אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף ח:
ואפילו עטרות ודיבון. עי' ברא"ש דמסיק שאינו יוצא בלע"ז במקום תרגום אבל בפירש"י יוצא. ויש אומרים דאין יוצאים בשום פי' אלא דוקא תרגום שהוא מסיני. וגם מה שמחולקים רש"י ותוס' בעטרות ודיבון שלפי' רש"י צריך לקרות ג' פעמים העברי ולפי' תוספות צריך תרגום ירושלמי ואנן עבדינן כתרוייהו לומר תרגום ירושלמי וגם ג' פעמים העברי. (ועי' בליקוטים):
משום מעשה דרב פפא. עיין רש"י פסחים קי"ב סותר הגמ' דכאן:
אני צויתי למקודשי אני ר"י אלו הפרסיים כו' נקט ליה הכא לפי שר"ג היה משבח כמה מדות שלהם וה"א שיש להם עוה"ב לכך השמיענו כו' דלא תימא הכי אלא הם מקודשים ומזומנים לגיהנם ולא משבחינן להו אלא בהנך מדות ותו לא:
תניא רשב"י אומר פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים בלילה וכו'. הרי"ף פסק כשני הלשונות דהא דקאמר ק"ש של שחרית לאחר עה"ש היינו דוקא בדיעבד או בשעת הדחק כגון שצריך לצאת לדרך ומ"ש שקורא ק"ש של ערבית לאחר עה"ש היינו נמי בדיעבד כגון שהיה שיכור או חולה. והפוסקים הקשו על הא דפסק שיוצא בק"ש של שחרית לאחר עה"ש ממ"ש הקורא עם אנשי המשמר ועם אנשי מעמד לא יצא (יומא ל"ז ע"ב ע"ש תוס'). ועוד דהא אמרינן לקמן דף ל' דאבוה דשמואל ולוי כשהיו רוצים לצאת לדרך היו מקדימין להתפלל ואח"כ קוראים ק"ש בזמנו אלמא חזינן דאפי' בשעת הדחק לא יצא. (ועוד דילמא מ"ש בגמרא שיוצא בק"ש של שחרית לאחר עמוד השחר הוא לאו דוקא תיכף אחר עמוד השחר אלא קודם נץ החמה (ועל דרך שכתבו תוס' ח' ע"ב ד"ה לא] והא דנקט עה"ש הוא משום ק"ש של ערבית שאינו יוצא אח"כ):
ואמר רבינו שהרי"ף סמך על הירושלמי דאמרינן התם אמר ר"י הלכה כר"ג ואתיא כרשב"י פעמים שאדם קורא בלילה כו' ובעי התם אי פליג ר"ג אסיפא וסבר דאין יוצא בק"ש של שחרית לאחר עה"ש משום דקסבר כברייתא הנ"ל (יומא ל"ז ע"ב) הקורא עם אנשי משמר כו' מבואר מירושלמי דס"ל דרשב"י פליג על ברייתא הנ"ל דהקורא עם אנשי משמר] ולכן כיון דחזי הרי"ף לגמרא דילן דפסק הלכה כרשב"י אלמא דהגמ' מדחי לברייתא הנ"ל דהקורא עם אנשי משמר כו' מקמי הא דרשב"י לכך שפיר פסק הרי"ף כותיה דיוצא בק"ש של שחרית לאחר עמה"ש [וע"ע ביאורו סי' נ"ח ס"ק יו"ד. וע"ע בשנות אליהו] וגם זה מוכח מהירושלמי דהא דאמר בגמ' שיוצא בק"ש של שחרית לאחר עה"ש דוקא קאמר מדאמר אי פליג ר"ג אסיפא משום דס"ל כברייתא דהקורא עם אנשי משמר כו':
ועוד מקשים הפוסקים על מה שפסק הרי"ף שיוצא בק"ש של ערבית עד עה"ש דהיינו דוקא בדיעבד הא הגמ' (ח' ע"ב) פסק בהדיא כר"ג משמע אפי' לכתחלה. ומתרצים שהרי"ף מפרש דהא דקאמר הגמ' דהלכה כר"ג ר"ל כמו שהוא מפרש לחכמים דאמרי עד חצות דהיינו דוקא משום סייג. וזהו דוחק גדול. ע"כ נראה כמ"ש הפוסקים דר"ג גופיה שאמר עד שיעלה עמוד השחר היינו דוקא בדיעבד דהא האי מעשה דר"ג ובניו הוי בדיעבד ואמר להו חייבים אתם לקרות. אלמא חזינן דדוקא בדיעבד יוצא ולא לכתחילה ובזה פליגי דחכמים סברי דאפי' בדיעבד אין יוצא וחכמים יכולים לעקור דבר תורה משום סייג והגמ' דפסק הלכה כר"ג היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אין יכול לקרות אלא עד חצות כמו הסייג שעשו חכמים (וע"ע ביאורו לאו"ח סי' רל"ה ס"ק י"ג ע"ש]: