אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן מ
בדין גונב נכסי הקדש .
(נדפס באהל תורה חוברת ד'. (בהוצאה הגרי"מ רבינוביץ זצ"ל. בעמ"ח אפיקי ים). והמחבר מזכירו בסי' ל"ג אות ו'.)
הרמב"ם פ"ג מגנבה כ' הגונב את העכו"ם או ההקדש אינו נמכר, וראיתי ביגד"ת שתמה ע"ז הרי עשו"ק ממעטינן בב"ק דקי"ז.
מהשבה מקרא דוכחש בעמיתו והרי פשיטא דעכו"ם והקדש איתמעטו מהך קרא כדמוכח בדי"ב. בדברי ריה"ג שם, וכן מוכח מד"ו.
דלא אשכחינן תשלומי מיטב במזיק הקדש ואם נימא דיש חיוב השבה בגונב הקדש הרי משכח"ל בפשיטות שגנב משל הקדש במזיד וגנב וגזלן היא מכ"ד אבות נזיקין נינהו דמשלמי ממיטב, א"ו דליכא חיוב השבה להקדש רק אם איתא בעין הרי הוא של הקדש אבל בנאבד פטור וכ"כ רש"י ז"ל בדע"ח.
גבי גנב פטר עצמו בכבש וכו' דאפסידא דהקדש מיפטר עיי"ש דדבריו מוכרחים בגמ' שם, דאם הי' חייב להקדש את הקרן לא הי' שייך לומר גנב פטר עצמו וכו' דסו"ס לגבי הקדש דמים מעליא בעי שלומי, וכתב שם שהקשה קושיא זו לכמה גדולים, ונשאר שם בצע"ג.
א)
והנלע"ד דבאמת ברמב"ם פ"ב מגנבה מתבאר דחייב בהקדש בקרן כשנאנס דז"ל הגונב נכסי עכו"ם והקדש אינו משלם אלא הקרן שנאמר ישלם שנים לרעהו ולא להקדש ועכו"ם וכן הגונב קדשים בין ק"ק בין קק"ל בין חייב באחריותן בין אינו חייב באחריותן ה"ז פטור מכפל ודו"ה שנאמר וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש, וע"כ דהיינו אף בליתא בעינא חייב בתשלומים כדמשמע מלשון משלם, ולכאורה הטעם דמשלם הקרן משום דהך מיעוטא דלרעהו ולא להקדש וכן המיעוט דוגונב מבית האיש ולא מהקדש היינו רק על הכפל אבל קרן משלם, אבל באמת ז"א דעיקר חיוב תשלומין בגנבה כשליתא בעינא ילפינן בת"כ ויקרא מקרא דושלם אותו בראשו ובהך פרשה הרי כתיב וכחש בעמיתו דנתמעט הקדש כנ"ל, כמו דממעטינן עשו"ק מחיוב אונסין.
ונראה דתשלומי קרן בהקדש ילפינן מהך דאמרינן בב"מ דף נ"ה ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות מש"פ להשבון, וכן פסק הרמב"ם פ"ז ממעילה הל"ח המועל בפחות מש"פ בין בזדון בין בשגגה משלם את הקרן ופטור מן החומש ואשם, ומשמע דאף כשנאבד הדבר מתחייב באונסין, והוא דין מעילה לענין קרן, ומכ"ש בש"פ דאיכא הך תשלומי מעילה, וכן בגונב קרבן י"ל דאיכא הך תשלומין להקדש, ועיין בהרמב"ם פ"ו דמעילה דגם בקרבן איכא מעילה בהוצאה מרשות, אף דאין מתחלל וגם במזיד לענין קרן חייב בהוצאה מרשות הקדש באונסין.
