אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף יג.

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף יג.

דף יב:

וכן הוא אומר אל תזכרו ראשונות כו' משל למה הדבר דומה כו' אף ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות. כבר צוחו קמאי דקמאי על האגדה זו דהא אמר מקודם לא שתעקר יציאת מצרים ממקומו כו' ואח"כ אמר צרות אחרונות משכחות את הראשונות. וכן נמי מקרא דמייתי משמע שישכחו לגמרי יציאת מצרים. ועוד דבניצול מן הארי לא אמר שכח מעשה זאב ואח"כ אמר שכח מעשה שניהם. ואמר רבינו לבאר על פי מ"ש (ברכות לד) כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח כו' ופליגא דשמואל דאמר אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות. ואלו ואלו ד' אלהים חיים הם. כי ב' ימות המשיח הן היינו ימות משיח בן יוסף וזה תליא בזכות כמ"ש (סנהדרין צח) זכו אחישנה ואם זכו היה מתחיל מתחלת אלף החמישי כמ"ש (ע"ז דף ט א) ב' אלפים ימות המשיח ואז אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות אבל עשו לא יפול בידו. ואח"כ באלף הששי כשיבוא הזמן בעתה יבא עשו עם גוג ומגוג על ה' ועל משיחו ויפלו כלם ביד משיח בן דוד. וכשיבוא משיח בן דוד יתקיים מ"ש בלע המות לנצח וכל יעודי הנביאים וזה נקרא לעתיד לבוא. [ע"ע בזה בביאור הגר"א לספרא דצניעותא פ"א דף יו"ד ד"ה מלך השמיני הדר] והשתא מייתי שפיר ראיה מח"ש אל תזכרו ראשונות וכו' דזה הפסוק קאי בשעת משיח בן דוד אחר מלחמת גוג ומגוג ואמר אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו זה יציאת מצרים דהא לכאורה קשה למה אמר כאן שנשכח יציאת מצרים הא יציאת מצרים נשכח כבר בשעת משיח בן יוסף דהיינו לאחר שיעבוד גליות. אלא ע"כ דבשעת שיעבוד גליות עדיין לא נעקר יציאת מצרים ממקומו לגמרי לכך צ"ל דהשתא נשכח לגמרי. והשתא נמי מייתי שפיר מהמשל לאדם אחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול כו' משום דזאב מרמז אגלות מצרים וארי מרמז אשעבוד גליות. וז"ש היה מספר מעשה ארי ולא קאמר שכח מעשה זאב. והיינו משום שלא נעקר עדיין יציאת מצרים ממקומו אלא ששיעבוד גליות עיקר ובשעת הצלת מלחמת גוג ומגוג. שכת מעשה שניהם (עי' ספר אבן שלמה סי' קנ"ה בהפרה) (וע"ע ביאור הגר"א על אגדת ברכות):

אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ שאני התם דהדר אהדריה קרא וכו' וקשה באמת תיקשי על הקב"ה גופיה שבתחלה אמר לו ישראל יהיה שמך ואח"כ קראו יעקב. ועוד מאי תירץ הקב"ה אהדר ליה א"כ נימא אף באברהם כן כיון דחזינן דקביעת השם של הקב"ה הוא לאו דוקא ונראה לרבינו לתרץ ע"פ מה דאיתא בספרי כ"מ שנאמר והיה היינו מיד וכ"מ שנאמר יהיה היינו לאחר זמן. והשתא מיושב שפיר דבאברהם נאמר והיה שמך משמע שמיד יקרא שמו אברהם. אבל גבי יעקב כתיב ישראל יהיה שמך משמע שלאחר זמן יהיה שמו ישראל וא"כ מוכח מהקרא שאינו אלא אזהרה אלעתיד. (פי' זוהר ח"א קע"ג ב' קע"ד א) והגמ' מייתי עוד ראיה דהקב"ה גופא אהדר השתא וקראו יעקב:

פרק ב

היה קורא בתורה כו' אם כיון לבו כו' היינו אפי' שלא קרא הפרשיות כסדרן אלא כמו שהם כתובים בתורה יצא:

ואם לאו לא יצא. מיותר וכן בבלי וירושלמי ליתא [פי' במשנה שנדפס בגמ' בבבלי ובירושלמי ליתא]. שאם לא כיון לא צריך להשמיענו באם הי' קורא בתורה שלא כסדר הפרשיות. שאף אם היה קורא כסדר נמי לא יצא:

תוס' ד"ה היה קורא כו' וא"ת הא בפ"ק מסקינן סדר ברכות אינן מעכבות כו'. ורבינו הגאון אמר דלא קשה כלל דודאי אם קרא ק"ש בלא ברכות יצא יד"ח ק"ש. ולעיל דאמר סדר ברכות אינן מעכבות אבל ברכות מעכבות. ר"ל שאם אמר ברכה זו והשניה לא אמר לא יצא ידי חובת ברכות עד שיאמר ברכה שניה. אלא דסדרן אינן מעכבות שיכול לקרות המאוחרת קודם. והכי נמי אמרינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד. ופי' שלא הפסיד ברכות ואע"ג שאינו יוצא ידי חובת ק"ש אפ"ה הברכות לא הפסיד. שמעינן מהכא שק"ש אינו שייך כלל להברכות והברכות אין שייך כלל לק"ש (עי' ביאור הגר"א סי' ס' ס"ק ד' ה'):

בפרקים שואל מפני הכבוד כו'. היינו בין פרשה ראשונה לשניה קרוי בפרקים. כלומר מקום שיכול להתפרק כדתנן קולף עד שמגיע לפרק (פסחים דף פה):

מפני היראה. פירש"י שירא שמא יהרגנו כו' עי' ברא"ש שחולק עליו. וראיה לפי' הרא"ש ממ"ש לקמן י"ד ע"א תנ"ה הקורא את שמע ופגע בו רבו או מי שגדול הימנו. בפרקים שואל מפני הכבוד כו' וקא תני התם נמי מפני היראה. דע"כ משמע דקאי אאביו ורבו שהוא מפני היראה. דאי כפירש"י קשה דהא לא הוזכר כלל בברייתא זו יראה מהריגה דתני אח"כ שואל מפני היראה:

ר"י אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. הא דקתני אמת ויציב. יש מי שהוכיח מזה דגם בין אמת לויציב לא יפסיק כמו בין אלהיכם לאמת. ונראה דאין מזה ראיה כלל. דהא דנקט ויציב לאפוקי אמת ואמונה דערבית שמותר להפסיק בין אלהיכם לאמת. דמה שאנו אומרים ויאמר בלילה אינו מצד החיוב. אלא מכיון דמתחילין גומרין (כמ"ש לקמן בגמ' דף י"ד ע"ב) ולכך מותר להפסיק (עי' ביאורי הגר"א סי' ס"ו ס"ק י"ג):

הרא"ש פסק דבין אמת ויציב חמור מבאמצע הפרק. מדאמרינן בגמ' טעמא דר"י משום דכתיב וה' אלהים אמת משמע שאין להפסיק כלל אפי' מפני הוראה. ורבינו אמר שאין זו הוכחה דהא בק"ש גופא ג"כ פוסק אפי' באמצע פסוק ולמה יהיה פסוק וה' אלהים אמת תמור מק"ש. ע"כ מותר להפסיק בו מפני היראה כמו בק"ש באמצע הפרק (וכ"כ בביאורי הגר"א סי' ס"ו ס"ק י"ד):

למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע. המתניתין באה להשמיענו ההנהגה שאדם צריך לנהוג כשקם ממיטתו. בתחלה צריך לקבל עליו עול מלכות שמים ואח"כ עול מצות. ובעול מצות גופא בתחלה יקדים ת"ת ועל זה אמרו והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה. ואח"כ שאר מצות [פי' ולמדנו מזה שבבוא לפניו שני מצות יקדים החשובה יותר וכן יקדים ת"ת למצות דשכר ת"ת גדול משאר מצות כמ"ש ביורה דעה סי' רמ"ו סעיף י"ח. וכן בשאר מצות דוגמתם]:

תוס' ד"ה בקורא להגיה כו' תימא אכתי הא קא קרי. לפי מ"ש התוס' לעיל י"ב סד"ה לא לאתויי נהמא דאם מתכוין לדבר אחר גרוע יותר מאם לא נתכוין כלל לפי זה לא קשיא כלל דהכא מתכוין להגיה:

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה