אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לט · ו)
ועפ"ז יתישב מה שתמה בתו"ג בסוגיא דגיטין (ד"ט ע"ב) דפריך ותו ליכא והא איכא האומר תנו גט לאשתי וש"ש לעבדי ל"י לאח"מ ומשני מילתא דאתי' בשטרות ל"ק דשלח רבין כו' וקשה דמה הוצרך לדרבין הא זה פשיט דאין קנין לאח"מ אף במטלטלין משום דנכנס לרשות היורשים. ורבין לא אתי לאשמועינן רק בשכ"מ דמהני לאח"מ וע"י השטר מגרע. וגם דקארי לה מה קארי ע"ש, ולהנ"ל י"ל דהקושיא למאן דמוקי המשנה בשכ"מ, והנה בגט פשיטא דל"ש שיועיל משום דקונה הגט ע"י דשכ"מ למפרע דכבר אינה אשת איש לאח"מ. ואולם לענין ג"ש הי' אפ"ל דיועיל השטר גם לאח"מ ומשום דקונה השטר למפרע כנ"ל. ולזה אשמעינן המשנה דגם בשחרור ל"מ ומשום דבעי נתינה ול"מ שארי קנינים ולהכי פריך דלתני שוה גנ"ש לש"ע היינו דגם בשכ"מ ל"מ וע"ז משני מילתא דאיתא בשטרות ל"ק והיינו דגם בכל השטרות ל"מ בשכ"מ ומשום דע"י השטר בטל הדין דמשכ"מ וכדרבין והיינו כשמואל דל"ג להקנות רק בשטר. ולהכי א"צ למתני דבג"ש ל"י לאח"מ דגם בכל השטרות כן ואף דאין הטעמים שוה דבג"ש אין מוכח דמבטל הדמשכ"מ לגבי' הממון דצריך להשטר משום האיסור וכנ"ל בכ"ז הדין דל"י לאח"מ הוא בכל השטרות.
ויותר נראה עפי"מ דמבואר ברא"ש פרק מי שמת סימן ל"א דהך דרבין איירי בשטר צוואה היינו לא בשטר קנין, רק דהשטר נכתב להיות לראי' על מה שציווה השכ"מ. והכריחו לזה לפמ"ש מקודם דבשטר קנין הדין דאף שנתן מחיים השטר ל"מ והיינו דינא דשמואל דל"ו להקנות אלא בשטר ומבטל הדין דמשכ"מ ורוצה שיקנה רק בהשטר ואין שטר לאח"מ וכמו בקנין אף שהקנין הוא מחיים. אבל הך דרבין דאמר אין כותבין ונותנין דהיינו לאח"מ אבל אי נתנו מחיים מהני, ועיין ביד רמ"ה שהוכיח מכ"ד דמחיים נותנין. ולזה כתב הרא"ש דרבין איירי בשטר צוואה ובזה ל"ש דל"ג להקנות אלא בשטר דאינו שטר קנין. וע"כ דהקנין הוא ע"י משכ"מ דליכא קנין אחר ורק דרוצה שלא יקנה מדין משכ"מ רק כשהשטר יהי' כדין ויועיל לראי' והיינו אם נתנו מחיים. וכן מתבאר להדיא ברמב"ם (פ"ח מזכי' הי"ב) דאם נתנו מחיים מהני ובהשגות כתב דאף אם כתב מחיים אין נותנין לאח"מ משום דהעדים שולחים וכשמת בטל שליחותם. וע"ש בכ"מ דגם הראב"ד ס"ל כהרמב"ם דאם נתנו מחיים מהני ע"ש ומדהוצרך הראב"ד [חסר הסוף]:
ליקוטים