אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף ב.

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף ב.

מסכת ברכות

מאימתי הא דלא קתני אימתי. כי אימתי משמע שקאי על כל הזמן מרישיה עד סופיה. וא"כ הוה משמע דר' אליעזר קאי על כל המתני' גם על משעה כו' ורישא וסיפא הכל חד תנא היא והכל מדר' אליעזר. ולכן קתני מאימתי וקאי רק על התחלת הזמן. מאימתי התחלת זמן ק"ש ומפרש משעה כו'. ומה שאמר אח"כ עד סוף כו' הוא מילתא בפ"ע וא"כ ר"א לא קאי רק על עד סוף האשמורה הראשונה ולא על משעה כו' ורישא לאו ר"א הוא. ואפילו ללישנא קמא [לקמן דף ב' סוף פ"ב] דגם רישא ר"א מ"מ גם חכמים מודו ליה ברישא להכי קתני מאימתי דקאי על התחלת הזמן. וה"ק מאימתי וכו' משעה וכו' פי' התחלת הזמן הוא לדברי הכל עד סוף כו' בזה פליגי (ומטעם זה קתני גם בק"ש של שחרית מאימתי [לקמן דף ט' ע"ב] משום דבההתחלה הוה פלוגתא בפ"ע. ובסוף פלוגתא בפ"ע וכמ"ש לקמן שם):

קורין לשון רבים דכל אחד חייב לקרות ואין הש"ץ יכול להוציא וכמ"ש סוטה כ"ז כיצד אמרו שירה על הים כו' ור' נחמיה אמר כקורא את שמע שכל אחד קורא את שמע כדי שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ביחד אלמא דאין אחר יכול להוציא את חבירו בק"ש (וכ"כ הר"ן בסוף ראש. השנה בשם הירושלמי ע"ש וע"ע סוטה ל' ע"ב ברש"י ותוס' שם ובתענית כ"ח פ"א וכ"ה בשנות אלי' ופי' במג"א סי' מ"ט ובביאורי הגר"א ז"ל שם סק"ב) אבל בברכת ק"ש קאמר לקמן (דף י"א ע"א) בשחר מברך וכו' לשון יחיד דבברכות יכול להוציא הש"ץ את כולם. וזה הכלל בדברים שאחד מוציא את חברו. בברכת הנהנין. בפת ויין דוקא בהסיבה ולדידן ישיבה ביחד. הוה כמו הסיבה ואחד מוציא את כולם בברכה שלפניה פ' שו"ע סי' רי"ג ואפילו יחיד את היחיד. אבל בברכה אחרונה. בפת. אחד מוציא את כולם ודוקא בשלשה מ"י זימון אבל בשנים כל אחד מברר לעצמו. ודוקא היכא דאפשר. אבל היכא דלא אפשר כגון אחד סופר ואחד בור. אפי' בשנים אחד מוציא את חברו וכמ"ש באו"ח פי' קצ"ג סעיף א' וביין אפי' בשלשה אינו יכול להוציא. ובשאר דברים שאינו פת ויין בברכה שלפניה יש ב' דעות. הב"י ז"ל בסי' רי"ג ס"א פסק דאין צריכין הסיבה אלא אחר מוציא את כולם. ורמ"א ז"ל פסק דלא מהני הסיבה וכל אחד ואחד מברך לעצמו. וזהו אליבא דשני לשונות בגמ' לקמן דף מ"ג [ע"ש ברא"ש סי' ל"ג] וברכה אחרונה ודאי אינו מוציא מטעם דאין זימון לפירות וכל זה דוקא דאותו שמוציא נהנה ג"כ והוא בעצמו חייב לברך אזי יכול להוציא. אבל אם אינו מחוייב אינו יכול להוציא. אבל בברכת המצות יכול להוציא אפי' אם אינו עושה המצוה כלל כגון שא' מתעטף בציצית יכול חברו לברך ולהוציא אפי' אם הוא אינו מתעטף (עי' מג"א סי' ח' סק"ח ובביאור הגר"א ז"ל שם ס"ק י"ב) ובתפלה בכל השנה אינו מוציא אלא אותו שאינו בקי ודוקא בעשרה. ובר"ה אפי' את הבקי ודוקא ט' ברכות. וכן בברכת ק"ש יכול להוציא בפשרה ובק"ש כלל לא (עי' מג"א סי' קכ"ד ס"ק א' ור"ס תקצ"א וביאור הגר"א ז"ל סי' קכ"ד סק"כ וסי' תקצ"א סק"א וסי' נ"ט ס"ק י' וסי' ס"ט ס"ק ג') [ועי' סי' רצ"ח סעיף י"ד ובמג"א סי' רי"ג סק"ז ובסי' תרפ"ט סעיף ה' ובמג"א שם ובסי' תרי"ט סק"ג] [א"ה ומה דקתני לקמן י"א. בשחר חברך לשון יחיד יש לומר עוד דרבותא קמ"ל לפי שמצינו לענין ברכה לאחריה לפעמים נ"מ בין רבים ליחיד כמו בברכת המגילה לאחריה כמ"ש הרמ"א סי' תרצ"ב שמברכין לאחריה רק בצבור ולא ביחיד לכן אשמעינן כאן דגם יחיד מברך בשחר אחת לאחריה. ובערב שתים לאחריה כו']:

בערבין לשון רבים משום שיש שני ערבין דהיינו תחלת שקיעה וסוף שקיעה דהיינו צאת הכוכבים להכי קאמר בערבין דזמן ק"ש הוא לאחר ערב השני דהיינו צאת הכוכבים [א"ה כונתו דלקמן כ"ו א' במתני' תנן תפלת המנחה עד הערב שפירושו עד הלילה כמ"ש בגמ' כ"ו ע"ב וא"כ למה לא קתני גם כאן מאימתי כו' בערב ולכן תירץ דערב לפעמים פירושו מיד אחר השקיעה והגר"א לשיטתו בסי' רס"א ס"ק י"ב דאחר שקיעת החמה אין להתפלל מנחה ולכן קתני כאן בערבין שני ערבין עד צאת הכוכבים דוקא משום דקודם לזה לאו זמן שכיבה הוא או משום דספיקו לחומרא. ומה דקתני לקמן י"א ובערב מברך כו' יש לומר דבאמת ברכות דרבנן ס"ל דמותר אחר השקיעה או יש לומר דסמך על מה שכבר פירש ברישא בערבין. ועי' בשנות אליהו שכתב בסגנון אחר והנוסח שבכאן נראה יותר נכון למה ששייך לפי' המשנה שבכאן. כי מוכרח ממקומות הרבה שסתם ערב פירושי' הלילה כמו בהתחלת התורה ויהי ערב ויהי בוקר. ובפ' בא בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחודש בערב ובפ' אמור ביו"כ בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ובפ' מצורע וטמא עד הערב וכן בפ' אמור וטמא עד הערב וכן בפ' חקת וטמא עד הערב. וע"ע ברכות י"א א' לימא קרא בבוקר ובערב ושם על זמן ק"ש קאי ובגמ' דף ל"א ע"א כבר מפורש ע"י דוד ערב ובוקר וצהרים כו' ושם לענין תפלה קאי וכן הוא בתוספתא ברכות פ"ג ה"ט ערב זו תפלת ערבית כו' צהרים זו תפלת מנחה וכן במתני' לקמן י"א א' בערב מברך כו' ולקמן כ"ו א' תפלת מנחה עד הערב וכנ"ל. ולכן אם היה קתני בערב סתם ג"כ היינו יודעין שאינו ביום. ואע"ג שפי' רש"י בפ' בא דגם אחר חצות היום נקרא קצת ערב ולכן כתיב בין הערבים ח"מ לא מצינו כן במקרא רק אם יש איזה שינוי לשון או הוספת תיבה או שסמך עצמו על מה שמפורש במקום אחר. כמו בין הערבים שנא' גבי תמיד. ובפ' תצא והיה לפנות ערב ירחץ במים הוסיף תיבת לפנות. וכתיב פזרא ט' ובמנחת הערב היינו המנחה הקרובה לערב וכן בירמיה ו' ד'. צללי ערב הצללים הקרובים לערב. ומה שכתב בפ' ראה אשר תזבח בערב ומה שכתוב שם תזבח את הפסח בערב מתורץ ג"כ בדברי הרמב"ן על התורה שם וגם מה שדרשו לקמן פ' א' בערב אתה זובח ג"כ יש לומר דסמך הקרא על מה שמפורש במקומו פ' בא בין הערבים ועי' פסחים נ"ט דאיצטרך לדרשא וכמו שסמך הקרא שם במה שכתוב ובשלת ואכלת על מה שכתב בפ' בא כי אם צלי אש. ובמה שכתוב שם וזבחת פסח צאן ובקר על מה שמפורש בפ' בא מן הכבשים ומן העזים כו' ותי' בפרשת המן ונראה דביום שהתלוננו בא להם הבשר בה חלת הלילה או מטעם שנמשך תלונתם עד קרוב לערב או מטעם שרק ביום הראשון ניתן להם שלא כהוגן כמ"ש ביומא דף ע"ה ועוד שהיה יום השבת כמפורש בגמ' שבת (פ"ז ב') ולא ירד עד הלילה במוצש"ק כמו שלא ירד המן בשבת ולכן אמר שם בפ' בשלח ערב וידעתם כי ה' כו' בתת ה' לכם בערב בשר כו' ואמר שם ויהי בערב ותעל השלו כו' אבל ביתר הימים בא להם בקביעות בין הערבים קודם השקיעה לכן אמר שם איך שיהיה להם בקביעות אמור להם בין הערבים תאכלו בשר כו' ומה שכתב (בעזרא ג' ג') ויכינו המזבח כו' עליו עולות לבוקר ולערב וכ"כ בדה"י (א' ט"ז מ') ובדה"י (ב' ב' ג') היינו שהאברים היו מקריבים על המזבח גם בלילה וכדתנן במתניתן הקטר חלבים ואברים כו' וע"ע ברמב"ן ובאבן עזרא בפ' בא על פסוק בין הערבים ובהנ"ל הכל מתורץ. ומכל הנ"ל למדנו שאם היה קתני בערב ג"כ היינו יודעין שלפחות הוא אחר השקיעה לכן הנוסח הכתוב כאן הוא הנכון]:

משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. דאסור לאכול קודם ק"ש ולהכי לא אמר אוכלין. ועי' תוס' פ"ב ד"ה משעה שהעני כו' ובמהרש"א שם:

שהכהנים נכנסין כו' הא דנקט כהנים ולא קאמר סתם צאת הכוכבים משום דכל המשנה אלישנא דקרא קאי ולא מצינו בקרא צאת הכוכבים רק בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר להכי נקט כהנים כלישנא דקרא (וכ"כ בשנות אליהו ומה שאמר בגמ' מילתא אגב אורחא קמ"ל הנה משום הא לחוד לא ה"ל למנקט כהנים רק בצירוף הטעם של רבינו). [א"ה לכאורה יותר נכון לומר שהגר"א ז"ל אמר לתלמידיו שטעם הזה הוא לשיטת הירושלמי. אבל לשיטת גמ' דילן לא נוכל לתרץ כן ולכן תירץ הגמ' תירוץ אחר מילתא אגב אורחא קמ"ל. דבירושלמי כאן בעי ספק קרא ק"ש מה דינו ופשיט מדקתני בברייתא הקורא קודם לכן (קודם משעה שהכהנים כו') לא יצא ידי חובתו יקודם לכן הוה ספק דהא הוה בהשמ"ש ספק יום ספק לילה. וש"מ דספק קרא צריך לקרות. ומוכח מזה דהירושלמי מפרש דטעם התנא דקודם צאת הכוכבים לא יצא משום דק"ש תלי מתי הוה לילה. וצאת הכוכבים הוה התחלת לילה וקודם לכן בביאת השמש הוה ספק לילה. ולכאורה הוא תמוה איך פושט מזה דלמא טעמא דמתני' דתלי בזמן שכיבה וקודם לכן ס"ל דלא הוה זמן שכיבה ואין כאן ספק כמו הרבה תנאים בברייתא בגמ' טעמם ע"כ דק"ש לא תלי בזמן הלילה רק בזמן שכיבה ור"מ אמר משעה שהכהנים סובלים לאכול בתרומתן והטבילה צ"ל בודאי יום. ומסוף זמן נלמוד להתחלמו דר"א ס"ל סוף האשמורה הראשונה שהוא עדיין לילה. וע"כ הטעם משום דתלי בזמן שכיבה וא"כ דלמא גם תנא דמתני' טעמו כן. והנה תרומה ודאי תלוי בזמן לילה כמ"ש כאן בגמ' ואידכי יומא ובשבת ל"ה ב' הלכה כר' יוסי לענין תרומה כו' ע"ש וכן מוכח עוד בכמה מקומות. ואם זמן ק"ש בצאת הכוכבים הטעם ג"כ משום שק"ש תלוי בזמן הלילה אז נכון מאוד טעם הגר"א ז"ל דנקט שהכהנים כו' דמצינן בקרא צאת הכוכבים בתרומה כיון שהם טעם א' וענין א' וילפינן ק"ש מתרומה לכן נקט גם הזמן משעה שהכהנים כו' דמשם יליף כנ"ל. אבל אם בק"ש לא תלי בזמן לילה כלל רק משום דכתיב בשכבך ובצאת הכוכבים הוה זמן שכיבה א"כ אינו שייך זאת כלל לתרומה שהוא ענין אחר ולא ילפינן ק"ש מתרומה כלל א"כ לא שייך כלל לתרץ תי' הגר"א ז"ל הנ"ל. ונהפוך הדבר שלא היה לו לתלות כלל בתרומה כדי שלא נטעה דטעם אחד להם. וע"פ הנ"ל מתורץ הירושלמי יפה דהירושלמי קשה ליה קושית הגמ' ליתני מצאת הכוכבים ומתרץ כתירוץ הגר"א ז"ל הנ"ל וא"כ מוכח דטעם מתני' צאת הכוכבים משום שס"ל ק"ש תלוי בזמן התחלת לילה כנ"ל וא"כ קודם לכן הוה ספק ופשיט יפה דבספק צריך לקרות וכנ"ל. ולפ"ז נצטרך לומר דהירושלמי ס"ל להלכה דסוף זמן ק"ש הוא עד עמוד השחר שאז הוה סוף לילה לענין כל הדברים כדתנן במגילה דף כ' ע"ש. וגם צ"ל דס"ל להירושלמי כלישנא בתרא בגמ' דילן דרישא לאו ר"א היא דהוא ס"ל עד סוף האשמורה הראשונה ולא תלי בזמן הלילה כלל וכנ"ל:

אבל הגמ' דילן לשיטתו דפסק לקמן דף ט' ע"א שהקורא ק"ש של ערבית אחר עמוד השחר בשעת הדחק יצא משום דאיכא אינשי דגני בהאי שעתא אע"ג דאחר עמוד השחר הוה יום לכל הדברים כדאיתא במגילה שם הרי דס"ל דק"ש לא פלי בזמן הלילה רק בזמן שכיבה. וכן מוקי למד לישנא לקמן רישא ר"א היא. וגם יש מ"ד לקמן דף כ"א א' דספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא א"כ צ"ל לדידיה דקודם לכן לאו ספק הוה ומשום דתלי בזמן שכיבה כנ"ל. ולכן משום כל הטעמים הנ"ל לא יכול גמ' דילן לתרץ דלהכי לא קתני צאת הכוכבים משום טעם הגר"א ז"ל הנ"ל שאם הטעם משום זמן שכיבה לא שייך תירוצו כלל ולכן הוצרך גמ' דילן לתירוץ אחר מילתא אגב אורחיה קמ"ל. וע"פ כל הנ"ל מתורץ יפה דברי תלמידי הגר"א ז"ל כאן ובשנות אליהו הנ"ל. (ויש בזה לבאר ולהוסיף עוד ובעיקר קושיתינו על הירושלמי הנ"ל יש לתרץ עוד דהירושלמי סומך על הברייתא המובא בגמ' דילן כאן והוא מהתחלת התוספתא דברכות משעה שהכהנים כו' סימן לדבר צאת הכוכבים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' כו' הלילה משמר והיום מלאכה. ואם נאמר דטעם דק"ש בצה"כ אינו תלי כלל בזמן הלילה רק מתי נקרא זמן שכיבה דכתיב בשכבך. א"כ אין משם אפי' שום רמז כלל. דמשם מוכח רק שהלילה תתחיל מצאת הכוכבים אכל אינו ענין כלל וכלל לזמן שכיבה ועל זה סומך הירושלמי דהך תנא ס"ל באמת דזמן ק"ש תלי בזמן התחלת הלילה. ורק באשר זה אינו מוכרח מהקרא. שהרי יש מקום לבעל הדין לחלוק דלא תלי בזמן לילה לכן אמר שאינה ראיה רק זכר לדבר לפי מה דס"ל להך תנא. אכל אם גם באמת לא תלי בזמן הלילה פשיטא שאין כאן אפי' שום רמז כלל כיון שאין שייכות זה לזה כלל. ולכן מוכיח הירושלמי שפיר]:

בתרומתן דיש שאר מיני תרומה. חזה ושוק המורם משלמים. כמ"ש (פ' צו) ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן כו' ואת שוק התרומה לקחתי כו' ובפ' תצוה את חזה התנופה ואת שוק התרומה כו' כי תרומה היא ותרומה יהיה מאת בני ישראל תרומתם לה'. והמורם מאיל נזיר ומתודה וזה נקרא ג"כ תרומה (וכמ"ש פ' צו אחד מכל קרבן תרומה לה'). ובהם צריך כפרה דוקא להכי קאמר בתרומתן פי' בתרומה שלהם להורות דלא קאי רק על תרומה גדולה ותרומת מעשר וביכורים דזה הוא תרומתן שהוא ממון כהן. [וכדתנן רפ"ב דביכורים הביכורים והתרומה כו' והן נכסי כהן כו'] אבל המורם מקדשים קלים לא הוו ממון כהן אלא משלחן גבוה קא זכו. וכדתנן בקדושין נ"ב ב' המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת (ע"ש בגמ'). וכמ"ש בגמ' מילתא אגב אורחיה קמ"ל דאע"ג דהוה מחוסר כפרה אין הכפרה מעכבתן מלאכול בתרומה. אבל בקדשים אסורים. להכי קאמר בתרומתן פי' בתרומה שהוא שלהם אבל בתרומה שאינה שלהם דהיינו המורם משלמים דזהו קדשים בהא אסורים עד שיביאו כפרתן:

שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן והיינו צאת הכוכבים. [א"ה ועי' מה שכתב בשנות אליהו כאן בענין צאת הכוכבים ועי' בזה יותר באריכות בביאור הגר"א ז"ל סי' רס"א ס"ק י"ב וביו"ד סי' רס"ב ס"ק י"א. ומה שכתב בשנות אליהו כאן בזה"ל. והתוס' כתבו (בשבת ל"ה א' ד"ה תרי ופסחים צ"ד א' ד"ה ר"י וזבחים נ"ו א' ד"ה מנין) שמתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים הוא ד' מילין כו' ולפ"ז יהיה שיעור השקיעה קרוב לשעה ובימים הארוכים יהיה כמו שלש שעות ועינינו רואות שאפי' בימים הארוכים אין השקיפה יותר מרבע שעה כו' עכ"ל. פירוש דבריו. דלהתוס' שם משקיעת גוף השמש מעל הארץ עד שעה שפני מזרח מאדימין כו' הוא שלשה מיל ורביע ע"ש בשבת ל"ה ב'. ולפי מה שכתב כאן בשנות אליהו בענין עמוד השחר עולה שלשה מיל ורביע שעה פחות מינוט וחצי. ולפי שמקורו חן הגמ' דפסחים צ"ד א' שאמר שם דעד צאת הכוכבים הוה ד' מילין וכנ"ל. ושיעור הגמ' שם על יום בינוני תקופת ניסן ותשרי כדמוכח ממה שכתב שם א' מעשרה ביום וע"ש פירש"י צ"ג ב' ד"ה כמה וכמו שכתב הגר"א ז"ל בסי' רס"א סקי"ב שם שבימים בינונים הנ"ל הכל משתער. א"כ בימים הארוכים יעלה יותר ושיעור הגמ' הוא על אופן שלהם ובמדינתינו שנוטה יותר לצפון מתארך יותר. כמו שכתב הגר"א ז"ל בסי' רס"א שם ובסי' תנ"ט סק"ה שם ע"ש. ולפי חשבונות התכונה והאלכסונות ע"פ לוח הבקיאים עולה אם בא"י ביום בינוני שעה עולה באופק ווילנא מקומו של הגר"א ז"ל ביום הארוך שלש שעות. וזהו שכתב כאן ובימים הארוכים יהיה כמו שלש שעות. ועל זה כתב שעינינו רואות פי' באופק ווילנא מתי הוה מתחיל פני רקיע להאדים שהוא קודם שהכסיף העליון שזהו אינו מתארך אחר שקיעת גוף השמש מעל הארץ יותר מרבע שעה. ואז מתחיל הרקיע להאדים שהוא גמר שקיעת אדמימות השמש וכנ"ל. ודרך החשבון בזה כי סיבת הדבר מה שמתארך במדינת הנוטין לצפון יותר. א' מהם הוא יען לסילוק האור צריך ירידת השמש תחת האופק שיעור ידוע. וכל מה שהמקום נוטה יותר לצפון סיבוב השמש עליהם וירידתה תחת האופק שלהם לפי עמידתם הוא יותר באלכסין. ומתארך יותר לפי שיעור שמתארך האלכסון על קו היורד בשוה. ואם בא"י שהוא בערך ל"ב מעלות לצפון כמו שכתב הרמב"ם סוף פרק י"א מה' קידוש החודש. אם שם כשיעור נ"ח מינוט עולה באופק ווילנא שהוא בערך נ"ד מעלות ושני שלישי מעלה ביום בינוני בערך שעה עם כ"ו מינוט וביום הארוך בווילנא בערך שלש שעות ואכ"מ לבאר דרכי החשבון בזה אך דברי השנות אליהו מבואר יפה]:

רש"י ד"ה עד סוף האשמורה הראשונה כו' ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה כו'. מה שלא כ' רש"י תיכף בתחלת המשנה הך ומקמי הכי נמי כו' ונטר עד הכא. משום דמהרא מוכח דאפי' בדיעבד לא יצא מקמי הכי. כמו דהכא בסוף הזמן אפי' בדיעבד לא יצא אם קורא אח"כ דהא מעשה דבניו של ר"ג היה בדיעבד ואמר להם ר"ג אם לא עלה עמוד השחר חייבים משמע דחכמים ור"א סברי דאפי' בדיעבד לא יצא ועוד דמקרא הוא דיליף דלאו זמן שכיבה הוא לאחר אשמורה הראשונה ובמה שמפורש בקרא לית לן למימר דדוקא לכתחלה הוא אלא ודאי דאפי' בדיעבד לא יצא א"כ רישא נמי בהתחלת הזמן משמע דאפי' בדיעבד לא יצא אם קורא קודם וזהו כונת רש"י ז"ל שכתב כאן ומקמי הכי נמי לא יצא ידי חובתו דר"ל דאפי' בדיעבד לא יצא וכמו בעד סוף האשמורה הראשונה וכמו שמפורש בירושלמי דהקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. ואיתא בירושלמי שאם קרא בין השמשות לא יצא דהא זמן ק"ש הוא צאת הכוכבים דהיינו שלשה כוכבים בינונים [כמ"ש שבת ל"ה ב'] ושני כוכבים הוה בין השמשות א"כ אם קורא בין השמשות לא יצא. [וע"ע ביאורו לאו"ח סי' רל"ה סק"ד]:

רש"י שם. א"כ למה קורין בבית הכנסת כו' ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא והתוס' כתבו דאנן קי"ל כר' יהודה שאמר דתפלת המנחה אינה אלא עד פלג המנחה ומכאן ואילך הוה לילה גם לענין ק"ש וזהו לשיטת ר"ת. והקשו עליו בתוס' לפ"ז איך מתפללין מנחה אחר פלג המנחה ותירץ הרא"ש דבתפלה הקילו, פי' דודאי לאחר פלג המנחה חשבינן ליה לילה לכל דבר גם לענין ק"ש של ערבית ומה שמתפללין מנחה אחר פלג המנחה בתפלה הקילו. פי' בתפלת המנחה הקילו. והרא"ש הקשה על זה הא תפלות כנגד תמידים תקנום וא"כ אינו ענין לק"ש דתלי בזמן שכיבה. וע"כ הוא מסכים לשיטת ר"י שבתוס' דפסקינן כאידך תנאי ומסקנת הרא"ש דאינה אלא בשעת הדחק אבל הפוסקים הסכימו לדעת רש"י ותירצו את קושית התוס' [וע"ע ביאורו לאו"ח סי' רל"ה סק"א]:

עד שעלה עמוד השחר. פי' ג' דברים הם אחד כוכב השחר הוא המוקדם בזמן. ויש עוד אילת השחר והוא שני בזמן ונקרא איל השחר לפי שנראה במזרח שני קרני האור כדמות קרני האיל ועמוד השחר הוא המאוחר לכל והוא כשיאיר כל המזרח ולא אילת השחר [א"ה וכ"ה בירושלמי א"ר ייסא בר בון אילת השחר מי שאומר שהוא כוכב הוא טועה כו' רק הוא כשני קרנין דנהורא שיוצאין מן המזרח כו' ע"ש. אך מה שאמר שם מקודם בירושלמי א"ר חנינא מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מילין ומשיאיר המזרח עד שתנץ החמה ארבעה מיל כו' עכ"ל הנה אילת השחר שהזכיר בכאן בודאי הכונה על כוכב השחר דמן שני קרני אור עד שיאיר המזרח אינו מתאחר כ"כ. וכתב הגר"א בפי' לספר יצירה סוף פ"א משנה י"ד שכוכב נוגה הוא לפעמים כוכב השחר והוא ג"כ לפעמים כוכב הערב ע"ש. פי' שכוכב הנ"ל הוא קרוב להשמש והוא מסבב להשמש ולפעמים הוא למזרחו של השמש ואז הולך לפני השמש ועולה בבוקר קודם עלות השמש ונראה אז ונקרא אז כוכב השחר אכל בערב שוקע אז ביום ההוא לפני השמש ואינו נראה בערב כלל מפני תוקף השמש. ולפעמים הוא למערבה של שמש והולך לאחר השמש ועולה בבוקר אחר עלות השמש ואינו נראה בבוקר כלל מפני תוקף השמש. רק בערב שוקע אז לאחר השמש ונראה אז אחר שקיעת השמש ונקרא אז כוכב הערב וע"ש בדברי הגר"א ז"ל שם:

ועי' בשנות אליהו כאן מה שכתב על דברי הרמב"ם בפי' המשנה כאן שכתב שעמוד השחר שעה וחומש. ומן הגמ' משמע שעה ומחצה ומתרץ את הגמ' לפי' הרמב"ם וכ"כ בארוכה בביאור הגר"א ז"ל על או"ח בהלכות פסח סי' תנ"ט סק"ה ע"ש. מבואר דס"ל דדברי הרמב"ם הנ"ל הוא על אופק א"י. אך בביאורו לאו"ח סי' רס"א ס"ק י"ב אחר שכתב דזמן עמוד השחר אינו שוה בכל מקום ומקום שנוטה יותר לצפון מתארך יותר הביא דברי הרמב"ם וכ' דהרמב"ם דיבר על קו השוה יעו"ש וביו"ד סי' רס"ב ס"ק י"א. ועוד סתירה דשם הביא בשם הרמב"ם שעה ושליש ואולי מה שכתב שם הרמב"ם הוא ט"ס]:

אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כו' פירש"י בק"ש ובאכילת קדשים אבל בהקטר חלבים ואיברים לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל. וראיה ממה שכתב מגילה דף כ' כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים. ויש לדקדק דא"כ דמאי דחשיב במתני' הוא להודיע שדבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה ה"ל להתנא לחשוב עוד דברים השנויים במס' מגילה שם ע"ש (לכאורה כונתו על קצירת העומר] אבל להרמב"ם שיטה אחרת [בפ"ד מה' מעשה הקרבנות ה"ב. ובפי' המשנה כאן] דגם בהקטר חלבים אמרו חכמים עד חצות כמו דתנן זבחים דף פ"ו איברים שפקעו מעל המזבח קודם חצות יחזיר לאחר חצות לא יחזיר (ע"ש בפי' המשנה להרמב"ם) אלמא שגם בהקטר חלבים אמרו עד חצות. ומה שהביא רש"י ראיה ממה דתנן (במגילה שם) כל הלילה כשר כו' אינה ראיה ואדרבא משם משמע כשיטת הרמב"ם ז"ל וכמו שאמרו במגילה שם (כ"א ע"א) זה הכלל דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי מאי. לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע דיליף דאינו נאכל אלא עד חצות ובזבחים דף נ"ז ע"ב אמרינן דמתניתין דקתני ואינו נאכל אלא עד חצות ראב"ע היא. ופריך אביי שם וממאי דראב"ע ודאורייתא דלמא דרבנן ולהרחיק את האדם מן העבירה ומתרץ הגמ' א"כ מאי אלא עד חצות אלא כי התם מה התם דאורייתא אף כאן נמי דאורייתא עכ"ל הגמ' שם. ש"מ משם דגם ר"פ דפליג על ראב"ע ס"ל דמדרבנן אינו אלא פד חצות. ובגמ' דמגילה שם מוקי שם הא דקאמר שם כל לילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלביה ואיברים כר"ע דפליג על ראב"ע. שהרי מפרש שם הסיפא דזה הכלל דכשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים כר"ע ודלא כראב"ע. א"כ גם רישא כר"ע. ומה שאמר בסיפא דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה דמרבה אכילת פסחים ע"כ פירושו היינו רק מדאורייתא כשר ולא מדרבנן וכנ"ל. וא"כ גם ברישא דקתני אותו לשון כשר כל הלילה] גם כן פירושו דמדאורייתא כל הלילה אבל מדרבנן אינו אלא עד חצות והיינו כפירוש הרמב"ם (ועי' צל"ח מה שכתב לתרץ פירש"י]:

תוס' ד"ה מברך שתים לפניה כו' יראו עינינו רבינו הוכיח שהיחיד אינו אומר יראי עינינו ממה שכתב התוס' דיראו עינינו לא תקנוהו אלא כדי להמתין לחביריהם בבית הכנסת פי' מי שמאחר לבוא וכדי שלא ישאר יחידי בבית הכנסת תיקנו ברכה דיראו עינינו כדי להמתין לו וא"כ אם גם הוא יצטרך לומר יראו עינינו מה הועילו חכמים בתקנתם הלא גם הוא צריך לומר יראו עינינו ומה המתנה יש כאן אלא שהיחיד א"צ לומר [ועי' ביאור הגר"א ז"ל או"ח סי' רל"ו סק"א. ועי' ספר מעשה רב סי' ס"ז]:

וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש כו' עי' תוס'. ובבעל המאור יותר מפורש [א"ה עי' ביאור הגר"א ז"ל או"ח סי' רס"א סוף ס"ק י"ב. מה שכתב בביאור הסוגיא שבכאן. וכ' הגר"א ז"ל שם על דברי תוס' אלו בזה הלשון. דהתוס' דחקו שם לומר דביאת אורו הוא קודם ביאת השמש והוא דחוק מאד עכ"ל פי' דמתחלה שוקע גוף השמש. ועדיין האור רב. ואח"כ שוקע גם האור. והתוס' מפרשים שקיעת גוף השמש שהוא מתחלה נקרא ביאת אורו. וצאת הכוכבים שאח"כ נקרא ביאת שמשו ולכן הוא דחוק. אבל הבעל המאור מפרש ג"כ פי' הגמ' כפי' התוס'. וגרס באמת בהיפך וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא פי' צאת הכוכבים שהוא אח"כ. דלמא ביאת שמשו הוא פי' מיד כששוקע גוף השמש מעל הארץ והוא נכון כנ"ל וע"ש שכתב שכן הוא גירסת הגאונים. וע"ש בביאור הגר"א שפירש הגמ' באופן אחר ע"ש]:

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה