אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף טו:
עני רבא בתריה וכו'. לחשבון הגמ' הוא שמונה דבקים. ויש שמוסיפין עוד ה'. אותו וזכרתם בין הווי"ן. תזכרו ועשיתם. בני ישראל. וב' פעמים אני ה' כו'. ותוספות הביאו בשם הרי"ף ועשיתם את כו' ר"ל בין מ"ם לאל"ף שסברי התוס' שבין הווי"ן אין צריך משום שאחד נראה וא' נסתר. והרי"ף נקט תחילת הקיבה וסובר ג"כ ועשיתם את. ולא כן משמעות לשונו רק בין הווי"ן. ונמצא סך הכל י"ג דבוקים (כונתו על אותם שהם אותיות שוות בכתב] שמונה דקחשיב בגמ' ושתים שמוסיף הרי"ף אותו וזכרתם ותזכרו ועשיתם. וב' פעמים אני ה' אלהיכם. ופעם אחד בני ישראל שאחרים מוסיפין:
מצננין לו גיהנם כו'. וקשה וכי תעלה על הדעת שהרשע שעובר כל העברות שבעולם ואם נותן ריוח בין הדבקים לא יהיה לו גיהנם. ואמר רבינו דקאי על הצדיק לפי שכל צדיק צריך ג"כ לעבור דרך הגיהנם. אבל זה מצננין לו גיהנם בהליכתו (עי' ספר אבן שלמה סי' קל"ו) [ועי' תיקוני זוהר סוף תיקון ל"ב]:
וכי מה ענין שאול אצל רחם. ולכאורה מאי קשה ליה הלא כמה דברים דקא חשיב בפסוק זה (משלי ל') שאינם דומין זה לזה כלל אלא בכלל הם. שלש הנה לא תשבענה וכו'. ונראה לרבינו משום דקחשיב שם ארבע יסודות. שאול זו עפר. ואח"כ חשב באותו פסוק רוח מים אש [ועוצר רחם. ארץ לא שבעה מים. ואש לא אמרה הון] והשתא הכי קפריך למה לא קחשיב ארבע יסודות כסדר וז"ש וכי מה ענין שאול אצל רחם ופי' (דעוצר רחם הוא נגד הרוח [לפי שבאדם הנפש שנקרא רוח] כמ"ש תצא רוחו ישוב לאדמתו וא"כ היה לו לחשוב לעוצר רחם אחר ארץ לא שבעה מים אחר יסוד המים). ועוד שהיה לו להסמיך שאול אצל ארץ לא שבעה שהם שניהם ענין אחד שאול ארץ ולא היה לו להפסיק בעוצר רחם בין שאול לארץ וכ"כ בביאורו לאגדת וז"ש מה ענין שאול אצל כו'] (וע"ע בביאורו על משלי שם על הפסוק הנ"ל):