ב)
ומכבר הי' ק"ל מהא דפריך בקדושין דף נ"ג לר"מ דהקדש בשוגג אין מתחלל קרבן אמאי חייב וא"כ בקדשי הגוף דאין מתחלל אמאי חייב להרמב"ם בנתנו לחבירו, ואולי י"ל עפמ"ש התוס' בפסחים בהא דאמרי' שם באוכל חמץ של הקדש לרנבה"ק דפטור ממעילה והא קלבד"מ אין פוטר מקרבן, ותירצו דכיון דליכא קרן וחומש ליכא אשם, ובקדה"ג איכא מעילה אף בנותר ופגול דאסור בהנאה, ועיין נתיבות סי' כ"ח דמתרץ בזה קושית הקצות בהך דאם היתה שבת והוציאו בפיו חייב דא"כ בציר לפ"ז האשם דקלבד"מ, ותירץ עפ"י הנ"ל דבקה"ג המעילה אין תלוי בדמים כלל יעו"ש, ועפ"ז י"ל דהא דפריך לר"מ דאין מתחלל קרבן אמאי מחייב, היינו דכיון דאין מתחלל הרי ליכא קרן וחומש וע"כ ליכא גם אשם, וניחא מה שהקשינו בהא דאיכא מעילה להרמב"ם בקה"ג אף דאין מתחלל, והיינו משום דבקה"ג המעילה אין תלוי בדמים, ושו"ר דז"א דבכריתות דכ"ג מתבאר דבנותר משלם ג"כ הקרן אף שאסור בהנאה, וכפרש"י שם, כמו כל הקדשים שאסורים בהנאה וגם בנותר אם עלו לא ירדו ע"ש, ותירוץ הנתיבות הנ"ל יש לקיים דקדה"ג גם תשלומי הקרן מקרי כפרה ול"ש לפטור משום קלבד"מ ורק בקדבה"ב דתשלומי הקרן הוא משום גזילה שייך לפטור משום קלבד"מ, אבל בקדוה"ג אין התשלומים מדין גזילה דהרי בנותר ל"ש גזילת המזבח דהרי אסור להקריב ורק דכל שיש בו צד הקרבה דאם עלו לא ירדו חייב במעילה וגם הקרן בכלל כפרה דלא מיפטר בקלבד"מ, והרוחנו עכ"פ ליישב קושית המקנה דאמאי לא פריך הגמ' לדידן דבמזיד אין מתחלל אמאי לקי בהזיד במעילה ואי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ גם על קרבן לר"מ ל"ק די"ל דחייב קרבן משום דעבר בשוגג אמימרא דרחמנא ולדברינו מיושב דהקושיא לר"מ בשוגג הוא משום דליכא קרן וחומש, אבל במזיד אף דאין מתחלל י"ל דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, אבל עדיין הקושיא על הרמב"ם מהך דקדושין הנ"ל במק"ע דאיירי בשוגג ומחייב בנתנו לחבירו בקרבן מעילה אף דאין מתחלל וליכא קרן וחומש ע"י הוצאה ואין ראי' מנותר דשם כשאוכל חייב בקרן כנ"ל.
ג)
ולפי"מ שבארנו דבאמת חייב בגונב קרבן בתשלומי הקרן כשנאנס, וע"כ בנתנו לחברו כולם מעלו וכ"א משלם קרן וחומש ואשם, דמה שנתן לחברו הוי כאילו נאבד, ואף דבכ"מ שהוא בי גזא דרחמנא איתא בכ"ז מיקרי גנב דהרי חזינן שצריך למעט הקדש מכפל אלמא דגם בהקדש שייך גניבה, והא דפריך הגמ' לר"מ קרבן אמאי מתחייב היינו כיון דס"ל לר"מ דאין מתחלל בשוגג משום דלא ניחא לי' דנתחלל הקדש ע"י וע"כ לדידי' לא נעשה כלל גנב להקדש בשוגג דכמו דאין רוצה לחלל הקדש כן אינו רוצה לגנוב מהקדש.
ד)
ועפ"ז אפשר ליישב דברי הראב"ד בהשגות פ"ב הל"א מגנבה במש"כ הרמב"ם דהגונב נכסי הקדש אין משלם אלא הקרן, וע"ז כתב בהשגות גנב נכסי הקדש משלם קרן וחומש ואשם להקדש שהרי מעל. ותמוה דאטו הרמב"ם בדיני מעילה איירי בשוגג דהרי י"ל דהרמב"ם איירי במזיד דליכא מעילה וכבר תמה ע"ז בא"ש. ולפמ"ש הרמב"ם והראב"ד אזלי לשיטתייהו דהכא פ"י הנ"ל השיג ע"ד הרמב"ם שם דמחייב בגנב קרבן ונתנו לחבירו וחבירו לחבירו דכולם מעלו, והיינו דס"ל דבקרבן דאין מתחלל ל"ש כלל מעילה דהוצאה בשוגג ומשום דלא נעשה כלל גנב וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וע"כ גם בגונב נכסי הקדש בדה"ב במזיד דג"כ אין מתתלל ל"ש ע"ז גנבה וע"כ הא דממעט הקדש מכפל היינו בשוגג דנתתלל והוי גניבה, וע"כ השיג הראב"ד דמשלם קו"ח ואשם, אבל הרמב"ם לשיטתי' דגם בקרבן יש מעילה דהוצאה אף דאין מתחלל כנ"ל, וע"כ כתב דאין משלם בנכסי הקדש רק קרבן והיינו במזיד אף דלא נתחלל נעשה גנב להתחייב באונסין. והאומנם כי מהך דקרבן שכתב הרמב"ם דחייב בנתנו לחבירו הי' אפ"ל דאין הטעם משום מעילה דהוצאה, דכיון דאין מתחלל י"ל דל"ש ע"ז מעילה. והא דחייב בנתנו לחבירו היינו משום דזה גופא מקרי הנאה מה שנתן לחבירו וחייב במעילה משום דנהנה, ואך להדיא מבואר ברמב"ם שם הל"ז בנטל אבן או קורה של הקדש ונתנו לחבירו שניהם מעלו ויראה לי שאין הדברים אמורים אלא במועל בזדון שהרי לא נתחלל הקדש, וע"ש בהשגות דהרמב"ם מפרש דקושית הגמ' בחגיגה מ"ש הוא למ"ש חבירו היינו דשניהם ימעלו והיינו במזיד, ומבואר להדיא דהרמב"ם מחייב גם להראשון שנטל, והיינו מעילה דהוצאה מרשות הקדש אף במזיד, ותם נפרש דכונת הרמב"ם בהל"ז הנ"ל דשניהם מעלו היינו לענין מלקות דהזיד במעילה לוקה, הרי ג"כ מוכח דשייך בזה גניבה אף דאין מתחלל, וכיון דלקי בהוצאה במזיד י"ל דחייב ג"כ באונסין ע"י הוצאה, ושפיר כתב הרמב"ם בהל' גנבה דאין משלם אלא קרן, ואיירי במזיד, והראב"ד לשיטתי' בהל"ז, דס"ל דאין מתחייב במזיד ע"י הוצאה, וע"כ דמיעוטא דהקדש מכפל היינו בשוגג, וע"כ כתב דחייב קו"ח ואשם. ועוד י"ל דהראב"ד ס"ל דבמזיד ל"ש למקרי גנב להתחייב באונסין ומשום דל"ש קנין גנבה בהקדש למקני בשינוי וכדומה וכל דאין לו קנין גזלה ל"מ גנב, וע"כ דאיירי בשוגג.
ה)
והנה נתבאר דלהרמב"ם בגונב נכסי הקדש חייב באונסין וכן בקדה"ג חייב באונסין להקדש אף שאין מתחלל, אולם עוד נראה דבגונב קרבן אף דאין חייב באחריות יש תשלומין לבעל הקרבן ומשום דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא שלו, ולדידי' שוה הקרבן כפי השיווי ששילם בעד זה וכ"מ להדיא ברש"י גיטין נ"ג הכהנים שפגלו חייבין לשלם דמיהן לבעלים שהרי צריכים להביא אחרים וא"נ נדבה היא קשה בעיני' שלא הקריב קרבן שהרי להביא דורן הי' מבקש ע"ש, ומבואר להדיא דמזיק קרבן אפילו נדבה חייב לבעלים דאין נפ"מ אם מחזיק הבהמה לאכול או שרוצה להיות לו קרבן, ואף שאינו שוה דמים לכ"ע שאין יכול למוכרו, אבל אצל הבעלים שזה דמים שהרי לכך לקחו וכפרש"י, ולפי"ז גם לענין גנבי"ל דחייב לשלם לבעלים מה"ט, ומכבר הערותי דבכל גנב י"ל דאיכא חיובא דמזיק כל שאין מהדר הגנבה והבאתי ראי' ממ"ש הרמב"ם פ"א מגנבה הל"ט דעבד שגנב הבעלים פטורים משום שמא יקניטנו רבו וידליק גדישו של חבירו, ולכאורה מהכ"ת הי' חייב הרב על גנבת העבד, דבשלמא על גדישו פ"ח שפיד הי' חייב דאף דעל אש של כלבו לא חייבתו תורה אי אשו משום ממונו וכמבואר בתוס' ב"ק כ"ב, י"ל דעל מקום גחלת יתחייב דהוי כמזיק ברגל אבל על גנבת העבד היכן מצינו דיתחייבו הבעלים בממונם, וע"כ דגם גניבה מקרי מזיק, ואף אם נתעקש בזה עכ"פ כמו דלענין מזיק מקרי בעלים של הקרבן ומחייבינן לשלם לו, ה"ה לענין גנב מתחייב להבעלים כשנאנס.
ו)
וכ"מ מהרמב"ם בפ"ב מגנבה הנ"ל דבנכסי הקדש כתב הטעם דפטור מכפל מקרא דרעהו ובגונב קדוה"ג כתב משום שנאמר וגונב מבית האיש, ושמעתי ממו"ר הגר"ח זצ"ל דמרעהו לא נוכל למעט רק היכא דהתשלומין הוא להקדש אבל היכא דהתשלומין להדיוט אף דהחפצא הוא הקדש א"א למעט מרעהו דקאי על התשלומין שישלם לרעהו, וע"כ בגונב קרבן הי' אפ"ל שיתחייב לשלם להבעלים דגנב קרבן שלהם, ולכן הביא הרמב"ם הטעם דפטור מכפל מוגונב מבית האיש דזה קאי על החפצא דאם החפצא הוא הקדש פטור מכפל אף דהתשלומין הוא להדיוט, ועכ"פ מבואר מזה ג"כ דקרבן יש תשלומין להבעלים, והמיעוט דוגונב מבית האיש הוא רק לכפל אבל קרן חייב להבעלים, וזה כפרש"י הנ"ל.
ז)
ואין להקשות ע"ז מדף ע"ח דבעי בהרי עלי עולה אי פטר גנב בכבש לרבנן ובעולת העוף לראב"ע דמשמע דרק בחייב באחריות קבעי ואליבא דר"ש וכרש"י שם ומשמע לכאורה דלרבנן פטור לגמרי, אבל בחמת זה אינו דלרבנן לענין חיובא דקרן ל"ש למיבעי כלל דפשיטא דצריך לשלם שור כמו שגנב בין לענין חיובא דבעלים שכ' רש"י בגיטין נ"ג דאף בנדבה חייב להביא דורן הי' מבקש וכיון שרצה להביא שור הרי ודאי דא"א להגנב שיפטור בכבש דהרי להבעלים הפסיד השיווי של שור שהי' מבקש להביא, וצריך לשלם להבעלים שור, והבעלים אין מחויבים להביא כלל הקרבן ובכ"ז הגנב חייב וכן לענין חיובא דהקדש, היינו מה שמפסיד הקרבת המזבח שנתבאר (באות ג') שמחויב לשלם למזבח מדין מעילה, ג"כ פשיטא דצריך לשלם שור, ולא מצי למיפטר בכבש שהרי הפסיד הקרבת שור [עיי' בשה"ג פ"ה דב"ב העורך] והאבעיא הוא רק לענין כפל ולר"ש משום חיוב אחריות, וע"ז בעי אי מני לפטור הכפל בכבש, דהאחריות ליכא רק על כבש, אבל הקרן פשיטא דמשלם שור בין להבעלים ובין להקדש ואם משלם להבעלים מחויב לשלם להקדש ג"כ מדין מעילה. ואך אי משלם להקדש יוכל להביא קרבן ע"ש הבעלים וממילא מיפטר מהבעלים, ואדרבה מדברי רש"י מוכח ע"כ כדברנו, דאם נפרש דרש"י לענין קרן איירי למה הוצרך לומר דאליבא דר"ש בעי הרי לענין קרן גם לרבנן חייב וכמ"ש בכהנים שפגלו דחייבין ובודאי אין כונתו רק לר"ש, ובפ"י שם נסתפק בזה ע"ש ולפלא דהרי להדיא מבואר בתוס' דף ע"א ד"ה וסבר כר"ש דהול"ל דסבר כר"ע וכתבו די"מ דלהכי מוקי כר"ש משום דלר"ש חייב כפל ודו"ה אבל לר"מ משום גרמי לא הי' מחייב כפל, והיינו דלר"ש משום גרל"מ חשיבא הבהמה כממונו אבל משום גרמי החיוב משום ההפסד שגרם לי' להביא אחד ול"ש שיתחייב כפל ע"ז.
ח)
ולענ"ד יש להביא ראי' דגם רש"י ס"ל כן דגם דרמ"ג ורמ"ג ע"כ דהיינו כהקצות דהגונב מהגנב פטור גם מקרן, ודין דר"ח הוא מדין מזיק, וא"כ אמאי חייב להגנב דהרי לענין התשלומין להגנג ג"כ נתמעט מוגונב מבית האיש כמבואר בדף ס"ט וע"כ דהוא משום חיוב אחריות ומדיני דגרמי, והכא לא קאי לר"ש, ואולי י"ל דרש"י ס"ל דהא דפטור בקרן להבעלים לא משום קרא דוגונב מבית האיש דקאי רק על כפל ודלא כהקצות ואך מסברא פטור משום דלא הוסיף בגנבתו כלום להבעלים דבל"ז הי' גנוב מאתם, והקרא דממעט מלשלם כפל להבעלים היינו היכא דהוסיף בגנבתו לעשות, שינוי, וכדומה. והכא בברייתא לא משמע דהוסיף בגניבתו וע"כ פירש דמשלם להגנב, ומשום דלהגנב הראשון מקרי השני גנב, ובאמת צ"ע דמהכ"ת יתחייב לשלם להגנב בלא דיני דגרמי, וזה קשה ביותר על הגמ' דמשמע דצריך למעט לענין כפל שלא ישלם להגנב, ודיני דגרמי ל"ש לענין כפל וכנ"ל, ואולי דלהמסקנא עיקר המיעוט דגונב מהגנב פטור היינו להבעלים ומשום דאינו ברשותם, והא דמחייב בקרן היינו מדיני גרמי, וכן מוכרח מרש"י דף ע"ח הנ"ל דכתב ואפסידא דהקדש מפטר דמבית האיש ולא הקדש דאם ס"ל דגם לענין קרן נתמעט מהך קרא א"כ אמאי משלם קרן לגנב ראשון, דג"כ נתמעט מלא מבית הגנב כנ"ל, ואי נימא דחייב מדיני דגרמי א"כ למה הוצרך רש"י דסבר כר"ש, הא גם לרבנן חייב מדיני דגרמי, וע"כ צ"ל דלענין קרן ל"ש כלל האיבעי' וכמש"ל דפשיטא דמשלם שור גם בלא חיוב אחריות בין להבעלים וכפרש"י בגיטין, ובין לענין פסידא דהקדש דהיינו דין מעילה ודאי צריך להביא שור, והאבעי' ל"ש רק לענין כפל וזה פרש"י דאפסידא דהקדש מפטר היינו מכפל פטור לשלם להקדש, דאילו הי' חייב כפל להקדש פשיטא דגם הכפל הי' צריך לשלם שור, ורק לר"ש בעי ולענין כפל כנ"ל, וראי' לדברינו דקרן חייב גם בלא אחריות דבאחריות גם לרבנן חייב משום דיני דגרמי, ועיין שעה"מ פ"ז מחובל שפי' ג"כ האבעי' לענין כפל אבל לענין קרן פשיטא דמשלם שור וכן הביא מהש"מ בשם הראב"ד, ולפי הנתבאר בדברנו הנ"ל שיטת הראב"ד דפטור גונב הקדש במזיד אף מקרן, והמעיין היטיב בלשון הראב"ד בש"מ, וברשב"א נראה שהראב"ד מסתפק בזה דבתחלה כתב דאיירי כשנאבד אבל אם אכלו חייב לשלם להקדש שור שהרי נהנה מהקדש שור, ואח"כ כתב לענין כפל בעי ואליבא דר"ש יעו"ש, ומשמע דלפי' הראשון האבעי' לענין קרן וכשיטתי' הנ"ל, וצריך לפרש לפ"ז דלענין תשלומין להבעלים בעי וכשחייב באחריות כדמשמע מלשון האבעי' דאמר הרי עלי עולה, וגם לרבנן דר"ש חייב בקרן משום דיני דגרמי כנ"ל, וע"ז בעי אי מצי פטר בכבש החיוב דאחריות ויהי' מוכח לפי"ז דבלא אחריות פטור מלשלם להבעלים הקרן ודלא כשיטת רש"י בגיטין הנ"ל, ולפי' השני ס"ל דהאבעי' לענין כפל מלר"ש, אבל להקדש פשיטא דמשלם שור, ודלא כשיטתי' בהשגות הנ"ל.
ט)
ועפימ"ש מיושב כל הקושיות ביגד"ת על הרמב"ם דהגונג הקדש אינו נמכר דמה שהקשה מהך דדף ע"ח שפרש"י דאליבי' דר"ש קאי, כבר בארנו דאדרבא מרש"י מוכח להיפוך דיש חיוב תשלומין להקדש בקרן דאל"כ הומ"ל גם לרבנן בחייב באחריותו וכמשכ"ל וע"כ דהאבעי' הוא לענין כפל וכנ"ל, ומה שהק' מדף ו' דלא קאמר ק"ו להקדש לענין גונג מהקדש ג"כ לק"מ דלפימ"ש הא דחייב בגונב הקדש במזיד היינו מקרא דאת אשר חטא מהקדש ישלם, וא"צ להביא ק"ו שישלם ממיטב דבל"ז ילפינן מתחת נתינה ישלם כסף, וכה"ג כתב הש"מ בהא דלא מוקי בתשלומי מעילה. וה"נ במזיד לפמ"ש הוא דין מעילה, מהך קרא דאשר חטא מהקדש ישלם ואי נוקמי לגבי תשלומין לבעלים כקרבן לפמש"ל זה הוי תשלומי הדיוט, ועל קושיתי מדף י"ב דדוקא קק"ל אליבי' דריה"ג הם בכלל דוכחש בעמיתו אבל בק"ק ולרבנן גם קק"ל אינם בכלל עמיתו, וכל הני גם מחיוב אונסין מתמעטי כנ"ל לפימ"ש דילפינן חיוב אונסין בגונב הקדש במזיד מאשר חטא מהקדש ישלם, לק"מ דאף דהקדש אין בכלל עמיתו, נתמעט רק מענין שבועת הפקדון דליתי' בהקדש ורק בקק"ל אליבא דריה"ג, אבל חיוב אונסין שפיר חייב בין בנכסי בה"ב ובין בקרבן מקרא הנ"ל והוא דין מעילה במזיד וכמבואר ברמב"ם פ"ז דמעילה הנ"ל וברש"י סנהדרין ע"ב כתב דילפינן חיוב אונסין בגנב משום דלא גרע משואל, ומזה לא נוכל לידע בהקדש דנתמעט מדיני שומרים, וגם דיני שואל ל"ש בהקדש, ואין להקשות על רש"י סנהדרין הנ"ל דיתחייב הגנב כשעת אונסין כמו בשואל, דז"א דכמ"ש התוס' בב"ק ס"ו דגזלן אינו שומר, ומ"ט באמת אינו כשומר אבדה, וע"כ משום דכיון דגנב ויצא מרשות הבעלים שוב ליכא ע"ז דיני שמירה, וע"כ גם דיני שואל ליכא על היוקרא שאח"כ, ורק על שיווי שבתחלת הגנבה י"ל דחייב דלא גרע משואל] ובפרט לפמש"ל דמשמע מהרמב"ם דבכל גנב יש ג"כ לחייבו מדין מזיק, ומזיק הקדש ס"ל להרמב"ם דחייב כמבואר בפ"ב דשכירות וכמו שהאריך הש"ך בסי' ס"ו. ואולם יקשה לפי"ז גם בעשו"ק דיתחייב מדין מזיק, ועכצ"ל דבאופן שגם אצל הנגזל הי' האונס ל"מ מזיק, ואם האונס הי' רק ע"י שהי' אצל הגנב חייב באמת גם בעשו"ק, וכדמוכח במשנה דקט"ז ועיין מזה בשעה"מ סי' שפ"ו, ובכה"ג י"ל דאיירי הרמב"ם בפ"א מגנבה דעבד שגנב הבעלים פטורים, או שנאבד בפשיעה ממש, ובכה"ג מקרי מזיק ואכמ"ל.
י)
ואולם במשכ"ל דחייב בגונב קרבן גם לבעלים וכמש"כ רש"י גיטין לענין מזיק, ע"ז קשה לכאורה מדף י"ג הנ"ל דדוקא לריה"ג קק"ל בכלל וכחש בעמיתו אמנם ג"ז י"ל דבאמת כשהתשלומין לבעלים גם ק"ק הם בכלל וכחש בעמיתו דהתובע הוא עמיתו, ושם קאי לענין שבועת הפקדון, ושבועה ממעטינן בב"מ דף נ"ז מכי יתן איש אל רעהו, וקאי על החפצא דחפץ הקדש נתמעט מרעהו גם כשהתשלומין לבעלים וכ"מ ברש"י שם דמשו"ה נתמעט ק"ק משה"פ. וכן הא דממעטינן שם לענין נזקין הקדש הוא ג"כ מדכתיב שור רעהו דקאי על החפצא ופטור אף כשהתשלומין להבעלים, אבל לענין גונב קרבן שפיר י"ל כמ"ש דיש ג"כ חיוב להבעלים, ועפ"ז ניחא דברי הרמב"ם פ"ג דגונב הקדש אינו נמכר בגנבתו ואיירי בין בקדשי בד"ה בין קדה"ג לפי"מ שנתבאר דלהרמב"ם חייב באונסין, וגם להראב"ד י"ל דלענין תשלומין להבעלים גם הראב"ד מודה וכמ"ש רש"י בגיטין לענין מזיק, והטעם דס"ל להרמב"ם דאינו נמכר י"ל דכל דליכא תשלומי כפל אין ע"ז דין גנב רק דין גזלן דרק זה הוא הנפ"מ בין גנב לגזלן] ולענין עכו"ם שכתב שאין נמכר, הרי ג"כ מתבאר מהרמב"ם דרק משבועת הפקדון נתמעט שלא ישלם קו"ח, ומתבאר דקרן חייב גם לעכו"ם.
יא)
ויש להביא ראי' דבגונג קרבן יש תשלומין להבעלים מדף ס"ח. גנג והקדיש ואח"כ טבח אינו משלם דו"ה ומוקי שם שהקדישו הבעלים ביד גנב וכצנועין, ומתבאר שם דהפטור הוא משום דהקדש אימעט מכפל. וקשה דהרי בל"ז פטור דהרי מחוסר גנבה אצלם, ועוד דהוי גו"ד, ואא"פ לצרף הכפל שמשלם להבעלים, כדמוכח בתוס' (דף ע"ב.) ד"ה סיפא שכתבו ואפי' דו"ה הי' חייב אי לאו דבעינן וטבחו כולו באיסורא והא אין מוריש קנס לבניו, ותמוה דהא דטבח אחר מיתת אביו חייב לא מכח אביהם דהרי הבהמה עתה שלהם, וע"כ דאם אין מוריש קנס ואין יורשים בעלים על הכפל אי אפשר לחייב לשלם הגו"ד להיורשים או משום דאצלם לא גנב או דהוי גו"ד, וא"כ ה"נ בגנב והקדיש ואח"כ טבח לא מצטרפין הגנבה מזה להטביחה של אחר, ודוחק לחלק דבתוס' הנ"ל אם אין מוריש קנס הרי פטור מכפל לגמרי אבל הכא משלם הכפל להבעלים, והוי מצרפינן הכפל להגו"ד של הקדש, דז"א דעכ"פ נתחייב לאביו הכפל ומה איכפת מה דמת ואין מי לתבוע הכפל, ועכצ"ל דבגונב קרבן ש"ח, התשלומין להבעלים ג"כ, וע"כ הו"א דחייב לשלם הגו"ד בעד הטביחה להבעלים שחייב להם הכפל ולא הוי גו"ד וקמ"ל שפטור משום כיון דהחפצא הוא הקדש נתמעט מוגונב מבית האיש על חיוב הטביחה ג"כ [ועיי' רש"י דס"ו. בד"ה דגזל קרבן וכו' בל"א שם].
יב)
ואולם יש לדחות דלולא הפטור דהקדש הו"א שחייב לשלם כל הדו"ה להקדש דע"י הטביחה נעשה גנב מחדש וכמ"ש הש"מ בכתובות (לד.) בהא דגנב וטבח בשבת פטור יעו"ש. וכן צריך לפרש לפי"מ דמוקי הגמ' מקודם דאיירי שהקדיש הגנב ופרש"י שם דכיון דפטור מכפל משום רעהו פטור על הטביחה דהוי גו"ד, וקשה ג"כ דהרי גם אילו מכר להדיוט הי' פטור דהרי מחסר גנבה אצלו ועוד דהוי גו"ד, וראיתי להפנ"י שעמד על רש"י הנ"ל דהרי ליכא גניבה להקדש, ועוד הקשה דהרי כאן איכא כפל שמשלם להבעלים ע"ש, ותמוה לענ"ד דהכא ודאי א"א לצרף הכפל של הבעלים כיון דהגנב הקדיש הרי כבר בטלה הגנבה הראשונה לגבי הקדש דהרי הגנב ברצונו הקדיש ואטו אם ימכור הגנב לאחר והגניבה בביתו, ואח"כ טבח הגנב האם ס"ד לצרף הכפל שנתחייב מקודם להבעלים, והספק שיש לדון אם מצרפין הגנבה של אחר היינו אם לא נתבטלה הגנבה וכנידן התוס' (בדף ע"ב.) הנ"ל שבא הגניבה להיורשים ע"י אביהם, ועדיין לא נתבטלה הגנבה, או בכאן שהקדישו הבעלים אם נפרש דיתחייב להקדש על על הטביחה, אבל כשהקדיש הגנב ודאי לא שייך לצרף הגנבה של הבעלים, ואך דקשה דגם במכר להדיוט פטור דליכא גנבה אצלו ועוד דהוי גו"ד, ועכצ"ל דע"י הטביחה נעשה גנב ולהדיוט הי' חייב כל הדו"ה ורק בהקדש דליכא כפל הוי גו"ד, וה"נ י"ל באוקימתא דאיירי שהקדישו הבעלים דאף דמוכח מהתוס' הנ"ל דגם בכה"ג לא מצרפינן הגנבה והכפל של אחד להטביחה של אחר הו"א דחייב להקדש כל הדו"ה דנעשה גנב ע"י הטביחה.
יג)
שו"ר דז"א דאיך הו"א לחייב ע"י הטביחה משום גנבה חדשה הרי הוא גונב מהגנב, ובשלמא כשהקדיש הגנב שפיר י"ל דע"י הטביחה נעשה גנב מחדש דלגבי הקדש בטלה הגנבה כיון שהקדיש הגנב ברצונו, אבל כשהקדישו הבעלים הוי גם לגבי הקדש א"ב, ואין סברא לומר דכיון דכל היכא דאיתא בי גזא דרתמנא מקרי ברשותם, דעכ"פ אבוד מהקדש ובפרט הכא שיש כבר להגנב קנין גנבה לקנות בשינוי. וע"כ צ"ל כמש"ל דהו"א דיתחייב להבעלים הגו"ד משום הטביחה ומוכח דיש תשלומין להבעלים בגונב קרבן, ועיין (דף ע"ו.) דר"ל מוקי בשוחט בעלי מומין בחוץ ולפרש"י איירי שקדם מומן להקדישן וגם בזה אפ"ל דהתשלומין להבעלים לקנות בעד הדמים קרבן דאין זה בקדשי בה"ב, אך י"ל דבאוקימתא זו קאי להצנועין דיוכל להקדיש דבר שא"ב, ולהצנועין גם גונב מהגנב חייב בכפל כמבואר (בדף ס"ט.) ושפיר י"ל דנעשה גנב מחדש להקדש לולא הפטור דהקדש, וכן מוכרח לכאורה דרש"י כתב דפטור משום דליכא כפל בהקדש והוי גו"ד וא"כ אם נפרש דהתשלומין לבעלים הרי היכא כפל להבעלים ומנ"ל באמת דפטור על הטביחה (אם לא דנפרש כמ"ש הפנ"י בכונת רש"י הנ"ל דכיון דבהקדש ליכא כפל גם הגו"ד בעד הטביחה ליכא ע"ש] וע"כ דע"י הטביחה נעשה גנב מחדש לההקדש. ולכן פטור משום דליכא כפל והכפל של הבעלים לא מצטרף לחיוב הגו"ד להקדש כנ"ל, ובאוקימתא דמעיקרא שהגנב הקדיש ולא קאי להצנועין ג"כ א"ש כנ"ל.
יד)
ועוד י"ל דכשהקדישו הבעלים הוי הטביחה גנבה חדשה ולא הוי כגונב מהגנב דע"י ההקדש נפקע קנין הגנבה שהי' להגנב ושוב אינו קונה בשינוי דבהקדש ל"ש קנין גנבה דאין מתחלל, אף דשייך גנבה בהקדש מדאיצטריך למעט הקדש מכפל. אבל קנין גנבה לא שייך בהקדש, והא דגנבה ל"מ ברשות הבעלים י"ל דלא משום דאבוד מהם, דאבדה דעלמא י"ל דיכולים להקדיש אף שאבוד מהם, רק קניני הגנבה שיש להגנב מחליש כח הבעלים שא"י להקדיש וכ' במק"א מזה. וע"כ כשהקדישו הבעלים נפקע קנין הגנב ומקרי ברשותם שיתחייב והוי הטביחה גנבה חדשה, ואף דנימא גם להצנועין לא משלם הגנב השני כפל רק כשלא שילם הראשון דתרי כפילא בחדא גנבה ליכא, דהכא הוי כגונב בתחילה מרשות הקדש, ובזה יתיישב קצת בהא דפריק הגמ' והרי חזרה קרן לבעלים ואינו מובן במה חזרה עי"ז להבעלים הרי גם כשהקדיש הוא גנוב מהקדש, ולהנ"ל ניחא דחזרה הקרן משום שנפקע קנין הגנבה ע"י ההקדש ואם מכר להדיוט לא מקרי חזרה קרן לבעלים דגם לגבי הלוקח יש לו קנין גנבה, ולפמש"ל דהחיוב בעד הטביחה גו"ד הי' לבעלים.
קשה במה דמשני הגמ' דאיירי בעמד בדין דאכתי איך אפשר לחייב להבעלים על הטביחה לולא הפטור דהקדש, הא לולא הטביחה כבר חזרה קרן להבעלים ע"י ההקדש, וח"א אמר דיש לפרש הא דחזרה קרן לבעלים ע"י ההקדש, היינו דכיון דבעינן שיהי' הגנבה ברשות הגנב עד העמב"ד, בעינן שיהי' בחיובא עד העמב"ד וכיון דהקדיש והקדש פטור מכפל אף דכשגנב לא הי' הקדש מ"מ פטור דבעינן שיהי' בחיובא עד העמב"ד, וע"כ אילו מכר להדיוט לא הי' מקרי חזרה קרן לבעלים דכמו שהי' גנוב אצלו כן הוא גנוב אצל הלוקח וכנ"ל, ורק בהקדש מקרי חזרה לבעלים, ולפ"ז ניחא ג"כ אף לפמ"ש דהחיוב בעד הטביחה הי' שייך להבעלים ול"ק מה שהקשינו דעל הטביחה חזרה קרן לבעלים וגם לולא הפטור דהקדש הי' פטור, דלהנ"ל ז"א דעיקר מה דמקרי חזרה לבעלים היינו משום הפטור דהקדש ומה"ט באמת פטור.
טו)
ועפ"י שנתבאר נסתר מ"ש הצל"ח ליישב הקושיא המובא לעיל ביש אוכל אכילה אחת דלר"מ בציר לי' אשם, משום דקלבד"מ וכתב דמחגבי' ולעסי' קניא וחייב אשם וח"מ הוא אח"כ, וכן מה שתמה בספר אפיקי ים דמה שייך זה לאחע"א דל"ה כאחת, וגם הוי ענינים נפרדים דמעילה חייב על הוצאה וכל שאר החיובים הוא על אכילה ע"ש. ולהנ"ל זה אינו דבקדה"ג דאין מתחלל אף דחייב על ההוצאה, אבל האכילה ג"כ חייב משום שנהנה ויש בזה מועל אחר מועל וכמבואר ברמב"ם הנ"ל והכא קאי על המעילה שהוא על האכילה, ועוד דהכא קאי לר"מ דס"ל בקדושין דבשוגג דאין מתחלל ליכא קרבן דמעילה רק על אכילה והנאה של כולו, וליכא מעילה רק על האכילה ושפיר שייך לאחע"א: