אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף ב:
משהעני נכנס לאכול פתו במלח. פירש"י שאין לו נר. אמר רבינו ע"ד הלצה משום דאמרינן יומא דף ע"ד הסומים אוכלים ואינם שבעים. לפי שאינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל ואמרו שם הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכליה אלא ביממא ומפרש שם דף ע"ה ע"ב שפירושו כעין יממא [פי' לפני נר] ע"כ עני שאין לו נר יש לו להקדים ולאכול שלא יאכל בחושך:
רש"י ד"ה קס"ד רוב בני אדם היינו עניים. ט"ס הוא וצ"ל רוב בני אדם שאינם עניים. לפי שאין דרך הלשון לומר עני ובני אדם (שהרי גם עני בכלל בני אדם) לכך פירש"י ובני אדם פירושו רוב בני אדם שאינם עניים. (וכן הגיה בהגהותיו על הש"ס]. ואח"כ פירש"י כלומר בני אדם בערבי שבתות ועניים בימות החול. משום דהגמ' אמר קס"ד ובני אדם כו' ומסיק דעני ובני אדם לאו חד שיעורא. ואי ס"ד דעני נמי פירושו בע"ש היכי מצי לומר דלאו חד שיעורא הוא הא בשבתות גם עני מחוייב בנר שבת. וא"כ ע"כ צ"ל דעניים בימות החול הוא:
רש"י ד"ה ר' יהודה לטעמיה כו' חצי מיל. ט"ס וצ"ל יותר מחצי מיל. היינו לרב יוסף אליבא דר' יהודה תרי תילתי מיל ולרבה אליבא דר' יהודה תלתא רבעי מיל כמבואר שבת דף ל"ד ע"ב (וכן הגיה בהגהותיו על הש"ס. ועי' רש"י נדה דף נ"ג ע"א ד"ה בה"ש. שגם שם הגירסא ברש"י כמו שהוא לפנינו כאן. וע"ש בהגהות בן אריה שם מה שתירץ את נוסחתינו ברש"י שם וכאן]:
תוס' ד"ה א"ל ר"י והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים. תימא תקשי ליה לנפשיה כו' קושי' זו אינה אלא לשיטת ר"ח בתוס' [לעיל ע"א]. דאמר דמפלג המנחה ואילך הוה לילה לענין ק"ש לר' יהודה. אבל לשיטת שאר פוסקים דר' יהודה נמי סבר דזמן ק"ש הוא בצאת הכוכבים גם לר' יהודה לא קשי' כלל: