אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף יג:

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף יג:

דף יג.

תוס' ד"ה עד על לבבך בעמידה לא שאם היה יושב עומד אלא אם היה מהלך וכו'. עוד כתבו בשם תנחומא דאין צריך לעמוד רק בפסוק ראשון וכן פסק הרי"ף דכי היכי דדחו דברי רבא את דברי ר' יוחנן כך דחו דברי ר' נתן. פי' משום דדברי ר"י ודאי דחינן משום שרבא אמר לעיל דהלכה כר"מ דלא בעינן כונה אלא בפסוק ראשון ור' יוחנן סבר לעיל בכל הפרשה כולה צריכה כונה ומסתמא טעמא דר"י הכא ג"כ משום כונה. וכן אמר בגמ' ואזדא ר"י לטעמיה לכך דחינן דברי ר"י שפיר. אבל ר' נתן ה"א דלאו טעמא משום כונה הוא לכך אמר דטעמא דר"נ נמי משום כונה ולא פסקינן נמי כר' נתן. אבל הראב"ד פסק כר' נתן משום דקסבר דטעמא לאו משום כונה אלא משום דלא לשיוי' ארעי. ומן הדין הוי בעינן כל הפרשה בעמידה אלא משום דאמר ובלכתך בדרך לכך לא צריך לעמוד אלא עד לבבך עיין ברא"ש [וע"ע ביאורו לאו"ח סי' ס"ג ס"ק ו]:

בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן. פי' שהיה חולה מאד וצוה שאעפ"כ יצערוהו בפסוקא קמא כדי לקרות בכונה. דאל"כ האיך יעלה על הדעת שצדיקים כאילו לא יקראו ק"ש כי אם פסוק ראשון. ולפ"ז אין צריך למה שכתב הרא"ש על הא דאמרינן אמר שמע ישראל ונאנס בשינה יצא. לא שלא היו קורין יותר אלא שקראו מתנמנם דבאמת לא קראו אלא פסוק ראשון לבד משום שהיו חולים:

אמר רב אחא ב"י ובדלית. מאריך. אמר רבינו שמ"ש בספרים שיכונו בח'. זה אינו אלא כל מה שיש לכוין בח' ובאלף ובכל הששה תיבות שהן כנגד ששה קצוות הכל יש לכוין בדלי"ת. (וכ"כ בביאורי הגר"א סי' ס"א ס"ק ט"ו):

פרקדן לא יקרא ק"ש. כלל העולה אפרקיד והוא פניו למעלה אפי' לישן כן אסור לכל אדם וכ"ש לקרות ק"ש. ובמצלי אסור לקרות ק"ש לכל אדם רק לבעל בשר [מותר לקרות] ולישן מותר לכל אדם. וכשהוא שוכב על צידו ממש מותר לכל אדם לקרות כב"ה דאמרי מטין וקורין:

משיב מחמת מאי אלימא מפני הכבוד השתא משאל שאיל כו' חסורי מחסרא וה"ק בפרקים שואל מפני הכבוד ואצ"ל שמשיב. לכאורה קשה דבתחלה מקשה למה צריך למתני ומשיב הא ידעינן מק"ו. ואח"כ מתרץ הכי קתני ואצ"ל שמשיב. וי"ל דהא קשה מאי מקשה משיב מחמת מאי. דלמא לעולם משיב מפני הכבוד ואין להקשות השתא משאל שאיל כו' דלמא הא קמ"ל דאינו משיב אלא מפני הכבוד ולא לכל אדם. ואין לומר פשיטא דא"א לומר כן דמשיב לכל אדם דהא היינו דר"י. י"ל דלא קשה כלל דר"מ אמר הדין קודם ר"י בפ"ע וצריך לידע האיך אמר הדין שלו ולעולם לדיוקא קתני וכנ"ל. אלא די"ל דהכי מקשה א"כ ליתני שואל ומשיב מפני הכבוד. כיון דעיקר בא להשמיענו דאינו משיב אלא מפני הכבוד הו"ל ליתני מפני הכבוד על תיבת ומשיב. אלא ע"כ צ"ל דלא בא לאשמועינן רק היתר ההשבה מפני הכבוד כמו השאלה וע"כ פריך שפיר השתא משאל שאיל כו' ומתרץ שפיר דלעולם אתי לאשמועינן דאינו משיב אלא מפני הכבוד ולא לכל אדם והא דלא קתני שואל ומשיב. דחסורא מתסרא והכי קתני ואין צריך לומר שמשיב ולפי זה לא מצי למיתני קודם מפני הכבוד ואין צריך לומר (בספר שנות אליהו נדפס בטעות והמגיה נדחק שם בביאורו):

הרמב"ם ז"ל פסק דבין כונת המלות ובין לצאת י"ח המצות א"צ אלא בפסוק ראשון. והקשו עליו דהא לא משמע בסוגיא דילן אלא דפי' המלות א"צ לכוין אלא בפסוק ראשון. אבל לצאת ידי ק"ש אין חילוק בין פסוק ראשון לשאר ק"ש. אלא בכל הק"ש צריך לכוין לפי הה"א שבגמ' (י"ג ע"א) דקאמר ש"מ מצות צריכות כונה פי' לצאת. ולפי מאי דדחו שם בגמ' [דיש לומר דמצות א"צ כונה] אפי' פסוק ראשון אין צריך כונה לצאת (עי' ביאור הגר"א סי' ס' ס"ק יו"ד וע"ש ס"ק ז' ח' ומ"א שם ס"ק ד'):

יש מי שאומר שמדאורייתא אין חיוב אלא פסוק ראשון לבד. מדאמר כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנו משמע שאין מקפיד אלא על יציאת מצרים. ופסוק ראשון ודאי דאורייתא מדאמר בשעה שמעביר ידיו על עיניו מקבל עליו עול מלכות שמים. אבל י"ל דמזה אין ראיה דבשלמא יציאת מצרים יכול למהדר אהלכה שיש בה מענין יציאת מצרים. אבל ק"ש אינו יכול לתקן אבל באמת כל הק"ש דאורייתא וכן הלכה וכן פסקינן לקמן דף כ"א (וכן פסק בפרי חדש סי' ס"ז ופי' ספר שאגת אריה סי' ב'] (עי' מ"א סי' ס"ג סק"ח [ובסי' ס"ז]):

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה