אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן מ · יד)
ועוד י"ל דכשהקדישו הבעלים הוי הטביחה גנבה חדשה ולא הוי כגונב מהגנב דע"י ההקדש נפקע קנין הגנבה שהי' להגנב ושוב אינו קונה בשינוי דבהקדש ל"ש קנין גנבה דאין מתחלל, אף דשייך גנבה בהקדש מדאיצטריך למעט הקדש מכפל. אבל קנין גנבה לא שייך בהקדש, והא דגנבה ל"מ ברשות הבעלים י"ל דלא משום דאבוד מהם, דאבדה דעלמא י"ל דיכולים להקדיש אף שאבוד מהם, רק קניני הגנבה שיש להגנב מחליש כח הבעלים שא"י להקדיש וכ' במק"א מזה. וע"כ כשהקדישו הבעלים נפקע קנין הגנב ומקרי ברשותם שיתחייב והוי הטביחה גנבה חדשה, ואף דנימא גם להצנועין לא משלם הגנב השני כפל רק כשלא שילם הראשון דתרי כפילא בחדא גנבה ליכא, דהכא הוי כגונב בתחילה מרשות הקדש, ובזה יתיישב קצת בהא דפריק הגמ' והרי חזרה קרן לבעלים ואינו מובן במה חזרה עי"ז להבעלים הרי גם כשהקדיש הוא גנוב מהקדש, ולהנ"ל ניחא דחזרה הקרן משום שנפקע קנין הגנבה ע"י ההקדש ואם מכר להדיוט לא מקרי חזרה קרן לבעלים דגם לגבי הלוקח יש לו קנין גנבה, ולפמש"ל דהחיוב בעד הטביחה גו"ד הי' לבעלים.
קשה במה דמשני הגמ' דאיירי בעמד בדין דאכתי איך אפשר לחייב להבעלים על הטביחה לולא הפטור דהקדש, הא לולא הטביחה כבר חזרה קרן להבעלים ע"י ההקדש, וח"א אמר דיש לפרש הא דחזרה קרן לבעלים ע"י ההקדש, היינו דכיון דבעינן שיהי' הגנבה ברשות הגנב עד העמב"ד, בעינן שיהי' בחיובא עד העמב"ד וכיון דהקדיש והקדש פטור מכפל אף דכשגנב לא הי' הקדש מ"מ פטור דבעינן שיהי' בחיובא עד העמב"ד, וע"כ אילו מכר להדיוט לא הי' מקרי חזרה קרן לבעלים דכמו שהי' גנוב אצלו כן הוא גנוב אצל הלוקח וכנ"ל, ורק בהקדש מקרי חזרה לבעלים, ולפ"ז ניחא ג"כ אף לפמ"ש דהחיוב בעד הטביחה הי' שייך להבעלים ול"ק מה שהקשינו דעל הטביחה חזרה קרן לבעלים וגם לולא הפטור דהקדש הי' פטור, דלהנ"ל ז"א דעיקר מה דמקרי חזרה לבעלים היינו משום הפטור דהקדש ומה"ט באמת פטור.