אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן מ · יג)
שו"ר דז"א דאיך הו"א לחייב ע"י הטביחה משום גנבה חדשה הרי הוא גונב מהגנב, ובשלמא כשהקדיש הגנב שפיר י"ל דע"י הטביחה נעשה גנב מחדש דלגבי הקדש בטלה הגנבה כיון שהקדיש הגנב ברצונו, אבל כשהקדישו הבעלים הוי גם לגבי הקדש א"ב, ואין סברא לומר דכיון דכל היכא דאיתא בי גזא דרתמנא מקרי ברשותם, דעכ"פ אבוד מהקדש ובפרט הכא שיש כבר להגנב קנין גנבה לקנות בשינוי. וע"כ צ"ל כמש"ל דהו"א דיתחייב להבעלים הגו"ד משום הטביחה ומוכח דיש תשלומין להבעלים בגונב קרבן, ועיין (דף ע"ו.) דר"ל מוקי בשוחט בעלי מומין בחוץ ולפרש"י איירי שקדם מומן להקדישן וגם בזה אפ"ל דהתשלומין להבעלים לקנות בעד הדמים קרבן דאין זה בקדשי בה"ב, אך י"ל דבאוקימתא זו קאי להצנועין דיוכל להקדיש דבר שא"ב, ולהצנועין גם גונב מהגנב חייב בכפל כמבואר (בדף ס"ט.) ושפיר י"ל דנעשה גנב מחדש להקדש לולא הפטור דהקדש, וכן מוכרח לכאורה דרש"י כתב דפטור משום דליכא כפל בהקדש והוי גו"ד וא"כ אם נפרש דהתשלומין לבעלים הרי היכא כפל להבעלים ומנ"ל באמת דפטור על הטביחה (אם לא דנפרש כמ"ש הפנ"י בכונת רש"י הנ"ל דכיון דבהקדש ליכא כפל גם הגו"ד בעד הטביחה ליכא ע"ש] וע"כ דע"י הטביחה נעשה גנב מחדש לההקדש. ולכן פטור משום דליכא כפל והכפל של הבעלים לא מצטרף לחיוב הגו"ד להקדש כנ"ל, ובאוקימתא דמעיקרא שהגנב הקדיש ולא קאי להצנועין ג"כ א"ש כנ"ל.