אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף טז.
האומנים קורין בראש האילן ובראש הנדבך. בירושלמי תני הכי האומנים והפועלים כו' דהשתא הפועלים קאי על ראש האילן והאומנים קאי על אראש הנדבך:
ובעה"ב בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל. פי' בין בתאינה ובין בשאר אילנות. ולא כיש מפרשים דקאי אק"ש (עי' ביאור הגר"א סי' ס"ג ס"ק י"ד):
תוס' ד"ה הא בפרק ראשון לאו דוקא פרק ראשון כו'. וקשה דאין זה דברי רבא כלל אלא דברי הש"ס וכבר הרגיש בזה הרז"ה. אך זה תמוה דכאן משמע דסתם גמ' פסק דפ' ראשונה אינו עוסק במלאכתו. ולעיל פסק רבא דאינו צריך כונה אלא בפסוק ראשון. ותירץ הרי"ף דהא דמצריך כאן לבטל ממלאכתו בפרשה א' משום דלא לישוי' עראי הוא אבל כונה אינו צריך באמת אלא בפסוק ראשון. ותירוצו ג"כ קצת דחוק דהא אמרינן כאן בגמ' בפירוש דטעמא משום כונה הוא כדפריך כאן מברייתא. ונראה דהרי"ף סובר דבאמת רב מרי סבר דטעמא משום כונה. אלא דהגמ' סבר דטעמא לאו משום כונה אלא משום עראי. וראיה להרי"ף מירושלמי דמקשה על מ"ש וכוללן בונה ירושלים בברכת הארץ. יעסוק במלאכה ויברך ותירץ משום דלא לשויה ליה עראי. וכיון דמצינו דאף דברכת המזון דא"צ כונה כ"כ מכל מקום אסור לעשות מלאכה משום עראי כ"ש ק"ש דצריך כונה עכ"פ בפסוק ראשון דאסור לעשות מלאכה. וא"ת א"כ יהא אסור לעשות מלאכה בכל הק"ש מהאי טעמא. ותירץ בירושלמי משום דבפרשה שניה אינו אלא כמחזיר מה שיש בפרשה ראשונה שכל מה שיש בפרשה ראשונה יש בפרשה ב' ולכך אין צריך לבטל בפרשה ב'. אבל התוס' סברי דמלאכה לא הוי עראי אלא דוקא רמיזה [כמ"ש ביומא דף יט] והרז"ה כתב דאפי' רמיזה אינו אסור רק בפסוק ראשון. ודוחק גדול הוא. (עי' ביאורו סי' ס"ג ס"ק י"א י"ב י"ג):