו פוסק לשאול רק מפני הכבוד אבל לא לכל אדם. וכן משמע מרב בר שבא דלא פסיק ליה ואמרינן משום דלא חשיב והיינו שאינו אלא שלום לכל אדם. וקשה אכתי הו"ל להפסיק בין הפרקים אלא ע"כ דבזה לא קיל מימים שגומרים בהם את ההלל דהיינו שאינו שואל בין הפרקים רק מפני הכבוד (לכאורה יש לדחות ראיה זו. דאפשר דאין הכי נמי דלאחר שגמר הפרק פסק. רק שהגמ' היה רוצה להביא ראיה דאינו פוסק באמצע הפרק מפני הכבוד ודחי לה) [ונראה שהגר"א מפרש הלשון ולא פסיק ליה סתם משמע שלא פסק כלל בהלל אפי' בין הפרקים]:
עיין ברי"ף בשבת פרק ב' שהביא שם ימים שהיחיד גומר בהן. ודעת הרי"ף דבחוה"מ דפסח לא מחויב כלל לומר הלל ואם בא לומר יאמר בלא ברכה. ובר"ח ציבור אומרים בברכה ובדילוג ויחיד לא יתחיל ואם התחיל אומר בלא ברכה. ותוס' פסקו דאפי' יחיד אומר בברכה דסברי דמברכין אמנהגא. והרמב"ם פסק דאין מברכין אמנהגא לכך אפי' ציבור אין מברכין. וכן על הדלקת נר ביה"כ אומר רבינו דאין צריך לברך כיון שאינו אלא מטעם שנהגו והמנהג גופיה אינו בכל מקום. ולא דמי למנהגא דהלל דהתם נהגו בכל העולם אבל הכא אמרינן (פסחים נג) מקום שנהגו להדליק נר ביוה"כ מדליקין כו'. ודלא כמ"ש הרמ"א לברך שסמך על פסק התוס' ולא דמי (עי' ביאור הגר"א סי' תר"י ס"ק ד'):
כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כו' מיתבי בפרקים שואל מפני הכבוד כו' יש מהפוסקים שכתבו שכיון שאמר מקצת ברכות השחר מותר לשאול בשלום אדם. אך מכאן ראיה דאסור דאל"כ מאי פריך ממתניתין והא כבר אמר הברכות ואפי' ברכות ק"ש אמר. אלא ע"כ דאפי' אמר הברכות אסור (ועי' מג"א סי' פ"ט ס"ק ח'):